תמ"ש 64849-02-20 - פס"ד בעניין סכסוך על היקף הירושה של בעלה המנוח של התובעת ואבי ילדיה.
בית משפט לענייני משפחה בקרית שמונה - פסק דין בעניין סכסוך על היקף הירושה של בעלה המנוח של התובעת ואבי ילדיה
בפני | כבוד השופט רן ארנון | |
תובעים |
1 – 3 ע"י ב"כ עוה"ד שפיק מרעי 4. ע"י ב"כ עוה"ד וסים אבו חייה | |
נגד
| ||
נתבעים |
1 – 4 ע"י ב"כ עוה"ד סאלח עבדאללה
| |
| ||
פסק דין |
התובעת 1 הגישה תביעה הכוללת סעדים מגוונים שכותרתה תביעה רכושית, בעלות במקרקעין, פירוק שיתוף בחלקה X גוש XXXXX, הגבלת שימוש, חלוקת שטחי מקרקעין לא מוסדרים, חיוב בדמי שימוש, צו מניעה קבוע וצו עשה קבוע.
במהלך הדיונים, ומשהתברר כי בחלק ניכר מהסעדים כלל לא ניתן לדון במסגרת תביעה זו, אם משום שהסמכות העניינית לדון בהם נתונה לערכאה אחרת, ואם משום שטרם הגיע המועד לדון באותם סעדים, צומצם הסעד המבוקש ונותר בעניין הבעלות במקרקעין, כאשר המשמעות הממשית של סעד זה היא מתן פסק דין הצהרתי בקשר לזכויותיו של המנוח X ז"ל, בעלה של התובעת 1 (להלן: "המנוח X") בחלקות השייכות לעיזבון המנוח Y ז"ל (להלן: "המנוח Y"), שהיה סבם של המנוח X והנתבע 4, ואביהם של הנתבעים 1 – 3.
הצדדים
- התובעים – XXXXX (להלן: "התובעת") אלמנתו של המנוח X וילדיה הקטינים (התובעים 2, 3), הנהנים מעיזבון המנוח X, הגישו תביעתם כנגד הנתבעים 1 – 4 שהם חלק מהזוכים בעיזבון המנוח Y, לפי צו קיום צוואתו. הנתבעים 1 -3 הם בניו של המנוח Y ואילו הנתבע 4 הוא אחיו של המנוח X.
- התובעת 4 XXXX (להלן: "XXXX"), היא בתם הבגירה של התובעת והמנוח X, ואחותם של התובעים 2,3, זוכה בחלק של 1/6 מחלקו של המנוח X. אציין כי בתחילה, הוגשה התביעה גם כנגד הבת XXXX, אלא שכבר בשלב מוקדם בבירור התובענה הודיעה XXXX כי היא תומכת בתובענה ומסכימה לטענות העולות ממנה, ומשכך שונתה הגדרתה והיא נקבעה כתובעת 4.
- הנתבע 1, מר XXXX (להלן: "הנתבע 1"), הוא בנו של המנוח Y ודודו של המנוח X, שימש כמנהל עזבון המנוח Y. נטען על ידי הנתבע 1 כי הוא סיים לשמש כמנהל עיזבון בשנת 1986.
רקע רלוונטי
- המנוח X נפטר ביום 2009.XX ב-XXXXX. המנוח X היה הזוכה בחלק בלתי מסוים (1/8 במושע) במקרקעי סבו המנוח Y, שנפטר ביום 1972.XX.XX, מכוח צו קיום צוואה שניתן בבי"ד הדרוזי (מס' XX/XX) מיום 1973.X.X. יוער, כי למעט חלקה אחת (חלקה X גוש XXXXX), יתר המקרקעין שבמחלוקת אינם מוסדרים.
- התובעת היא אמם של התובעים 2, 3 והאפוטרופוס שלהם על פי דין. לאחר שהלך המנוח X לעולמו, נישאה התובעת לאדם אחר. לטענת הנתבעים אז העבירה התובעת את ההחזקה בקטינים לדודם הנתבע 4, וויתרה והסתלקה מחלקה בעיזבון המנוח X לטובת ילדיהם הקטינים. תביעות בענין צו הירושה הוגשו לבית משפט זה במסגרת תיקים ת"ע XXXX ות"ע XXXX.
- במסגרת הבירור בקשר לזכויות וזהות היורשים של המנוח X, התברר כי לנתבעים עצמם אין כל מעמד ביחס ליורשים. הם אינם אפוטרופוסים של הקטינים והם אינם יורשי המנוח X. בפסק הדין שניתן, בהסכמת הצדדים, נקבע כי שאלת זהות היורשים של המנוח X – בין אם יהיו אלה אשתו וילדיו, ובין אם יהיו אלה ילדיו בלבד – תקבע בהתאם לפסק דין של בית הדין הדרוזי בתביעה שהוגשה על ידי התובעת, בקשר להסכם שאושר בבית הדין הדרוזי במסגרתו ויתרה התובעת, לכאורה, על זכויותיה לטובת ילדיה הקטינים. אציין, כי תיק זה עדיין מתברר בפני בית הדין הדרוזי, ברם, יהיו תוצאותיו אשר יהיו, אין בכך להשפיע על התביעה שלפני שעניינה, כאמור, קביעת היקף עזבונו של המנוח X.
- עוד ייאמר, כי לאחר שהוגשה התביעה ולאחר שהתברר כי טרם נקבעה סופית זהות היורשים של המנוח X, הוגשה תביעה למינוי מנהל עזבון המנוח X. התביעה התקבלה ונקבע כי ימונו ב"כ התובעים כמנהלי עזבונו של המנוח במשותף.
- המחלוקת בעניין עזבונו של המנוח X התעוררה, ככל הנראה, באקראי. בשנת 2018 מכר הנתבע 1 שטח מקרקעין השייך לעיזבון המנוח X באזור G, למר פ' וקיבל תמורה. יוער, כי הנתבע 1 הגיש תביעה כנגד מר פ' בגין עסקה זאת בבימ"ש השלום בנצרת (ת.א. XXXXX) ואילו התובעת הגישה שם, עוד קודם להגשת התביעה של הנתבע 1, תביעה אזרחית (ת.א. XXXXX) כנגד הנתבע 1 ו-פ' לתשלום כספי התמורה מעסקה זו, או ביטול הסכם מכר המקרקעין. תיקים אלה אוחדו והם תלויים ועומדים.
- התובעת טענה כי נוכח מכירת השטח, לכאורה, מטעם יורשי בעלה המנוח, פנתה לנתבע 1 וביקשה פירוט מקרקעי המוריש Y (שהמנוח X הוא נכדו וזכאי על פי צוואתו של Y ל – 1/8 מעיזבונו) ופירוט עסקאות המכר שנעשו במקרקעי עיזבון המוריש X בעלה, והרווחים מהנכסים ומהעסקאות שבוצעו. ומשלא קיבלה, כך לטענתה, הגישה תביעה זו במטרה לברר מה היקף עזבונו של בעלה המנוח X.
- בענייננו התקיימו 3 ישיבות הוכחות. מטעם התובעים העידו התובעת עצמה, מהנדס הוועדה לתכנון ובנייה (מעלה חרמון), מר פ', מר XXXX. מטעם הנתבעים העידו הנתבע 1, הנתבע 2, הנתבע 3, הנתבע 4.
- בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 27.3.22 ולאחר שהצדדים השמיעו טענותיהם בעניין, ניתנה החלטה לפיה הסעד לעניין דמי שימוש ראויים, יימחק. יחד עם זאת, תישמר לתובעת הזכות להגיש תביעה מתאימה גם בעניין דמי שימוש ראויים בגין אותם חלקים שיימצאו כשייכים לעיזבון המנוח X, לאחר בירור חלקו של עיזבון המנוח X מתוך עיזבון המנוח Y (עמ' 23 לפרוטוקול).
- בסיכומים ויתרו התובעים על בירור תביעתם לפירוק שיתוף בחלקה X גוש XXXXX ודמי השימוש במקרקעין במסגרת תביעה זו, ונקבע כי לאחר מתן פסק הדין בעניין זכויות המנוח X יוכלו היורשים להגיש תביעות מתאימות, ובכלל זה תביעות לפירוק שיתוף ודמי שימוש. עוד יצוין כי התובעים ויתרו, שוב במסגרת תביעה זו בלבד, על הסעד שעניינו צו מניעה קבוע.
טענות התובעים
- התובעים עותרים למתן פסק דין הצהרתי בזכויות עיזבון המנוח X שנפטר ביום 2009.XX.XX, זכויות אותן ירש מכוח עזבון סבו המנוח Y במקרקעין בXXXXX.
- התובעת טוענת כי המנוח X ידע בחייו מה זכויותיו במקרקעין, ואילו היא לא יודעת דבר, ואיננה שותפה בהחלטות משפחת XXXX. לטענתה הנתבעים 1- 4 השתלטו על מקרקעי המוריש Y לאחר פטירת המנוח X בשנת 2009, ונישלו את יורשי X מזכויותיו בעיזבון המוריש Y, בין היתר באמצעות הדרתה מכל מידע אודות הזכויות במקרקעין והשימוש בהם.
- בשנת 2018 נודע לה על נישול זכויות עזבון בעלה המנוח, כך לדבריה, בחלק ממקרקעין באזור G לטובת מר פ'. נטען כי הנתבע 1 מכר שטח מקרקעין של XXXX מ"ר עם אופציה למכר XXX מ"ר, השייך לעזבון המנוח X, למר פ' תמורת 765,755 ₪ ששלשל לכיסו. הנתבע 1 טען, כי הוא ערך את העסקה בשם הקטינים יורשי המנוח X, וכי הכספים היו אמורים לשמש לצורך סיום בניית ביתם של הקטינים. אין חולק כי עסקה זו נעשתה שלא כדין, ולא הובאה לאישור בית המשפט כמתחייב מסעיף 20 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. יצוין, כי סעיף 20 לחוק הנ"ל מתייחס לפעולות שבהן אין ההורים מוסמכים לייצג את הקטין. קל וחומר שהנתבע 1, שהוא הדוד של אביהם המנוח של הקטינים, נעדר כל סמכות לבצע עסקאות בשמם של הקטינים והוא נעדר כל מעמד ביחס אליהם.
- נטען כי הסכם המכר נערך על ידי הנתבע 1 והוא חתום עליו לבדו. הנתבע 1 חתם על מסמך קבלת הכספים ממר פ' כמנהל עזבון Y, וקיבל לידו את התמורה מהמכירה. הנתבע 1, שמכר את המקרקעין השייכים לעיזבון X ללא כל סמכות, החזיק את הכספים אצלו במשך כשנתיים לפחות, עד שהוגשה התביעה בבית המשפט בנצרת. לאחר הגשת התביעה הופקדו הכספים בקופת בית המשפט והם עדיין מופקדים שם.
- השתלטות הנתבעים על המקרקעין, יחד עם מכירת מקרקעי המנוח X היוו עילה להגשת התביעה. משהתגלה לה דבר מכירת חלק ממקרקעי המוריש X, הגישה התובעת תביעה כנגד הנתבע 1 ונגד מר פ' (ת.א. XXXXX), בה היא עותרת לקבל את כספי התמורה מעסקה זו, או ביטול הסכם מכר המקרקעין ביניהם והשבת המקרקעין לעיזבון בעלה המנוח X.
- הנתבעים מנסים להכשיל כל בירור ענייני בקשר לעיזבון המנוח Y וכפועל יוצא מכך הקשו, ועדיין מקשים, על בירור היקף עזבונו של המנוח X. כאמור, התובעת פנתה לנתבע 1 וביקשה פירוט מקרקעי המוריש Y ופירוט עסקאות המכר שנעשו במקרקעי עיזבון המוריש X בעלה, והרווחים מהנכסים ומהעסקאות שבוצעו, אלא שהיא נתקלה בקיר אטום, ושאלת חלוקת העיזבון של הסב המנוח נותרה עמומה. התובעת נאלצה להשקיע מאמצים ומשאבים מרובים על מנת לברר את היקף העיזבון של בעלה המנוח, וחלק מהזכויות השייכות לעיזבון התבררו רק לאחר הגשת התביעה (בגין זכויות אלה הוגשה תביעה נוספת שהחלה להתברר בימים אלה).
- התובעים אינם יודעים במדויק מה היקף עיזבון המנוח Y, מה חלקו הספציפי של כל יורש והיקף הכספים שהועברו או התקבלו ביחס לחלקות העיזבון (מכירה והכנסה).
- לאור הטענה כי יורשי המנוח Y, וביניהם X, חתמו על הסכם הנוגע לחלוקת עזבון המנוח Y, עוד ביום 1986.XX, וטענת התובעת כי חתימת המנוח X זויפה, מונתה על ידי בית המשפט מומחית לכתבי יד הגב' סימה אנקונה, לתת חוות דעתה בעניין החתימה שיוחסה למר X ז"ל. ביום 28.2.2022 הוגשה חוות דעת המומחית. מסקנות המומחית הגב' אנקונה היו חד משמעיות: החתימה המיוחסת למנוח X בהסכם משנת 1986 – לא נחתמה על ידו, ובמילים אחרות – זויפה.
- היות שהנתבעים 1-4 זייפו את חתימת המנוח X על הסכם חלוקת מקרקעי המנוח Y משנת 1986, כפי שהוכח בחוות דעתה של הגרפולוגית הגב' סימה אנקונה מיום 27/2/22, הרי שאין כל נפקות לאותו הסכם, וברור כי חלוקת עזבון המנוח Y לא חולקה על פיו, לא בכח ולא בפועל.
- לעניין ניהול עיזבון המנוח Y העלתה התובעת טענות שקיימות ראיות רבות לכך שהנתבע 1, בניגוד לטענתו, המשיך לשמש בתפקיד מנהל עיזבון המנוח Y. מר פ' העיד כי הנתבע 1 הציג עצמו כמנהל עזבון Y, הזמין מדידות לקרקעות העיזבון וביצע עסקות תחת כובעו מנהל העיזבון (ר' ע' 8, ש' 1, ש' 5, ש' 13, ע' 9, ש' 7,8, 15, פרוטוקול מיום 27.3.22).
- עוד נטען כי הנתבע 1 הציג עצמו כמנהל העיזבון בפני הרשויות ואף התחזה בפני הועדה לתכנון ובניה לבעלי כל השטח בעיזבון המנוח X, כאשר הצהיר כי הוא בעלים יחיד.
- הנתבע 1 התנהל מול רשויות ומוסדות, שלא היו מתנהלות מולו אם לא היה מציג עצמו כמנהל עיזבון Y. יחד עם זאת הנתבע 1 לא הציג כל ייפוי כוח מטעם כל היורשים (התובעת וילדיה הקטינים וכן הבת הבגירה XXXX) המסמיך אותו לפעול בשמם.
- התובעים מבקשים להצהיר כי עיזבונו של המנוח X כולל זכויות ב – 8 חלקות אדמה (כמפורט בסעיף 41 לסיכומי התובעים) בהתאם למפות מדידה שהוגשו על ידם במסגרת הראיות. התובעים ציינו כי מפות המדידה שערך המודד מר פ' נעשו בהתאם לדרישתו ובקשתו של הנתבע 1 ועל כן אין הוא יכול להתכחש למדידות אלה, מה עוד שלא הובאו על ידי הנתבעים כל ראיות לסתור את מפות המדידה.
תמצית טענות התובעת XXXX
- XXXX, הבת הבגירה של המנוח, חרף הגדרתה בתחילה כנתבעת, הצטרפה לכל טענות התובעים והיא משמשת, הלכה ולמעשה, כתובעת בתיק.
- XXXX ציינה כי מעולם לא הייתה שותפה בהחלטות בקשר למקרקעין השייכים לאביה המנוח, למרות שהיא יורשת שלו בהיקף של 1/6 מעיזבונו.
- הנתבע 1 שימש כמנהל עזבון המנוח Y ז"ל. הנתבע 1 לא צירף לכתבי טענותיו כל פירוט ביחס לניהול העיזבון וחלוקת עיזבון המנוח Y. ניתן היה לפתור את המחלוקות אם הנתבעים היו מגלים מה היקף עיזבון המנוח Y ומה חלקו הספציפי של כל יורש.
- כל טענתיו של הנתבע 1 ביחס לפעולותיו בשם ולטובת הקטינים אינן יכולות להתקבל. זכויותיה של XXXX, כיורשת של אביה המנוח, נרמסו והופרו על ידי הנתבעים, ובפרט על ידי הנתבע 1, שהיה המוציא והמביא בכל ענין הקשור לעיזבונו של הסב המנוח Y, שממנו נגזרו זכויותיו של אביה המנוח X ומזכויות אלה נגזרו זכויותיה כיורשת.
- טענות הנתבעים כי עזבון המנוח Y חולק עוד בשנת 1986, אינן נכונות. טענות אלה נשענו על הסכם שהתברר כי חתימת המנוח X עליו מזויפת.
- קיימות עדויות רבות לכך שהנתבע 1 לא סיים את תפקידו כמנהל עיזבון המנוח Y בשנת 1986 כפי שטען. בפועל, עד היום הנתבע 1 הוא השולט והמוציא לפועל ביחס לזכויות עזבון הסב Y, וזאת גם לאחר שמונו ב"כ התובעים כמנהלי עיזבון של המנוח X.
טענות הנתבעים
- התביעה החלה כתביעה רכושית במסגרתה עתרו התובעים לפירוק שיתוף בחלקות מקרקעין, תשלום דמי שימוש והגבלת שימוש הנתבעים בחלקות באמצעות צו מניעה. בהמשך ויתרו על סעדים אלה, ובמסגרת הסיכומים תבעו סעד אחר שלא נתבקש בתחילה והוא סעד לפסק דין הצהרתי. מטעם זה יש לדחות את התביעה.
- זאת ועוד, יש למחוק או לדחות את התביעה בשל חוסר סמכות עניינית. התביעה איננה בענייני מעמד אישי, אלא תביעה במקרקעין. התובעים והנתבעים אינם נחשבים בני משפחה על פי הגדרת מושג זה בחוק בית משפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995. התובעת היא אלמנתו של בן אחיהם של הנתבעים 1-3. הנתבע 4 הוא אח של בעלה המנוח של התובעת.
- קיימות תביעות מקבילות, תלויות ועומדות בבימ"ש השלום בנצרת באותו סכסוך, וגם מטעם זה יש לדחות את התביעה.
- הנתבעים מעולם לא פגעו בזכויות המנוח X או בזכויות יורשיו.
- התובעים טוענים לזכויות מכוח ירושת המנוח X מבלי שניתן צו ירושה או צו קיום צוואה בעניינו. הוגשה התנגדות לבקשה על ידי הנתבע מס' 4 שהוא אחיו של המנוח X. אין לתובעים כל עילה או מעמד להגשת התביעה או יריבות עם הנתבעים.
- התביעה התיישנה שכן המנוח Y נפטר עוד בשנת 1972, ועזבונו חולק בין יורשיו בשנת 1986. לפי חוק ההתיישנות התביעה התיישנה עוד בשנת 2001. המנוח X נפטר בשנת 2009 ובחייו לא הגיש כל תביעה או טענה כנגד הנתבעים, או העלה טענות לפיהן לא קיבל את כל זכויותיו בעיזבון סבו המנוח Y. קיים שיהוי רב בהגשת התביעה וטעם זה לבדו מצדיק דחייתה.
- כמו כן, הגשת התביעה רק כ-11 שנים לאחר פטירת המנוח X מעידה על ויתור ברור מצדו של המנוח על כל תביעה שהיא. יורשיו אינם יכולים לתבוע את מה שהמנוח ויתר עליו בחייו.
- התובעת הסתלקה מחלקה בעזבון המנוח X לאחר שנישאה לגבר אחר והעבירה את החזקה על הקטינים לדודם הנתבע מס' 4. בנוסף, אין לה כל סמכות לפעול בשם ילדיה הקטינים. לבית הדין הדרוזי אין סמכות למנות אפוטרופוס לדין על קטינים, בוודאי שלא בהרכב של קאדי אחד, כפי שניתנה ההחלטה בעניין זה ועל כן ההחלטה בטלה.
- המנוח X מכר חלקים מהמקרקעין שקיבל בירושה מעזבון סבו המנוח Y וקיבל תמורה. בנוסף לגבי חלקים אחרים מהמקרקעין, המנוח X ביצע החלפות עם בעלי מקרקעין אחרים.
- הנתבע 1 שימש כמנהל עזבון אביו המנוח לפי צו קיום צוואתו, ברם, הוא סיים את תפקידו בשנת 1986 בהסכמת וידיעת כל היורשים, וזאת לאחר שנחתם הסכם בין היורשים לחלוקת העיזבון. כל יורש קיבל את חלקו ואיש מהיורשים לא העלה טענות מאז.
- לעניין התביעות המתנהלות בבימ"ש השלום בנצרת ועניינן ההסכם בין הנתבע 1 לקונה מר פ' נטען כי ההסכם בוטל, הן בשל הפרה מצד הקונה והן לאחר שהסתבר לנתבע 1 כי אין לו סמכות למכור את השטח בשם הקטינים התובעים. יש להשאיר עניין זה להכרעת בית המשפט בנצרת.
- הנתבעים מכחישים את מפות המדידה שצורפו לכתב התביעה וטוענים שאין לקבל את מפות המדידה שהוכנו ע"י העד פ' מבלי שנבדקו הגבולות המדויקים של החלקות והן בבחינת עדות שמיעה. מר פ' העיד כי הכין את תכניות המדידה לאיתור השטח בלבד והן לא נועדו להיות מוגשות במסגרת הליך זה, או כל הליך אחר, ואין להסתמך עליהן.
- התובעים הודיעו כי בשלב זה מסתפקים בפס"ד הצהרתי לגבי זכויות המנוח X ולפיכך אין לדון ולהכריע בסעדים אחרים שנתבקשו, אלא לצמצם את ההכרעה אך ורק להיקף השטחים המגיעים לעיזבון המנוח X.
דיון והכרעה
- בטרם נעמיק בטענות הצדדים ובראיות שהובאו בפני בית המשפט אציין כי המקרקעין המצויים במחלוקת הן בXXXX והן בסביבתו, אינם מקרקעין מחולקים ומוסדרים, ואינם רשומים ברשות מקרקעי ישראל (זולת חלקה אחת). המקרקעין מנוהלים תחת שיפוטה של המועצה המקומית של היישוב, אשר הרישום בה מתבסס על הצהרת בעלי קרקעות או מידע היסטורי קיים. חרף היעדר רישום מסודר בעלי הקרקעות בכפר נוהגים בהם מנהג בעלים.
טענת הסמכות העניינית
- הנתבעים העלו מספר טענות בענין סמכותו של בית משפט זה להזדקק לתובענה. נטען כי הצדדים אינם בני משפחה כהגדרת מושג זה בחוק, ובנוסף אין מדובר בתביעה שעילתה סכסוך בתוך המשפחה. כן נטען כי ביחס לסעד של בעלות במקרקעין הסמכות נתונה לבית המשפט המחוזי.
- דין טענות אלה של הנתבעים להידחות. סעיף 6(ה) לחוק בית משפט לענייני משפחה, תשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק"), קובע כי סמכות בית המשפט לענייני משפחה לדון בתובענה שעילתה סכסוך בקשר לירושה, יהיו הצדדים לה אשר יהיו.
- הפסיקה קובעת כי המונח "תובענה שעילתה סכסוך בקשר לירושה" כוללת גם תובענה שעניינה היקפו של העיזבון הנובע מהירושה, ובלבד שהסכסוך הירושתי תרם תרומה ממשית ליצירת עילת התביעה (רע"א 5267/14 פורסם במאגרים ביום 5.10.14 להלן: "הלכת לוין").
- אכן לעיתים האבחנה אינה קלה כפי שציין בית המשפט העליון בעניין לוין לעיל:
"סיווגו של עניין כנתון לסמכות השיפוט של בית משפט רגיל או של בית משפט לענייני משפחה לעיתים אינו פשוט, שכן ישנם מצבים המשלבים יסודות של מחלוקת אזרחית ושל סכסוך בקשר לירושה גם יחד. לצורך סיווג הסמכות יש לבחון מהו היסוד הדומיננטי בסכסוך – זה האזרחי או זה ה"ירושתי" (השוו לע"א 1662/99 חיים נ' חיים, פ"ד נו(6) 295, 308 (2002) (להלן: עניין חיים)). במלאכת איתור היסוד הדומיננטי, לבד מבחינת נתונים אובייקטיביים, כאופי הסכסוך והקשרוֹ לפטירת המנוח, ישנה חשיבות גם לפן הסובייקטיבי הבוחן את האופן שבו הצדדים עצמם משקיפים על המחלוקת ביניהם, האם כסכסוך הקשור לירושה או שמא כמחלוקת שעיקרה אזרחית, ואשר פתרונה אמור להימצא במסגרת הכרעה שיפוטית אזרחית רגילה (עניין חיים, בעמוד 308; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1182 (מהדורה אחת עשרה, 2013))"
- בענייננו, לאחר שהתובעים הסירו סעדים שונים, שעניינם לא בהכרח נתון לסמכות בית משפט זה, התביעה עצמה היא ללא כל ספק עניין "ירושתי" מובהק. התובעת, אלמנתו של המנוח ואם ילדיו הקטינים וכמו כן XXXX בתה הבגירה של התובעת והמנוח X, עתרו לבית המשפט על מנת לקבוע את היקף עיזבון המנוח X שעיקרו נובע מירושה שירש מעיזבון סבו המנוח Y.
- טענת הנתבעים כי אין כלל סכסוך ועיזבון הסב חולק, אינה יכולה להתקבל. מהראיות שהובאו בפני בית המשפט עולה כי ישנה מחלוקת מהותית בין הצדדים האם חלקים מסוימים בחלקות מקרקעין הם חלק מעיזבון המנוח X או לאו. זאת ועוד, העובדה שמתקיים הליך בבית המשפט השלום בנצרת בגין ביטול הסכם מכר שערך הנתבע 1 עם צד שלישי ביחס לחלק מעיזבון המנוח X, מלמד כי קיימת מחלוקת של ממש הקשורה להיקף עיזבון המנוח X, וכן ביחס לשימוש שעשו בו היורשים האחרים, הנתבעים בתובענה זו.
- גם טענת הנתבעים, כי הסמכות לדון בשאלת הבעלות במקרקעין נתונה לבית המשפט המחוזי, דינה דחייה. ראשית, אין מדובר בהצהרה על בעלות במקרקעין, שכן המקרקעין אינם רשומים ואינם מוסדרים. שנית, החזקה והשימוש במקרקעין בXXXX נעשים באמצעות רישום ברשות המקומית ובוועדה המקומית לתכנון ובניה, ועל כן הסמכות לדון בשאלת חלוקת הזכויות במקרקעין בין היורשים, בהתאם לצוואת הסב המנוח Y, נתונה לבית משפט זה.
הטענה בדבר תביעות מקבילות
- הנתבעים טענו, כי מאחר שלגבי חלק מהתביעה מתבררות תביעות מקבילות בבית המשפט בנצרת אין מקום לדון באותו ענין בשתי ערכאות מקבילות. דינה של טענה זו להידחות. העניין הנידון בבית המשפט השלום בנצרת אין עניינו היקף עיזבונו של המנוח X. למעשה, הסכם המכר העומד במוקד התביעות בבית משפט בנצרת, עניינו מכירת מקרקעין השייכים לעיזבון המנוח X. הנתבעים עצמם אינם כופרים בעובדה זו והנתבע 1 עצמו הודה כי אסור היה לו לבצע את העסקה, בשמם של הקטינים, יורשיו של המנוח X. המחלוקת שם, אם כן, כלל אינה חופפת את המחלוקת כאן. התביעה שבפני עניינה קביעת היקף עיזבונו של המנוח X, כאשר אין חולק כי אותה חלקה שנמכרה על ידי הנתבע 1 שלא כדין, היא חלק מעיזבונו של המנוח X.
הטענה להיעדר צו ירושה או צו קיום צוואה בעניין המנוח X
- הנתבעים טענו כי כל עוד לא ניתן צו ירושה או צו קיום צוואה אחר המנוח X, התובעים נעדרים כל מעמד להגיש תובענה בקשר לעיזבונו, ואין להם יריבות עם הנתבעים. טענה זו אינה נכונה בפן העובדתי ואינה נכונה בפן המשפטי. בפן העובדתי התובעים והבת XXXX הם יורשיו הטבעיים של המנוח X, וככאלה בוודאי שהם רשאים לתבוע זכויות בקשר לעיזבונו, ובפרט לאחר שהתברר כי הנתבעים, או למצער הנתבע 1, מכרו מקרקעין השייכים לעיזבון המנוח X. בנוסף, למנוח X מונו מנהלי עיזבון, שאומנם מונו לאחר הגשת התביעה, אך כמנהלי העיזבון הם רשאים להגיש תובענה בשם העיזבון לצורך שמירה על נכסי העיזבון וכינוסם.
- עוד יאמר בהקשר זה כי גם הנתבעים עצמם אינם כופרים בעובדה כי יורשיו החוקיים של המנוח X הם ילדיו הקטינים ובתו XXXX. טענתם היחידה היא כי התובעת עצמה אינה יורשת, באשר והיא יתרה על זכויותיה לטובת הקטינים. ענין זה כאמור מתברר בבית הדין הדרוזי וטרם הוכרע, אך אין בכך למנוע מהיורשים (בין אם התובעת תהיה אחת מהם בסופו של יום ובין אם לאו) להגיש תובענות בקשר לעיזבון המנוח X.
הטענה בדבר היעדר סמכות לתובעת לפעול בשם ילדיה הקטינים והפגם במינויה כאפוטרופוס לדין עליהם
- הנתבעים טוענים כי התובעת ויתרה על זכויותיה בעיזבון בעלה המנוח לטובת הקטינים וגם ויתרה על זכויותיה ביחס לקטינים, לרבות זכות החזקה וזכות האפוטרופסות.
- דינה של טענה זו להידחות, ויש אף לומר כי מדובר בטענה מקוממת. התובעת אמם של הקטינים היא האפוטרופוס הטבעית עליהם. סעיף 14 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע כי ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים. זכות טבעית זו אינה יכולה להישלל, אלא אם נקבע כך בצו בית המשפט. בענייננו אין כל החלטה שיפוטית השוללת את האפוטרופסות של התובעת על ילדיה הקטינים, ומכאן שהיא הייתה ונותרה האפוטרופוס של ילדיה הקטינים.
- יתרה מזאת, טענות הנתבעים כי הקטינים עברו לחזקתו של הנתבע 4, אחיו של המנוח X, התבררו כלא נכונות. הקטינים מתגוררים וחיים עם אמם והיא המחזיקה בהם והאפוטרופוס עליהם. עוד ייאמר כי איש מהנתבעים לא מונה אפוטרופוס על הקטינים. התובעת, אם כן, לא "מתיימרת" לפעול כאפוטרופוס על הקטינים, התובעת היא האפוטרופוס על הקטינים, וזוהי לא רק זכותה, אלא גם חובתה, לפעול להגנה על זכויותיהם, בפרט כשהתברר כי נעשה ניסיון למכור חלקת קרקע השייכת לעיזבון אביהם המנוח של הקטינים.
- נראה כי "חטאה" של התובעת הוא רצונה להמשיך בחייה לאחר פטירת בעלה המנוח. התובעת נישאה מחדש לגבר מיישוב שכן, אך ילדיה מנישואיה עם המנוח גדלים עמה והיא, כאמור, הייתה ונותרה האפוטרופוס היחידה והבלעדית של הקטינים.
טענת הויתור
- הנתבעים טענו כי מאחר שהמנוח X לא תבע את זכויותיו בעודו בחיים, מנועים יורשיו לתבוע זכויות אלה בשמו שכן הוא ויתר עליהן.
- גם טענה זו דינה להידחות. מדובר בטענה הסותרת עובדתית טענות אחרות של הנתבעים עצמם. הנתבעים, הן בכתב ההגנה, הן בעדויות במטעמם והן בסיכומים, כלל אינם כופרים בעובדה כי ישנן זכויות, לרבות זכויות במקרקעין, השייכות למנוח X. אומנם, אין הסכמה ביחס לכל הזכויות בחלקות נשוא כתב התביעה, אך ביחס לחלקן אין כלל הכחשה כי הן שייכות לעיזבון המנוח X.
- זאת ועוד, ביחס לחלקה שנמכרה על ידי הנתבע 1, ואשר עניינה נידון בבית המשפט בנצרת, הנתבעים עצמם מצהירים ומודים כי מדובר בחלקה השייכת לעיזבון המנוח X. מכאן שX עצמו מעולם לא ויתר על זכויותיו והן שרירות וקיימות כחלק מעיזבון המנוח Y. כל שנותר הוא להצביע ולקבוע את אותם חלקים בעיזבון המנוח Y השייכים לעיזבון המנוח X.
התיישנות
- הנתבעים טוענים כי דין תביעה זו דחייה על הסף מחמת התיישנות. לדידם, המנוח Y נפטר עוד בשנת 1972. עיזבונו חולק בהסכם בין כלל יורשיו, לרבות המנוח X, בשנת 1986. על כן, ובהינתן כי מדובר במקרקעין שאינם מוסדרים, תקופת ההתיישנות חלפה בשנת 2001, עוד בחייו של X. לפיכך אין יורשיו של X יכולים להגיש תובענה שהתיישנה עוד בחייו, כאמור בשנת 2001.
- עוד נטען כי המנוח X הלך לעולמו בשנת 2009, ובמהלך חייו לא העלה כל טענה כנגד הנתבעים ולא תבע זכויות כלשהן. גם לאחר פטירתו השתהו התובעים השתהות ממשית והגישו את התביעה רק שנים לאחר הפטירה, באופן שמצדיק דחייתה בשל השיהוי הרב שבו הוגשה.
- התובעים טוענים כי במספר רב של מקומות מודים הנתבעים ומצהירים כי חלקים רבים בעיזבון של הסב המנוח Y לא חולקו. משלא חולק העיזבון, ממילא לא ניתן לטעון להתיישנות בתביעה שעניינה בירור היקף עיזבונו של הנכד המנוח X, שמורכב מחלקו של הנכד בעיזבון הסב.
- עוד נטען כי הנתבעים פעלו, ועדיין פועלים, על מנת להסתיר מהתובעים מידע אודות הזכויות הקשורות בעיזבון. התובעים מפנים בהקשר זה לסעיף 5 לחוק ההתיישנות הקובע כי הטעיה פירושה גם אי גילוי ביודעין של עובדה מהעובדות המהוות את עילת התובענה.
- עוד נטען כי הנתבע 1 פעל בשם עיזבון המנוח X, בכובעו ובתפקידו כמנהל עיזבון המנוח Y, מבלי ליידע את יורשיו של X ומבלי לקבל את אישורם ורשותם. לעובדות אלה נחשפו התובעים, באקראי, רק בשנת 2018, בשל סכסוך שהתגלע בין הנתבע 1 למר פ', בקשר למקרקעין השייכים לעיזבון המנוח X. על כן, התובעים לא ידעו ולא יכלו לדעת על קיומה של עילת תביעה וזו התבררה רק בשנת 2018. מייד לאחר שנודעה עילת התביעה, פעלו התובעים ללא לאות לקבלת מידע על מנת להגיש את התביעה וזו הוגשה רק כשהיה מספיק מידע ביד התובעים. יצוין, כי בדיעבד התברר כי לא כל המידע היה ידוע בעת הגשת התביעה, ועל כן הוגשה על ידי התובעים תביעה נוספת, שעדיין תלויה ועומדת, בקשר לחלקים נוספים בעיזבונו של המנוח X.
- טענה נוספת שנשמעה מטעם התובעים היא כי לפחות חלק מהתובעים הם קטינים ולגביהם תקופת ההתיישנות מתחילה רק עם הגיעם לגיל 18 שנה.
- לאחר עיון בטענות הצדדים אני סבור כי הדין עם התובעים. טענת הנתבעים כי העיזבון חולק עוד בשנת 1986 בהתאם להסכם עליו חתמו היורשים, התבררה כטענה שלא ניתן להישען עליה. חתימתו של המנוח X על הסכם לחלוקת העיזבון התבררה כמזויפת, על פי חוות דעת המומחית לכתב יד שמונתה על ידי בית המשפט. נוסף על כך, ישנן ראיות לכך שהנתבע 1 המשיך לפעול בקשר לעיזבונו של המנוח Y שנים לאחר אותו הסכם משנת 1986, אשר לכאורה סיים את חלוקת העיזבון. ודי אם נזכיר בהקשר זה את העובדה כי הנתבע 1 מכר חלקה השייכת לעיזבון X מתוך חלקו בעיזבון המנוח Y.
- בנוסף, יש טעם רב בטענת התובעים כי ביחס לקטינים, ילדיו של המנוח X תקופת ההתיישנות לא רק שלא חלפה היא למעשה עוד לא התחילה להימנות (סעיף 10 לחוק ההתיישנות).
- לאור האמור טענות הנתבעים בדבר התיישנות התביעה נדחות.
החלקות שבמחלוקת
- על מנת להקל על ההבנה, ומאחר שמדובר במספר חלקות מקרקעין המצויות במקומות שונים, שימושים שונים (חקלאות, תעשיה, בניה) וכן בגדלים שונים, תינתן התייחסות לכל חלקה וחלקה בנפרד. ביחס לכל חלקה אתייחס לזיהוי החלקה, גודלה על פי מפת מדידה שהוגשה במסגרת הראיות וכן לטענות הצדדים ביחס לאותה חלקה, ולבסוף לתוצאה אליה הגעתי ביחס לכל חלקה.
שטח א' – חלקת "A"
- החלקה משותפת, טרם חולקה. חלק ממנה רשום כחלקה X גוש XXXXX, בגודל XXXX מ"ר, קרקע חקלאית בXXXX. מפות המדידה הרלוונטיות בקשר לחלקה זו הן המפות שסומנו ת/19+ ת/20.
טענות התובעים:
- חלקו של המנוח X הוא 1/8 במושע בשטח, בהתאם לצו קיום צוואה ונסח רישום, ושווה כ- XXX מ"ר. מוסדר לפי פקודת ההסדר, לא נעשה פירוק שיתוף. לטענת התובעים, הנתבע 1 יחד עם הנתבעים 2,3,4 תפס חזקה ייחודית בשטח החלקה, ויחד הם עושים בו שימוש בלעדי, ללא כל שימוש מצד התובעים מאז פטירת המנוח X.
טענות הנתבעים:
- החלקה טרם חולקה, הושקעו בה כספים על ידי הנתבעים, כולל בחלק של המנוח. חלקו של המנוח X שמור ומגיע לו מעיזבון סבו המנוח.
- הנתבעים מאשרים שלמנוח X שמינית מחלקה זו (עמ' 62, ש' 15-16) וכן סעיף 26 לתצהיר הנתבע 1. על הסכמה זו חזרו הנתבעים גם בסיכומיהם (ס' 10 ג לסיכומי הנתבעים).
התוצאה:
- בהיעדר מחלוקת אני מורה כי לעזבון המנוח X מגיע 1/8 מהחלקה הבאה: קרקע חקלאית – חלקה מוסדרת גוש: XXXXX חלקה: X מוצגים ת/19 + ת/20 – גודל השטח XXXX חלקו של המנוח 1/8 קרי: XXX מ"ר.
שטחים ב + ה –"B"
- בתחילה התייחסו התובעים לחלקות אלה בנפרד ובמובחן, בהמשך תיקנה התובעת את התייחסותה לשטחים אלה כאשר התייחסה לחלק ב' וה' יחד כאדמות "B" כפי שכינה אותן הנתבע 1.
- חלקה ב' – מדובר בשטח בגודל XXXX מ"ר באזור תעשייה XXXX המורכבים משטח חקלאי ושטח תעשיה:
שטח חקלאי = XXXX מ"ר, שטח הפקעה לדרך = XX מ"ר.
שטח תעשייה = XXXX מ"ר.
מפת המדידה של שטחים אלו סומנה ת/23.
- חלק ה' – גודל XXXXX מ"ר מפת המדידה של שטח זה סומנה ת/24.
על פי מפות המדידה שני השטחים ביחד גודלם XXXXX מ"ר. חלקו הנטען של המנוח X 1/8 = XXXX מ"ר. אין חולק כי טרם בוצע פירוק שיתוף בשטחים אלה, והקרקע במושע.
טענות התובעים:
- הנתבעים נוהגים בשטח זה כשייך להם בלבד, והנתבע 1 אף הגיש בקשה להיתר בניה בכוונה לבנות מבנה תעשייה להשכרה. לטענת התובעים הנתבעים עצמם אינם כופרים בעובדה כי למנוח X זכויות בחלקה. הנתבע 1 אישר בעדותו כי למנוח X חלק בחלקה זו:
ש. קודם אישרת שנותר למנוח חלקים שם. בחלקת B
ת. נכון
ש. אותה חלקה B היא החלקה שבגינה פנית בשנת 2021 לוועדה במכתב
ת. החלק המזרחי ממנה XX דונם שעשינו תכנית בניה עליהם ממרץ 2017.
ש. כלומר הפניה שלך נעשתה גם בשם המנוח X.
ת. כן. בשם האחים, לX- נותר חלק שם. אם נבקש היתר, האם נאמר להם פרט לחלקו של X?
ש. B זה גם איפה שיש טוף וחומרי תעשיה של ש'
ת. יש. אני נתתי לו לעשות את זה כדי לישר את השטח. אמרתי לו שישים ויישר את השטח וזהו. ש' הביא באמצעות קבלן אחר…
(עמ' 62 ש, 2-11 פרוטוקול מיום 29.3.22)
טענות הנתבעים:
- החלקה טרם חולקה. יחד עם זאת הנתבע 4 והמנוח X מכרו מחלקם בחלקה זו – X דונם בסך הכל (X דונם כל אחד), לנתבע 2 עפ"י הסכמים. וכך העיד בענין הנתבע 1:
"המנוח X והנתבע 4 מכרו X דונם מהחלקה שלהם ובחלק התעשייה הנתבע 4 אפילו מכר את החלק שלו לנו והחלק של המנוח X נשאר רק." (עדות הנתבע 1, עמ' 57, ש' 25-26).
- הנתבע 2 נשאל בחקירתו איזה מקרקעין מכר לו המנוח X והשיב: "באזור B שעדיין לא מחולק ולכן ברגע שיתחלק בין יורשי המנוח אז יהיו לי X דונם מהשמינית של המנוח X ושמינית מהחלק של הנתבע 4 ששולם עבורם"
(עמ' 50, ש' 24- 26).
עוד העיד הנתבע 2 כי המנוח X מכר את החלק שלו (שמינית) לנתבע 3 והנתבע 1 בחלקה הצפון מערבית של XXXX (עמ' 50 ש' 28).
- הנתבעים מתייחסים לחלקה שבאזור הכניסה הצפון מערבית של XXXX סמוך לכביש XX. ביחס לחלק זה נטען כי המנוח X מכר את חלקו לנתבעים 1 + 3 ולכן לא נותר לו בחלקה זו דבר.
- לטענת הנתבעים באדמות B בחלקה הנמצאת בצד המערבי של XXXX, אדמות המורכבות מאדמה חקלאית וXX דונם שנמצאים באזור תעשיה, מחלקו של המנוח X נמכרו X דונם (חקלאי) לנתבע 2. היינו, כאשר תחולק הקרקע (ובכך ישנה הודאה כי הקרקע טרם חולקה), יש להפחית מחלקו של המנוח X, X דונם לטובת הנתבע 2, כך שבפועל נותר לו באדמות אלה כדונם אחד בלבד (סע' 14 לסיכומי הנתבעים). מתוך X הדונם הנמצאים באזור התעשייה טוענים הנתבעים כי חלקו של המנוח X עומד על XXX מ"ר (המהווים 1/8 מהשטח).
- ביחס לאדמות המצויות בחלק הצפוני של XXXX, הרי שהמנוח מכר את חלקו באדמות אלה לנתבעים 1 + 3 ועל כן לא נותר לו דבר באדמות אלה.
דיון והכרעה בקשר לאדמות "B" – חלקים ב + ה בכתב התביעה:
- ראשית ייאמר, כי גם ביחס לאדמות B כמו ביחס לקרקע המוסדרת לעיל, גרסת הנתבעים אינה שקופה ואינה אחידה. הנתבעים טענו לכל אורך הדרך, כי עיזבון המנוח Y חולק בהתאם להסכם בשנת 1986, וכל אחד מהיורשים קיבל את חלקו, לרבות היורש X (ר' למשל דברי ב"כ הנתבעים בת"ע XXXXX בדיון מיום 12.5.2020 עמ' 15 שורה 9). ברם, בפועל, וגם אליבא דה נתבעים, העיזבון טרם חולק וישנם שטחים השייכים לעיזבון המנוח X שנמצאים בערבוביה עם אדמות היורשים האחרים, כחלק מעיזבונו של Y שטרם חולק.
- שנית, טענות הנתבעים אודות מכירת מקרקעין על ידי X נטענו בעלמא וללא כל ראיה תומכת. זאת ועוד, עדויות הנתבעים ביחס לאותם הסכמי מכר לכאורה היו מבולבלות ומלאות סתירות פנימיות. מהעדויות של הנתבעים לא ברור האם נחתמו הסכמים ביחס למכירת שטחי המקרקעין, האם היו אלה הסכמים בעל פה, האם ניתנה תמורה ומה גובה התמורה ששולמה. כל הפרטים הללו נותרו לוטים בערפל, וזאת כאשר מדובר בעסקאות מקרקעין, לכאורה, שהחוק מחייב לגביהן דרישות מדוקדקות של מסויימות, רצינות וגמירות דעת המגולמות, בין היתר בדרישת הכתב.
- כך העיד בענין הנתבע 3:
ש. אתה אמרת שהיה מכר לאחיך האחרים. איפה ההסכמים.
ת. אין לנו הסכמים, גם אני לא עשיתי הסכם.
(עמ' 36 שורה 33 -34 לפרוטוקול מיום 28.3.22)
לעומת זאת הנתבע 2, שלו נמכרו אותם X דונם (X מתוכם של המנוח X ), טען בסעיף 29 לתצהירו היפוכו של דבר:
"הנתבע 4 ואחיו המנוח (X) מכרו לי מחלקם באותו חלקה X דונמים על פי הסכמים בכתב" (ההדגשה שלי ר.א.).
- למותר לציין כי חרף קיומם הלכאורי של הסכמים בכתב, לא הומצא כל הסכם על ידי "הרוכש" הנתבע 2.
- גם אחיו של המנוח X, הנתבע 4 העיד כי "לא היינו עושים אף פעם בחיים הסכמים" (עמ' 38 ש' 35 לפרוטוקול מיום 29.3.22). אלא שבהמשך שינה את עדותו וטען כי יש הסכם:
ש. אין הסכם
ת. יש הסכם.
ש. כעת אמרת שאין הסכם, איפה ההסכם
ת. בחייו של המנוח X היה הסכם.
ש. תראה לנו הסכם וכך נוכל לסיים את הענין הזה
ת. אין הסכם. הוא לא אצלי.
ש. דוד שלך הנתבע 3 אמר שאין הסכמים בכלל.
ת. אתה מחזיר אותי שנים רבות אחורה. זכור לי שאני ואחי המנוח X מכרנו ביחד.
(עמ' 40 שורות 6-13, פרוטוקול מיום 29.3.22)
- ושוב נותרו גרסאות הנתבעים סותרות האחת את רעותה ולעיתים, כמו במקרה של הנתבע 4, העדות סותרת את עצמה.
התוצאה:
- לאחר עיון בחומר הראיות ושמיעות עדויות הצדדים (בענין חלקות ב + ה) ולאחר שלא הוצגה אף לא ראשית ראיה בדבר מכירת חלקים מחלקו של המנוח X לדודיו (התובעים), על אף שחלקם טענו כי ישנם הסכמים בכתב, אני קובע כי לעיזבון המנוח X מגיע 1/8 מהחלקות הבאות: קרקע חקלאית (ובחלקה הקטנה תעשיה) – הקרקע אינה מוסדרת חלקה בגודל XXXX מ"ר מסומנת במפה ת/23; וקרקע בגודל XXXXX מ"ר מסומנת במפה ת/24 שתי החלקות ביחד המכונות "B".
שטח ג' – "C" שטח דירת המנוח X ואלמנתו והקרקע שמסביבה
- השטח עליו בנוי ביתו של המנוח X שנוי במחלוקת בחלקו בלבד. למעשה הנתבעים מודים כי הבית הבנוי על XXX מ"ר שייך למנוח X. המחלוקת היא ביחס לשטח נוסף בחצר שלטענת התובעים שייך אף הוא למנוח X.
טענות התובעים :
- זכות המנוח X בשטח XXX מ"ר ובהפחתת הכביש נותר שטח בגודל XXX מ"ר. דירת בני הזוג התובעת והמנוח X בנויה בשטח XXX מ"ר, ומסביב לדירה XXX מ"ר. התובעים ציינו בתביעה כי הם תובעים בשלב זה XXX מ"ר נוספים, מבלי לפגוע בזכותם לטעון לגבי שטח נוסף הנמצא בחצר הבית בגודל XXX מ"ר.
טענות הנתבעים:
- תחילה נטען כי למנוח X מגיע כ- XXX מ"ר שעליו בנוי ביתו וגבולותיו ידועים. שאר החלק של האח המנוח Z (אביו של X) שייך לנתבע 4 ואמם של X והנתבע 4 – הגב' פ'. אציין כי הוגש תצהיר מטעם הגב' פ' אך היא לא התייצבה לעדות בשל גילה המתקדם.
- על פי עדותו של הנתבע 1, האחים X והנתבע 4 התחשבנו על החלקים שלהם והנתבע 4 נתן את חלקו למנוח X כך שבפועל חלקו של המנוח X, על פי עדות הנתבע 1 עומד על XXX מ"ר (עמ' 62 ש' 30, 29.3.22). הנתבע 1 אף העיד כי נתבע 4 נתן את חלקו לאחיו המנוח X וכי הכול רשום אצלו (עמ' 62 ש' 26, 29.3.22).
- עוד טענו הנתבעים כי הם לא מחזיקים ולא משתמשים בשום חלק השייך למנוח X מחלקה זו.
- נתבע 4 הודה בדיון מיום 29/3/22 כי את חלקו בשטח שליד בית המגורים העביר לX, במקום וחלף מכירת חלקת K שלא נכללה בתביעה (עמ' 42, ש' 12). אלא שכאשר נשאל שאלה ישירה האם נכון שחלקו של המנוח X, מעבר לשטח עליו בנוי הבית, כולל עוד XXX מ"ר השיב באופן מתחמק כי הוא "לא יודע" (עמ' 42 ש' 5). אין לקבל טענה זו של הנתבע 4. נתבע 4 הודה שהחליף עם אחיו המנוח X קרקעות, כאשר הוא קיבל מחלקו של X קרקע המכונה K (אף היא חלק מעיזבון Y, אך לא נכללה בתביעה שכן X החליף את זכויותיו בקרקע זו עם הקרקע הצמודה לבית המגורים עם הנתבע 4).
- למעשה, משקלול העדויות עולה כי אין כלל מחלוקת בין התובעים לנתבעים ביחס לשטח הצמוד לביתו של המנוח X. בית המגורים בנוי על שטח בגודל XXX מ"ר. הנתבע 1 העיד כי מהשטח ליד הבית נותר למנוח X עוד XXX מ"ר, ומכאן כי גודל החלקה כולה עומד על XXXX מ"ר. אומנם בכתב התביעה נטען לשטח של XXX מ"ר בלבד, אך היות שהנתבעים הודו כי נתבע 4 החליף שטחים עם המנוח X, ובתמורה לשטח ליד הבית קיבל שטח מחלקת K, הרי שהשטח כולו ליד הבית נותר בבעלותו של המנוח X, וכאמור ביחד עם השטח עליו בנוי הבית מדובר בחלקה בגודל XXXX מ"ר.
התוצאה:
- לעזבון המנוח X, מעבר לשטח עליו בנוי ביתו בגודל של XXX מ"ר, מגיע השטח המצוי מסביב לבית המגורים בגודל XXX מ"ר, הכל בהתאם למפות המדידה ת/27 + ת/28.
- אציין כי הסעד שנתבע הוא כאמור XXX מ"ר בלבד בנוסף על השטח שעליו בנוי הבית, אלא שבבירור העובדתי, התברר כי השטח כולו גדול יותר ועומד על XXX מ"ר, כפי שהעיד הנתבע 1 עצמו, על כן יש להחיל במקרה זה את החריג הקובע כי בית המשפט, רשאי, במקרים המתאימים לפסוק סעד, גם אם זה לא התבקש בכתב התביעה. עמד על כך בית המשפט המחוזי בת.א. (מרכז) 41670-02-17 (פורסם במאגרים מיום 28.2.21):
"בית המשפט לא יעניק לתובע סעד אשר לא התבקש בכתב התביעה, אך ניתן לחרוג מכלל זה אם התקיימו שלושה תנאים: הצדק מחייב את פסיקת הסעד על מנת להכריע במחלוקת שבין הצדדים; הסעד נובע במישרין מהסעד שהתבקש; כל העובדות בעניין הסעד התבררו לאשורן, ועומדות בפני בית המשפט כל הראיות הדרושות להכרעה, מבלי שנדרשת התדיינות נוספת (ע"א 8570/09 חגולי נ' עיריית ראשון לציון, [פורסם בנבו] פסקה 21 לפסק דינו של השופט פוגלמן (15.3.2011); ע"א 483/16 יהודאי נ' חלמיש – חברה ממשלתית – עירונית לדיור שיקום ולהתחדשות שכונות בתל אביב בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 35 לפסק דינה של השופטת ברק-ארז (3.10.2017) עא 6800/16 רוברט רונן נ' גזיאל את אבנר (2007) בע"מ [פורסם בנבו] (8.1.2020)).
- אכן, במקרה דנן, התקיימו כל התנאים על מנת להחיל את החריג. הסיבה לחוסר הדיוק בגודל המקרקעין נובע מחוסר ידע של התובעת ביחס לנכסי העיזבון של בעלה המנוח X. הנתבעים, ובפרט הנתבע 1, אצר אצלו את כל המידע בקשר לנכסי העיזבון ואלמלא היו הנתבעים נוהגים בחוסר שקיפות, אין ספק כי הסעד הנתבע היה מדויק יותר. מכל מקום נוכח העובדה כי כל העובדות ביחס לזכויות בחלקה זו התבררו לאשורן והסעד נובע ישירות מהסעד שהתבקש (אותה חלקת אדמה), הרי שברור כי הצדק מחייב להכריע ביחס לחלקה זו במלואה ולא להותיר את התובעים עם סעד חלקי שיחייבם בהגשת תביעה מחודשת בקשר לאותה חלקה.
שטח ו' – "D" באזור כניסה הצפונית לXXXX סמוך לכביש XX
טענות התובעים:
- מדובר בקרקע במושע. שטח החלקה XXXX מ"ר. בהתאם לחלקו בעיזבון, זכותו של המנוח X בשטח זה 1/8 = XXX מ"ר. התובעים ציינו, כי הנתבע 1 הצהיר בפני הועדה לתכנון ובניה כי הוא הבעלים היחיד של החלקה לצורך קבלת היתר בנייה, תוך נישול זכויות המנוח X.
טענות הנתבעים:
- השטח נמצא בבעלות בלעדית של הנתבעים 1 – 3 וטרם חולק. המנוח X ואחיו הנתבע 4 מכרו את חלקיהם וזכויותיהם בחלקה זו לנתבע 1 ולנתבע 3, והתמורה שולמה למנוח X ולרעייתו התובעת. לא נשארו למנוח זכויות בחלקה זו.
דיון והכרעה:
- שוב לנו גרסאות סותרות ביחס לעסקאות במקרקעין שנערכו, לכאורה, בין המנוח X לבין יתר היורשים – וביחס לחלקה זו נטען כי הנתבעים 1 + 3 רכשו את זכויותיהם של המנוח X ושל אחיו הנתבע 4.
- הנתבע 1 העיד בענין זה:
ש. יש לך הסכם כלשהו עם המנוח X בנושא זה.
ת. יש הסכם או בעל פה או כתוב במזכר. אנחנו נשב ונבדוק. למנוח X אין חלק שם מאחר והוא מכר את חלקו לי ולאחי הנתבע 3 בשנת 2007 בערך, כשבתו הייתה בבית החולים, הם לקחו את הרכב שלי XXX, התובעת קיבלה חלק גדול מהכסף מיידי נשותינו לידיה. אני לא יודע כמה כסף בדיוק אבל יש רשימה שהיתה אצלם, אני לא יודע כמה. אבל הסכום שאנחנו שילמנו לו היה כ-XX אלף דונם (צ"ל דולר) על XXX מ"ר. לנתבע 4 שילמנו XX אלף דולר כי הוא מכר לנו בשנת 2016 שזה כמעט עשור לאחר מכן.
(עמ' 66 ש' 2 – 8, פרוטוקול מיום 29.3.22)
- נוכח הודאת הנתבעים כי חלקה זו הייתה שייכת לעיזבון הסב המנוח Y, הרי שמעתה עובר נטל ההוכחה לכתפיהם ועליהם לתמוך בראיות את טענותיהם כי המנוח X מכר להם את חלקו בעיזבון Y.
- הנתבעים כשלו כישלון מוחלט בהמצאת ראיות כלשהן שיתמכו בגרסתם. הנתבע 1, מי שהיה מנהל עיזבון המנוח Y (ולטענת התובעים הוא משמש ככזה עד היום), טען כי X מכר לו ולאח הנתבע 3 את חלקו תמורת כ – XXXXX $. עוד נטען כי לאח הנתבע 4 שולמו XXXXX $. לא הוצגו בפני אישור על התשלומים הנ"ל ולא ברור כיצד שולמו סכומי כסף משמעותיים מבלי שהותירו אחריהם חתימה בנקאית כלשהי.
- הנתבע 1 העיד במספר מקומות כי כל הרישומים וההסכמים נמצאים אצלו (עמ' 62 ש' 28), ברם הנתבע 1 על אף שטען כי "נשב ונבדוק" לא השכיל להביא כל ראיה אודות אותה מכירה נטענת ביחס לחלקו X. ודוק: לא רק שלא הובא הסכם בכתב, כמתחייב מסעיף 8 לחוק המקרקעין בדבר התחייבות לעשיית עסקה, גם לא הובאה ראשית ראיה להסכם בע"פ, או מזכר להתחייבות לעשות עסקה. יתר על כן, לא הומצאה כל ראיה פוזיטיבית אודות המכירה כמו למשל העברת כספים או קבלת כספים.
התוצאה:
- בהיעדר כל ראיה על מכירת חלקו של X בחלקה זו אני קובע כי לעזבון המנוח X, מגיע 1/8 מהשטח המצוי בכניסה הצפונית לXXXXX, סמוך לכביש XX בגודל XXXX מ"ר, הכל בהתאם למפת המדידה ת/29.
שטח ז –מקרקעין בגודל כ- XX דונם ב- "E" ליד בית הקירור
טענות התובעים:
- התביעה התייחסה לשטח מעזבון המנוח Y של XX דונם, לא מוסדר. אלא שלאחר הגשת התביעה, ועם קבלת המדידה המדויקת של השטח, התברר כי חלקת עיזבון המנוח Y בשלמותה מגיעה לגודל בסך XXXXX מ"ר (מוצג ת/30). היות שהתביעה כללה רק XX דונם מתוך שטח זה, נתבע חלקו של עיזבון X בגודל של X דונם (עוד צוין כי לגבי XX דונם שלא נתבע תוגש תביעה נפרדת בעתיד).
- התובעים טוענים כי בשטח נטועים עצי פרי, וחלק מזערי אדמת בור עליה נבנה מחסן חקלאי ע"י הנתבעים 1- 4 לפי היתר בניה ע"ש הנתבע 1. השטח כולו הוא במושע ולא חולק בין יורשי המנוח Y.
טענות הנתבעים:
- עדות הנתבעים ביחס לשטח זה אינה ברורה, ומאופיינת בעמימות רבה ובסתירות בין הנתבעים לבין עצמם. כך למשל העיד הנתבע 4, אחיו של המנוח X, ביחס לשטח זה:
ש. מה השטח הכללי של היורשים
ת. אולי XX או פחות, לא יודע.
ש. זה XX דונם
ת. כן אבל לא ידעתי עד היום כמה דונמים שייכים לי. חילקנו שורות של תפוחים, 100 עצים לנתבע 1, 100 עצים לנתבע 3 ולי ולמנוח X 50 עצים כל אחד.
ש. ואותם XX דונם, הוצג ת/30. מדדנו את השטח בדיוק ואני מראה לך אותו כעת. כמה יוצא לך כיורש לפי צוואת סבך המנוח, יוצא לך שמינית ולמנוח X שמינית.
ת. נכון.
ש. שמינית מתוך השטח ת/30 ידוע לך איפה השמינית שלך בדיוק
ת. בדיוק. יש לי את הארבע עצים ראשונים. ארבע שורות ושלוש שורות לבנות וארבע למנוח X. זה מהצוואה של אבא שלי לאמא שלי שהיא עדיין בחיים ועוד שתי אחיות שהן עוד בחיים.
(עמ' 40 ש' 28-36 עמ' 41 ש' 1-2 פרו' מיום 29.3.22)
- בעוד הנתבע 4 מודה בפה מלא כי למנוח X יש זכויות בשטח, בהתאם לחלקו בצוואת המנוח Y, וכי מדובר בשטח של כ – XX דונם, גרסת הנתבע 1 שונה בתכלית. לטענת הנתבע 1 חלק מהשטח מחולק בפועל, כאשר לעזבון המנוח X ישנם 200 עצי פרי וישנו חלק השייך לכולם אך לא חולק (עמ' 63 ש' 3-8). הנתבע 1 אינו מתייחס בעדותו לגודל השטח ואינו מתייחס לטענות התובעת כי בפועל השטח מוחזק על ידי הנתבעים.
- בהקשר זה ייאמר, כי הנתבע 4 העיד כי השטח נמסר לטיפול למר XXXX ואחיו, והם שמטפלים בשטח עד היום (עמ' 41 ש' 4-9). במילים אחרות, הנתבעים כלל אינם חולקים כי למנוח X זכויות בחלקה זו, בהתאם לחלקו בעיזבון, אלא שלטענתם ישנה חלוקה ידועה בקשר לעצי התפוח ויש החלקה שלא חולקה ואינה מעובדת. עוד נטען על ידם כי השקיעו כספים רבים בעיבוד ונטיעה של החלקה, כספים שטרם הוחזרו להם, וכדברי הנתבע 4 "אם מגיעים לבדוק כמה הרווחנו נמצא שהפסדנו" (עמ' 41 ש' 8, 29.3.22).
- אציין כי הנתבעים כלל לא התייחסו לחלקה זו בסיכומיהם.
התוצאה:
- נוכח עדויות הצדדים והעובדה כי הנתבעים לא חלקו על זכויותיו של X בחלקה זו, אני קובע כי לעזבון המנוח X, מגיע 1/8 מהשטח המצוי ב-" E" ליד XXXX בגודל XXXXX מ"ר הכל בהתאם למפת המדידה ת/30.
- אציין כי גם בקשר לחלקה זו לא נתבע מלוא השטח בכתב התביעה, אך ברור כי הדבר נעשה מחמת חוסר ידיעה של התובעים בקשר לגודל השטח. לפיכך, גם בחלקה זו, כמו בחלקה ג' לעיל, יש לקבוע את זכויות עיזבון המנוח X בהתאם לגודל השטח שהתברר בפועל במסגרת תובענה זו, ולאו דווקא בגודל השטח שאליו התייחסו התובעים בתביעתם, בהינתן שמדובר באותה חלקת אדמה וכאשר כל העובדות ביחס לאותה חלקה התבררו לאשורן במסגרת תובענה זו.
שטח ח' – " F" בגודל כ – XX דונם, מדובר בשטח שייעודו בניה
טענות התובעים:
- שטח המנוח Y, לפני מכירת חלק ממנו לצדדים שלישיים הוא XXXXX מ"ר. בכתב התביעה נתבע XX דונם אך ממפת המדידה עולה כי השטח המדויק הוא XXXXX מ"ר. התובעים מודים בכך כי המנוח X "הרשה" לצד שלישי מר ש' להחזיק בשטח בגודל דונם מחלקו של X. פועל יוצא מכך הוא כי חלקו של המנוח X 1/8 = XXXX מ"ר, כולל שטח מר ש'.
- התובעים טוענים כי נעשה ניסיון על ידי הנתבעים, ובפרט הנתבע 1, לנשל את זכויות עיזבון המנוח X בחלקה זו.
טענות הנתבעים:
- חלקה זו אכן הייתה חלק מעיזבון הסב המנוח Y, ברם בשלב זה כבר אין כל שיתוף בחלקה זו בין הנתבעים לבין עיזבון המנוח X. לטענת הנתבע 1 "היה לו שמינית וכעת אין לו כלום" (עמ' 64 ש' 6). לטענת הנתבע 1 השטח עצמו תפוס ונבנו שם בניינים. עוד נטען כי השטחים הריקים שייכים לנתבע 1, נתבע 2 ונתבע 3 בלבד, ואילו המנוח X ונתבע 4 התחלקו ביניהם. נטען כי למנוח X היה שמינית, הוא מכר לאנשים מתוך החלק שלו מבלי שהנתבעים ידעו, כך למשל מכר XXX מ"ר ל-XXX (ששילם רק על XXX מ"ר וחייב לשלם על עוד XX מ"ר). כמו כן מכר למר ש' XXXX מ"ר. השטחים שנותרו שייכים לנתבעים היות שהם לא מכרו שטחים.
דיון והכרעה:
- גם ביחס לחלקה זו הגרסאות בין הצדדים סותרות. טענת הנתבעים, ובפרט גרסת הנתבע 1, המצוי בסוד העניינים, כי המנוח X מכר את החלקים שלו מתוך חלקה זו לצדדים שלישיים, לא הוכחה. גרסתו של הנתבע 1 נותרה מעורפלת, עמומה ובחלקה גם כללה סתירות פנימיות.
- הנתבע 1 טען כי "המנוח X מכר בעצמו לאנשים מהחלק שלו מבלי שאנחנו נדע. הוא מכר למעשה מהשמינית שלו" (עמ' 63 ש 33-34). אלא שבהמשך העיד כי הוא יודע במדויק לפי מטר "…כמה היה למנוח X וכמה הוא מכר וקיבל עבור מה שהוא מכר…" (עמ' 64 ש' 3).
- בהמשך פירט הנתבע 1 את טענותיו ביחס לחלקים שמכר לכאורה X. נטען כי הוא מכר XXX מ"ר ל-XXX וכן נטען כי מכר XXXX מ"ר למר ש'. יצוין כי גרסה זו מלמדת כי למנוח X היו לפחות XXXX מ"ר. אין כל הסבר או טענה ביחס לשטח נוסף בגודל של XXXX מ"ר.
- בהמשך שינה הנתבע 1 את גרסתו והעיד כי הוא "לא מכיר את כל ההסכמים אלא מכיר את החלוקה" (עמ' 64 ש' 24), אולם משהתבקש למסור פרטים אודות ידיעותיו העדיף לשמור את אותם פרטים לעצמו וכך העיד הנתבע 1:
ש. אמרת שזה רשום, היכן זה רשום
ת. אצלי ואצלם
ש. כמה כסף נתקבל עבור המכירות
ת. לא יודע
ש. כמה מטרים נמכרו מהחלקים של כולם
ת. לא יודע ולא רוצה להשיב לך גם.
(עמ' 64 ש' 25-30)
- אני סבור כי גם במקרה של חלקה זו, לא ניתן להסתפק בטענות בעלמא אודות מכירה של קרקעות מבלי שהוצג בדל ראיה שיתמוך בגרסה זו. אומנם במקרה זה, נקבו הנתבעים בשמות של אותם רוכשים לכאורה, אך מעבר לכך לא הוצגו הסכמים, לא הובאו עדויות לרבות אלו של אותם "רוכשים", ולא הובאו ראיות ביחס לשווי המכירה והעברות הכספים בגינה. בנסיבות אלה, אין כל דרך לקבל את גרסת הנתבעים ביחס לחלקה זו, כאילו מכר המנוח X את חלקו בעיזבון הסב המנוח Y.
- מסקנה זו מסוייגת אך ורק בקשר לשטח בגודל של כדונם, שבו מחזיק מר ש' ושלגביו גם התובעת עצמה העידה כי הוא נמסר לש' בעת שהמנוח X היה בין החיים.
תוצאה:
- נוכח האמור לעיל אני קובע כי לעזבון המנוח X, מגיע 1/8 מהשטח המצוי ב-F בגודל XXXXX מ"ר הכל בהתאם למפת המדידה ת/31. יחד עם זאת, מובהר כי אין בתוצאה זו כדי לקבוע דבר במישור היחסים בין יורשי המנוח X ובין מר ש'.
שטח ט' – "G" בגודל כ – XX דונם, מדובר בשטח שייעודו בניה
טענות התובעים:
- גודלו המדויק של שטח החלקה עומד על XXXXX מ"ר כמפורט במפה שסומנה ת/32. גם שטח זה הינו במושע ולא מחולק בין היורשים. חלקו של עזבון המנוח X 1/8 – XXXX מ"ר.
- התובעים ציינו, ועל כך למעשה אין חולק, כי מתוך חלקו של המנוח X מכר הנתבע 1 שטח בגודל של כ XX דונם למר פ' המודד. עסקה זו נמצאת במוקד של התביעות שמתנהלות בבית המשפט בנצרת, אם כי ברור כי היות שהנתבע 1 עשה את העסקה כאשר השטח שייך (לפחות בחלקו) ליורשי המנוח X וביניהם קטינים, הרי שממילא עסקה שנעשית במקרקעין שהבעלים הם קטינים, מחייבת אישור בית המשפט, תנאי שלא קויים בעסקה בין הנתבע 1 למר פ'.
טענות הנתבעים:
- מדובר בחלקה שחלקה מיועד לבניה וחלקה שטח חקלאי. על פי תוכנית המועצה X דונם יוקצו למבני ציבור ועוד X דונם לדרכים וכבישים, כך שבפועל נותרו XX דונם לבנייה למגורים, משטח זה מגיע לכל אח 1/4 ולכל אחד מאחיינים (הנתבע 4 והמנוח X) 1/8 כ"א. חלקו של המנוח X, אם כן, הוא X דונם משטח הבניה ועוד X דונם משטחי ציבור ודרכים. לטענת הנתבע 1 מחלקו של המנוח X נכללו XXX מ"ר בעסקה שמתבררת בנצרת. כמו כן ציין הנתבע 1 כי למנוח X נותר חלק בחלק החקלאי (ר' עדותו של הנתבע 1 בעמ' 65 ש' 5-16).
- הנתבע 1 הוסיף והעיד כי לא בוצע פירוק שיתוף בשטח זה (ע' 65 ש' 28).
- עוד ציין הנתבע 1, כי נמכרו XXX מ"ר בערך למר ד', וכי חלק זה ירד מכולם. אך הכסף שהתקבל שימש להשלמת בניית ביתו של המנוח X. ועוד הנתבעים נאלצו להוסיף מכיסם כי כספי המכירה לא הספיקו.
דיון והכרעה:
- במקרה זה לא חולקים הנתבעים על זכויות התובעים, לרבות בקשר לעובדה כי לא בוצע פירוק שיתוף וכי לX זכויות בשטחים, הן אלו המיועדים לבניה והן אלו המיועדים לחקלאות. ההסתייגויות היחידה קשורה לאותם XXX מ"ר שנמכרו, לטענתם, למר ד' וכי הכסף שימש להשלמת הבנייה של ביתו של המנוח X. גרסה זו בעייתית בשני היבטים: ראשית, כמו כל יתר טענות התובעים ביחס להסכמי מכר, גם במקרה זה לא הוצג כל הסכם, הקונה ד' לא זומן לעדות, לא ידוע כמה כסף שולם ולא הוצגה כל ראיה על תשלום כסף. שנית, על פי עדות מר פ', בעת רכישת השטח של המנוח X מתוך חלקה זו נאמר לו על ידי הנתבע 1 כי הכסף מיועד להשלמת בניית ביתו של המנוח X. וכך העיד פ' בענין זה:
"נעשתה חלוקה ביחס לחלקה X שחולקה לחלקות רבות עפ"י תכנית שאושרה בשנת 2015. אני עצמי קניתי חלקה אחת שכפי שנאמר לי היא הייתה שייכת ליורשי המנוח X (שהוא עצמו יורש של אחד מיורשי עיזבון המנוח Y) אך אני לא יודע איך נעשתה אותה חלוקה ומי עשה אותה.
הנתבע 1 אמר בהסכם המכר ביני לבינו כי החלקה הזו שייכת ליורשי המנוח X. הוא הציג בפני שהוא מנהל עיזבון ומיופה הכוח. הוא אמר שאני קונה כי הם צריכים את הבית הזה לצורך בניית הבית שלהם"
(עמ' 9 ש' 3 -9 פרוטוקול מיום 27.3.22)
- פ' הוסיף והעיד כי היחסים עם הנתבע 1 היו טובים מאד, עד שבתחילת שנת 2018 הוא היה "המום" מזה שהכסף ששולם על ידו עוד בשנת 2015 נותר אצל הנתבע 1 ולא הועבר ליורשי המנוח X (עמ' 10 ש' 15-17).
- במחלוקת בין הגרסאות השונות, עדיפה עלי גרסתו של פ'. עדותו של הנתבע 1 והתנהגותו התאפיינה במתח רב ובחוסר קוהרנטיות. כך למשל כאשר ביקש פ' להציג התכתבות דוא"ל בינו לבין הנתבע 1, נטל הנתבע 1 את המסמך וקרע אותו (ר' הערת בית המשפט בעמ' 14 ש' 18).
- המסקנה המתחייבת היא כי לא הוכחה מכירת קרקעות על ידי X בחלקה זו והטענה למכירת חלק למר ד' לא הוכחה.
התוצאה:
- לאור האמור לעיל, ומשהנתבעים לא חלקו על זכויותיו של המנוח X בחלקה זו אני קובע כי לעזבון המנוח X, מגיע 1/8 מהשטח "G" בגודל XXXXX מ"ר הכל בהתאם למפת המדידה ת/32.
טענות הנתבעים בקשר למפות המדידה
- לתיק הוגשו מפות מדידה ביחס לכלל השטחים. המפות נערכו על ידי מודד מוסמך מר פ' שאף העיד בתיק.
- הנתבעים טענו כי המפות הוגשו רק ביום עדותו של המודד, ואין להם כל קשר לתביעה וכמו כן נטען כי אין מקום להגיש מסמכים חדשים מבלי שהם קיבלו אותם מבעוד מועד. כמו כן, חלק מהמפות מטרתן היא הצעת פירוק שיתוף, מבלי שהוגשה תביעה לפירוק שיתוף ועל כן אין מקום להתייחס למפות אלה.
- עוד נטען כי מר פ' נמצא בסכסוך עם הנתבעים, ומתנהלת ביניהם תביעה בבית המשפט בנצרת, בין היתר, בקשר לזכויות במקרקעין שעניינם גם נידון בתביעה זו. על כן, מר פ' אינו עד חיצוני, אלא עד בעל ענין בשל היריבות שנוצרה בינו ובין הנתבעים, ובעיקר הנתבע 1.
- התובעים טענו כי היה זה הנתבע 1 עצמו שהזמין שירותי מדידה ממר פ' לחלקות המנוח Y, בהיותו מנהל העיזבון של Y. על פי עדותו של פ', שנתמכה גם בהתכתבות דוא"ל בינו לבין הנתבע 1, הנתבע 1 הזמין ממנו מדידות לחלקות השונות ובין היתר החלקות נשוא התובענה. הנתבע 1 העיד בעצמו כי כאשר הוא עורך הסכם מכר הוא עושה תשריט מדידה: "מי שעשה תשריט הוא פ' המודד שלנו" (עמ' 52 ש' 15).
- עוד צוין, כי הנתבעים עצמם לא הגישו תשריטים שונים או סותרים מאלה שהוגשו לתיק בית המשפט, על אף שהנתבע 1 עצמו העיד כי היו מודדים נוספים שמדדו מטעמו את השטחים.
- אני סבור כי דין טענות הנתבעים להידחות. מפות המדידה נעשו לצורך איתור החלקות וקביעת גודלן. הנתבעים לא הציגו מפות אחרות, וגם מעדויותיהם לא עלה כי הם חולקים על כך שמפות המדידה תואמות את המקרקעין השייכים לעיזבון המנוח Y. למעשה, מפות המדידה מאותו מודד הוזמנו על ידי הנתבע 1 עצמו ועל בסיס מדידות אלה נמכרו על ידו שטחים מתוך העיזבון לצדדים שלישיים. למותר לציין כי סימון השטחים באמצעות מפות המדידה שהוגשה על ידי המודד פ', ושאליהן מתייחס פסק דין זה, כוחן יפה ביחסים שבין היורשים לבין עצמם ואין בהן כדי לקבוע דבר כלפי זכויות נטענות של צד שלישי.
- כמו כן ייאמר כי ככל שתוגש תביעה לפירוק שיתוף ביחס לאותן חלקות, ניתן יהיה למנות מודד מטעם בית המשפט על מנת לבחון אפשרות חלוקה בעין של החלקות, או לחלופין מכירתם בין היורשים לבין עצמם או לצד שלישי.
טענות הנתבע 1 כי סיים את תפקידו כמנהל עיזבון בשנת 1986
- הצדדים היו חלוקים בקשר לתפקידו של הנתבע 1 בקשר לעיזבון הסב מנוח Y (אביו של הנתבעים 1-2 וסבם של המנוח X והנתבע 4). הנתבע 1 טען כי התמנה למנהל עיזבון בשנת 1969 על ידי בית הדין הדרוזי, אך תפקידו הסתיים בעת שהמנוח X הגיע לגיל 18 שנה.
- טענת הנתבע 1 נשענת על מסמך לחלוקת עיזבון עליו חתומים לכאורה כל יורשי המנוח Y ובכלל זה המנוח X. התובעת טענה כי חתימתו של X מזויפת והוא אינו חתום על אותו הסכם. כפי שפורט לעיל מונתה מומחית מטעם בית המשפט שקבעה באופן נחרץ כי החתימה על ההסכם אינה חתימתו של המנוח X. אציין כי הנתבעים בחרו לא להגיש שאלות הבהרה למומחית וכן ויתרו על חקירתה.
- נוסף על כך, אין חולק כי הנתבע 1 המשיך להציג עצמו כמנהל עיזבון המנוח Y גם הרבה אחרי שנת 1986. כך למשל פונה -הנתבע 1 לועדה לתכנון ובניה בשם כל יורשי המנוח Y, לרבות בשמה של XXXX ובשם הקטינים לכאורה. זאת על אף שXXXX לא ייפתה את כוחו לפנות בשמה, ובנוסף אין לו כל מעמד חוקי המאפשר לו לפנות בשם הקטינים, אלא אם הוא רואה עצמו כמנהל עיזבון המנוח Y.
- במכתב מיום 24.7.2017 פונה הנתבע 1 למודד פ' בענין הפרות להסכם. את מכתבו הוא חותם כמנהל עיזבון. גם פ' עצמו העיד כי הנתבע 1 הציג עצמו כמנהל עיזבון. הנתבע 1 טוען כי הוא הפסיק להיות מנהל עיזבון Y כבר בשנת 1986, אך היורשים ביקשו ממנו "להמשיך ולטפל בעניינים הפרוצדורליים של כל המשפחה" (ע' 58 ש' 11). גם בהליך שהתקיים בבית המחוזי בשנת 1993 בפני כב' השופט אסא נרשם כי הנתבע 1 הוא מנהל העיזבון.
- לטענת הנתבע 1 מדובר בהליך שהחל בשנת 1979 אז עוד היה מנהל עיזבון והסתיים רק בשנת 1993 אחרי שסיים את תפקידו. הנתבע 1 העיד כי מעולם לא הגיש דוחות אודות העיזבון וטען כי לא התבקש ואילו היה מתבקש היה מגיש.
- אציין, כי עדותו של הנתבע 1 הותירה בי רושם של מי שיודע הרבה יותר ממה שהוא מוכן לספר. חלק ניכר מהתשובות היו מתחמקות וחלק מהן היו מתחכמות. ברור לחלוטין כי הנתבע 1 היה המביא והמוציא בכל הקשור לאדמותיו של המנוח Y. הוא זה שדאג למדידה ורישום של השטחים שהיו חלק מהעיזבון והוא זה שביצע עסקאות, לטענתו בשם כל היורשים ולטובתם, בקשר למקרקעין השייכים לעיזבון. הנתבע 1 אומנם טען כי את אותן עסקאות הוא עשה כמיופה כוחם של היורשים ולא כמנהל עיזבון, אך יפויי הכוח, שהוא טען שיש בידיו, לא הוצגו מעולם.
- המסקנה המתבקשת והבלתי נמנעת היא, כי בין אם פעל הנתבע 1 כמנהל עיזבון פורמאלי ובין אם עשה כן כמנהל בפועל, הוא לא היה רשאי לבצע פעולות בשמם של מי שלא הסמיכו אותו לכך, ובוודאי שלא ניתנה לו החירות לעשות עסקאות במקרקעין השייכים לקטינים מכוח היותם יורשים של אביהם המנוח.
סיכום ותוצאה אופרטיבית:
- התובענה למתן פסק דין הצהרתי בענין זכויות במקרקעין השייכות לעיזבון המנוח X מתקבלת.
- השטחים השייכים לעיזבון המנוח X מפורטים בסעיפים: 77, 93, 101, 111, 118, 129, 139 לפסק הדין. מפות המדידה של אותם שטחים שצויינו בהתאמה בכל סעיף מהוות חלק בלתי נפרד מפסק הדין, ברם מובהר כי כוחן של אותן מפות מדידה שריר וקיים בקשר ליחסים הפנימיים בין התובעים לנתבעים, ואין במפות מדידה אלה כדי לחייב צדדים שלישיים.
- לאור התוצאה אליה הגעתי ולנוכח העובדה כי שני הצדדים פעלו בצורה שהקשתה מאד על הבירור העובדתי במסגרת התובענה – התובעים משום שהגישו תובענה עם סעדים רבים ומגוונים, שבחלקם כלל לא ניתן היה לדון, ואילו הנתבעים כאשר בחרו לשמור על עמימות רבה בקשר לזכויות עיזבון הסב המנוח Y – אני מוצא לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד בהוצאות התובעת בסך 15,000 ₪ ובהוצאות הבת XXXX בסך של 10,000 ₪. ההוצאות ישולמו בתוך 30 יום שאם כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.
ניתן לפרסם פסק הדין בהשמטת כל פרט מזהה.
ניתן היום, ל' חשוון תשפ"ג, 24 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.