השפעה בלתי הוגנת = ביטול צוואה

השפעה בלתי הוגנת מתייחסת להפעלת לחץ, מניפולציה או כפייה על אדם, מה שמוביל אותו לקבל החלטות המנוגדות לרצונותיו האמיתיים או לטובתו האישית ביחס לצוואתו וחלוקת עיזבונו.

סעיף 30 (א) לחוק הירושה קובע לאמור:
"(א) הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה".

השאלה האם הופעלה על המצווה השפעה היא שאלה עובדתית: האם הייתה השפעה כזו אם לאו. השאלה הנשאלת האם השפעה זו הייתה השפעה בלתי הוגנת?
המסקנה המתבקשת היא שלא קיומה של השפעה הוא שפוסל את הצוואה, אלא קיומו של יסוד בלתי הוגן בה. לכן הצוואה תיפסל אם יתברר כי היא לא נעשתה על פי החלטה עצמאית ובלתי תלויה של המצווה.

לא כל השפעה תביא לבטלות הצוואה

הפסיקה הבהירה שלא כל השפעה תביא לבטלות הצוואה. עצם קיומה של השפעה ברמה העובדתית, אין משמעותו שהצוואה בטלה. זאת משום שאנו חיים בסביבה מרובת השפעות, ומטבע  הדברים במקרים מסוימים יחסינו עם אחרים ישפיעו על החלטותינו בדבר עריכת צוואה ותוכנה. היטיב לתאר זאת כב' השופט ש' שוחט בספרו:
"… כל אחד מאתנו נתון להשפעות פנימיות  ולהשפעות הסביבה, ומעשה כל אחד מאתנו נגזר גם מאישיותנו וגם מנסיבות חיינו. כך הוא הדבר הן בחיי השגרה והן ביום כתיבתה של צוואה" (ש' שוחט פגמים בצוואות 175 ).
נדרש אם כן להוכיח, בנוסף להשפעה, קיומו של מרכיב אי- הגינות – אותו פן שמעיד על היעדר מוסריות בהשפעה כלפי המצווה.
ראו דבריו של כב' השופט מ' חשין כתוארו אז:
"יתר-על-כן: גם אם היה המנוח תלוי באחר, וגם אם אותו אחר השפיע עליו לעשות צוואה כפי שאכן עשאה, גם אז אין הצוואה פסולה. אין איסור על השפעה. גם אין איסור על השפעה לטובתו של אותו אחר המשפיע. ההשפעה חייבת שתהיה בלתי הוגנת, השפעה שתישא בגופה מרכיב מהותי של אי-הגינות" (דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה) 

לא כל השפעה תביא לבטלות הצוואה

מבחני עזר לקיומה של השפעה בלתי הוגנת

לנוכח הקושי להוכיח השפעה בלתי הוגנת על אדם שאינו עוד בחיים, נקבעו בפסיקה ארבע מבחנים, אשר יש בהן כדי ללמד על השפעה בלתי הוגנת. בפסיקה נעשה שימוש בביטוייה המוכרים של התלות כבאבני-בוחן, שבית המשפט עשוי להסתייע בהן בבואו להכריע בשאלה זו. ארבעת המבחנים העיקריים הם:
מבחן העצמאות;
מבחן הסיוע;
מבחן הקשר עם בני אדם אחרים;
מבחן נסיבות עריכת הצוואה.

בשים לב לעובדה שהדגש במבחנים הוא מערכת היחסים בין המשפיע (הנהנה) למושפע (המצווה) ובפרט, קיומה או העדרה של תלות של המצווה בנהנה, תוך התייחסות למצבו הפיסי והנפשי של המצווה. השימוש בכל המבחנים הללו חייב להיעשות בזהירות רבה ומתוך הבנה שתלות כשלעצמה אינה ראיה מספקת לקיומה של השפעה בלתי הוגנת ואף לא להקמת חזקה בדבר קיומה.

תלות ועצמאות

המבחן הבסיסי להכרעה בדבר קיומה ועוצמתה של תלות הוא מבחן העצמאות. זהו מבחן של מידה, המיוסד על היותן של "עצמאות" ו"תלות" שני מושגים הופכיים.
השאלה שבית המשפט מציג לעצמו היא, כלום בתקופה הרלוואנטית לעשיית הצוואה היה המצווה "עצמאי" – מן הבחינה הפיזית ומן הבחינה השכלית-הכרתית – ועד כמה?
לתשובה לשאלה זו יש משקל רב בגיבוש ההכרעה: ככל שהמצווה היה יותר עצמאי, מכל אחת משתי הבחינות האמורות, תתחזק נטיית בית המשפט לשלול קיום תלות של המצווה בנהנה. והוא הדין, כמובן, בהיפוך היוצרות; ככל שהמצווה היה פחות עצמאי, באיזו משתי בחינות אלו, תתחזק הנטייה לחייב את קיום התלות.

תלות וסיוע

מקום בו מתברר כי המצווה אכן לא היה עצמאי, ועקב כך נזקק לסיוע הזולת, מתעורר צורך לבחון אם הקשר שהתקיים בינו לבין הנהנה התבסס על מתן הסיוע שהמצווה נזקק לו. ואם היה זה הנהנה, אשר סייע למצווה להתגבר על קשייו ומיגבלותיו, ייטה בית המשפט לקבוע שהמצווה היה תלוי בנהנה. חשיבות מיוחדת נודעת, בהקשר זה, לשאלה אם הנהנה היה
היחיד שסייע למצווה בכל צרכיו, או שהמצווה הסתייע גם באחרים. הדעת נותנת שכאשר אנשים אחדים חולקים ביניהם את מטלות הסיוע, מידת תלותו של המצווה בכל אחד מהם היא, מטבעה, יותר קטנה, ומתמעט החשש להיווצרות תלות העלולה להוות פתח להשפעה בלתי הוגנת. לא כן הדבר, מקום בו הנהנה היה האדם היחיד אשר סייע למצווה. סיועו של אדם אחד עלול להעמיד את המצווה במצב של תלות מוחלטת באדם המסייע לו. וקיום מצב דברים כזה עשוי להוות שיקול התומך בהקמת חזקה להשפעה בלתי הוגנת.

קשרי המצווה עם אחרים

ההכרעה בשאלה, אם ועד כמה היה המצווה תלוי בנהנה, עשויה להיות מושפעת גם מהיקף ומידת הקשרים שקיים המצווה עם אחרים זולת הנהנה. ככל שיתברר כי, בתקופה הרלוואנטית לעריכת הצוואה, היה המצווה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים, או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים, תתחזק ההנחה שהמצווה אכן היה תלוי בנהנה. אכן, בעצם בידודו של המצווה מן העולם יש כדי להגביר את תלותו בנהנה. מכאן שלעניין ההכרעה בשאלת התלות אין זה מעלה או מוריד מה גרם לבידודו של המצווה; כלום היה זה הנהנה, או התנהגותם של אחרים, או שמא בידודו של המצווה נבע מנסיבות שהיו קשורות במצבו האובייקטיבי של המצווה עצמו.

מבחן נסיבות עריכת הצוואה

סעיף 35 לחוק הירושה קובע כי מי שלקח חלק בעריכת צוואה – הוראת הצוואה המזכה אותו, או את בן-זוגו, בטלה. ואולם אפשר שמעורבות הנהנה לא תגיע עד כדי לקיחת חלק בעריכת הצוואה, אך תהווה ראיה לכאורה להשפעה בלתי הוגנת על המצווה, או, למצער, שיקול רלוונטי להקמת חזקה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת עליו.
בית המשפט העליון קבע כי לא כל מי שסייע למצווה בפעולות לצורך עריכת צוואתו, ייחשב כמי שהשפיע עליו באופן שאינו הוגן. ובמילותיו של כב' השופט מצא בפרשת מרום:
"גם בהסקת מסקנות מנסיבות עריכת הצוואה יש מקום לזהירות. הנהנים על פי צוואה, לרוב, הינם האנשים הקרובים למצווה. אם המצווה נזקק לעזרת אחרים לצורך עריכת צוואתו (כבחירת  עורך דין, ביקור במשרדו ועוד), סביר להניח כי מי שיסייע לו בפעולות אלו יהיו האנשים הקרובים לו, ואין לומר כי מי שסייע למצווה בפעולות כאלה, לא יהיה זכאי לרשת את מה שהמצווה התכוון  ממילא לצוות לו. אכן, מעורבותו של הנהנה בסידורים הקשורים בעריכת הצוואה, שאינה עולה כדי נטילת חלק בעריכתה, עשויה ללמד על הצורך בבדיקה זהירה של שאלת ההשפעה הבלתי הוגנת, אך אין בכוחה כדי להעיד על קיומה של השפעה כזאת".

נטל הוכחה בהשפעה בלתי הוגנת

בית המשפט העליון קבע מפורשות כי הנטל להוכיח שהמצווה עשה את צוואתו מחמת השפעה בלתי הוגנת מוטל על הטוען לקיומה של השפעה בלתי הוגנת, וכל ספק בעניין זה פועל לטובתו של מבקש קיום הצוואה. כמאמרו של מ"מ הנשיא זילברג בע"א 190/68 סוטיצקי נ' קלינברוט:
"כל עוד אין ראיה מהימנה על מציאותה של ההשפעה בלתי הוגנת, הזוכה הוא מבקש הקיום ולא מבקש הביטול"

בטלות צוואה מחמת השפעה בלתי הוגנת אינה דבר של מה בכך. על המבקש לפסול צוואה בעילה זו מוטל נטל כבד מאד, שהרי אין המדובר בהשפעה סתם, כי אם בהשפעה בלתי הוגנת, ועל מנת להוכיחה נדרשת תשתית ראייתית מוצקה.

השופט חשין עליו השלום היטיב להבהיר זאת: "כל אחד מאתנו, כולנו נתונים להשפעות הסובבים אותנו ולהשפעות הסביבה, והרי מעשינו נגזרים גם מאישיותנו גם מאילוצים אלה ואחרים שהחיים מעמידים לפנינו. כך הוא בחיי השיגרה וכך גם ביום זה יחיד ומיוחד כיום כתיבתה של צוואה. השפעות אלו כולן הינן מרכיב ברצונו ה'אמיתי' של אדם ואין בהן כדי לפגום ברצון. אכן, לו היה בהשפעות אלו כדי להכריע בשאלת קיומה או בטלותה של צוואה, לא היה לדבר סוף. החוק עניינו הוא בהשפעה בלתי הוגנת, לאמור, בהשפעה שאינה השפעת שיגרה – מעשה שבכל יום – אלא בהשפעה שיש בה מרכיב של אי-הגינות על פי מושגינו….לעולם נכוון מחשבתנו אל עיקר העיקרים, והוא: רצונו החופשי והאמיתי של המנוח; ונקיים את צוואתו אם נדע כי רצונו לא נפל בו נגע, כי את רצונו שלו עשה ולא את רצון זולתו".

נבהיר שבתי המשפט הדגישו לא פעם  כי אין די בחשד גרידא לקיומה של השפעה כזו, ומשעה שמיוחסת לנהנה על פי הצוואה התנהגות בעלת גוון פסול, על המתנגד לקיומה של הצוואה להביא בפני בית המשפט ראיות בכמות ובאיכות שיש בהן להרים הנטל המוטל על כתפיו.

 יודגש כי יש אופציה של העברת נטל ההוכחה בשאלת קיומה של השפעה בלתי הוגנת מן המתנגד לקיום הצוואה אל המבקש את קיומה, אך זה קורה רק בתנאים מאוד מסויימים.
ראשית, שבקיום תלות סתם לא סגי, וכדי שהתלות תמלא את התנאי הנדרש להקמת החזקה, עליה להיות "כה מקיפה ויסודית שניתן להניח כי נשלל רצונו החפשי והבלתי-תלוי" של המצווה. הווי אומר, כי תלות שמבחינת היקפה ועוצמתה עלולה היתה להשפיע על החלטת המצווה, אך לא לשלול את רצונו החופשי, אינה מקיימת את התנאי להקמת החזקה. ושנית, כי התלות עשויה ללמד על השפעה בלתי הוגנת רק בהתקיים התנאי הנוסף, שנקבע בהלכת בן נון, והוא, כי הוראת הצוואה היא "בעליל לטובתו" של הנהנה. משמע, כי מקום שהוראת הצוואה השנויה במחלוקת, אף שהיא מיטיבה עם הנהנה, איננה "בעליל לטובתו", לא תקום החזקה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת, ונטל ההוכחה לא יועבר.
כאן המקום להדגיש כי דיני הראיות מבחינים, לעניין נטלי ההוכחה, בין נטל השכנוע לבין נטל הבאת הראיות. המשמעות המשפטית היא כי החלת החזקה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת אינה מעבירה לשכמו של מבקש קיום הצוואה את נטל השכנוע, אלא את נטל הבאת הראיות בלבד. 
נטל השכנוע מבטא את החובה המוטלת על בעל-דין להוכיח את טענותיו.
נטל הבאת הראיות בא רק להבהיר על מי מהצדדים, בשלב מסוים זה או אחר של המשפט, רובצת חובה להציג את ראיותיו.

השפעה בלתי הוגנת לא תמיד מחייבת ביטול צוואה

אז לא !!! לא תמיד יבטל בית המשפט את הצוואה במקרה שהצלחנו להוכיח שהייתה השפעה בלתי הוגנת על המצווה (המוריש). למה ?
סעיף 31 לחוק הירושה קובע כדלקמן:
"עברה שנה מהיום שהאונס, האיום, ההשפעה בלתי הוגנת או התחבולה חדלו לפעול על המצווה, או מהיום שנודע למצווה על התרמית או הטעות, והיה בידי המצווה לבטל את הצוואה ולא עשה כן, לא יהיה עוד באותו פגם כדי ביטול הוראת הצוואה או תיקונה".

המשמעות שאם חלפה יותר משנה מאותו מועד של השפעה בלתי הוגנת והיה בידי המצווה לבטל את הצוואה ולא עשה כן, לא יהיה עוד באותו פגם, קרי השפעה בלתי הוגנת עילה לביטול הצוואה או תיקונה במקרים מסויימים. בקיצור אם מצליחים לשכנע את בית המשפט שהשפעה בלתי הוגנת חלפה שנים רבות לפני פטירת המצווה, אין עוד מקום לבטל את הצוואה מכוחה.

בית המשפט העליון קבע כבר בשנת 1985 בע"א 245/85 יהודית אנגלמן נ' מרטה קליין: "מיום שהופעלה אותה השפעה בלתי הוגנת, כטענת המערערת, חלפו כשנתיים עד יום פטירתה. כל אותה תקופה יכולה הייתה המנוחה לבטל את צוואתה ועל-ידי כך לבטל את תוצאות אותה השפעה. מאחר שכך, חלות כאן הוראות סעיף 31 לחוק הירושה, לפיהן די בשנה אחת כזו כדי לבטל את תוצאות ההשפעה בלתי הוגנת, אם הייתה כזו. לפיכך הייתי דוחה טענה זו"

ביטול צוואה

היפוך הנטל בהוכחת השפעה בלתי הוגנת

משעלה בידי המתנגד לצוואה הטוען להשפעה בלתי הוגנת להוכיח את קיומן של אותן נסיבות לפי המבחנים (מבחן העצמאות; מבחן הסיוע; מבחן הקשר עם בני אדם אחרים; מבחן נסיבות עריכת הצוואה). עובר נטל הבאת הראיות (חובת הוכחה) אל מבקש קיום הצוואה. עכשיו תפקידו של מבקש קיום הצוואה להוכיח העידרה של השפעה בלתי הוגנת, בעזרת המבחנים הבאים:

  • מבחן הקרבה הרגשית.
  • מבחן הנישול.
  • מבחן השימוש לרעה בתלות.
  • מבחן הגיונה של הצוואה.
  • מבחן השפעה המותרת.
  • מבחן ההשפעה לטובת האחר.
היפוך הנטל בהשפעה בלתי הוגנת

האתגרים המשפטים בהוכחת השפעה בלתי הוגנת

הוכחת השפעה בלתי הוגנת הינה  משימה משפטית מורכבת, מכיוון שלא די בראיות נסיבתיות בלבד, ונטל ההוכחה מוטל על הצד הטוען להשפעה בלתי הוגנת. חיוני לאסוף ראיות משכנעות ולבנות טיעון משפטי חזק לתמיכה בטענה. מומלץ לקבל ייעוץ משפטי מעורכי דין שמתמחים בדיני הירושה של מדינת ישראל ובעלי ניסיון מתאים בהגנה על צוואה ו/או התנגדות לצוואה כאשר מועלות טענות של השפעה בלתי הוגנת.

רוצים לשמוע עוד עקבו אחרי

למשרדנו ניסיון עשיר בייצוג יורשים בהתנגדות לצוואה או הגנה על צוואה בהן מועלות טענות של השפעה בלתי הוגנת

עו”ד ונוטריון ארז קרט מתמחה באופן ייחודי ובהיקף פעילות נרחב בנושאי ירושה, צוואות, עיזבון, הגנה על צוואה והתנגדות לצוואות ומשמש סגן יו”ר ועדת צוואות, ירושה ועזבונות של לשכת עורכי הדין. עו"ד ארז קרט הוא מייסד צוואה חסינה™ וכספת סייבר. מקיים מרכז סיוע לנפגעי צוואות, והמפתח של מחשבון הירושה שמאפשר חישוב חלקו של כל יורש במקרה שאין צוואה.

ליווי אישי 

עו”ד ארז קרט חרט על דגלו את נושא הליווי אישי, תוך דגש על יחס אישי וסיוע אנושי מותאם לכל לקוח ולקוח. 
עו”ד ארז קרט נוקט בגישה אקטיבית לקידום האינטרסים והצרכים של לקוחותיו לפני ותוך כדי הליך המשפטי. ניסיוני העשיר של עו”ד ארז קרט הן בתחום המשפטי והן בתחום העסקי הופכים אותו ליועץ מבוקש.
מומלץ לקבוע עוד היום קביעת פגישת ייעוץ עם עורך דין ארז קרט.

כעת יש באפשרותכם לקבוע גם פגישת ייעוץ אישית מקוונת עם עו"ד ארז קרט.

עו"ד ארז קרט
קראו מה הלקוחות כותבים על עו"ד קרט

מצב לא מקוון