תמ"ש 50420-02 - זכויות היורש הראשון בצוואה

בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב דן בזכויות היורש הראשון בצוואה קשר הצוואה מכילה הסדר יורש אחר יורש בצוואה. ראשית נציין כי זכויות היורש הראשון הן כמעט בלתי מוגבלות והוא רשאי לנהוג בנכסים כבתוך שלו.  היורש הראשון רשאי בחייו אף לתת מתוך נכסי העזבון מתנה לצד שלישי, ואין לכך מניעה חוקית. אך חשוב להדגיש כי עניין זכויות יורש שני בהסדר של “יורש אחר יורש”, כאשר עסקינן בזכויות קנייניות ובעסקת מתנה של נכס עזבון ע”י היורש הראשון – לא די במתן יפוי כוח בלתי חוזר וויתור על זכות החזרה. רק השלמת עסקת המתנה במישור הקנייני (העברת הזכויות במרשם המקרקעין) בחיי היורש הראשון יכולה לגרוע מזכות היורש השני מכוח הצוואה – זכות שמבוקש לממשה לאחר פטירת היורש הראשון.

התובע:
1. י’
2. א’ – יורש עזבון המנוחה ג’ ז”ל
עו”ד עדיני רונן

נגד

הנתבע:
1. ח’
2. ע”י ב”כ עו”ד אורי קידר
3. א’
4. ט’
5. מ’

עו”ד אלינסון גרשון

פסק-דין
1. התובעת 1, האחות ג’ ז”ל, שהתובע 2 בא בנעליה, והנתבעים 1-4 הינם שישה אחים ואחיות. אביהם ע’ ז”ל (להלן: “האב”) הלך לבית עולמו
ב-13.8.83. אמם א’ ז”ל (להלן: “האם”) הלכה לבית עולמה ב-10.12.99.

האב המנוח הותיר אחריו צוואה מפברואר 1977 שקוימה ע”י בית המשפט המחוזי בת”א. עפ”י הצוואה נקבע, שאת העזבון תירש האם, ולאחר פטירתה יועבר העזבון ויחולק: מחצית לשני הבנים (הנתבע 1 ו-4), והמחצית השנייה לארבע הבנות (התובעת 1, האחות ג’ ז”ל והנתבעות 2-3).

2. ההסדר בצוואת האב היה הסדר של “יורש אחר יורש”. האם הינה היורשת הראשונה והילדים הינם בגדר היורש השני.


זכויות היורש הראשון הן כמעט בלתי מוגבלות והוא רשאי לנהוג בנכסים כבתוך שלו. ההגבלה היחידה החלה על היורש הראשון היא מניעת כתיבת צוואה המתיימרת לשלול מהיורש השני את זכותו השיורית בנכסי העזבון. (ראו סעיף 42 (ב) לחוק הירושה). היורש הראשון רשאי בחייו אף לתת מתוך נכסי העזבון מתנה לצד שלישי, ואין לכך מניעה חוקית.

בע”א 4714/90 וייספלד נ’ וייספלד פ”ד מח(3), 104 פסק השופט שמגר:

“יורש ראשון הוא בעלים לכל דבר, יכול הוא להשתמש בירושה, לאכול פירותיה ואף לכלותה או להשמידה. אמנם יורש ראשון יודע כי נכסיו אמורים להגיע על פי רצונו של המוריש ליורש השני, אולם ידיעה זו, כשהיא לעצמה, אין בה כדי להטיל מגבלה משפטית על כוחו לעשות במה שקיבל כבתוך שלו. יכול ורשאי הוא לכלות את נכסי העזבון … כך מבחינה משפטית – לא כך מבחינה מוסרית.”

עוד ראו לעניין זה: ע”א 598/75 רזניק ואח’ נ’ רזניק, פ”ד ל(1) 749; ע”א 1182/90 שחם נ’ רוטמן פ”ד מו(4) 330; ע”א 749/82 מוסטון נ’ וידרמן
פ”ד מג(1) 278; ע”א 46/89 רוזן נ’ בהט פ”ד מד(2) 765, רע”א 4402/98 מלמד נ’ סולומון, פ”ד נג(5), 703, רע”א 3130/05 יורשי המנוחה א.ר. ז”ל נ’ האפוטרופוס הכללי (לא פורסם).

פרופ’ טדסקי (ג. טדסקי מחקרים במשפט הפרטי (תשי”ט) 228) הציע בזמנו לאסור על היורש הראשון ליתן במתנה נכס שניתן לו בירושה, אולם דעתו לא התקבלה בחקיקה. המטרה הכללית בנוסחו של סעיף 42(ב) ל חוק הירושה היא שהיורש הראשון יהפוך לבעלים של נכסי העזבון (בעלות קניינית) על כל התוצאות המשפטיות הנובעות מהבעלות, למעט גריעה מהזכות של היורש השני ע”י צוואה. המדובר בתפיסה כלכלית, שנועדה למנוע הטלת הגבלות שונות מן הדין על היורש הראשון, כדי למנוע הוצאת הנכסים ממאגר הנכסים בהם נעשה שימוש בחיי החברה, ולמנוע הגבלת עבירות נכסים ופעילות כלכלית. בנוסח החוק הקיים, הפתרון צריך להיות בהצרת זכויותיו של היורש הראשון בצוואת המוריש ופירוט המגבלות בצוואה על הזכויות הקנייניות המוקנות לו ע”י המוריש.

גם המשפט העברי אינו כולל הגבלה על מתן מתנה ע”י היורש הראשון, אלא רואה ביורש הראשון המכלה נכסים שהועברו לו בירושה כאדם רשע – במישור המוסרי. נוסח הוראת חוק הירושה כיום תואם את המשפט העברי, מאחר והמשפט העברי מקנה ליורש הראשון כוח לעשות ברכוש אותו הוא מקבל בירושה כבתוך שלו ללא הגבלה.

עוד נדגיש, שהוראת סעיף 42(ב) לחוק הירושה הינה הוראה דיספוזיטיבית והמוריש רשאי להתנות עליה.

בע”א 1182/90 שחם נ’ רוטמן פ”ד מו(4) 330 (להלן:”הלכת שחם”), המנוח הורה בצוואה, שמחצית זכויותיו בדירה תועבר לאשתו ולאחר פטירתה לילדיו מנישואיו הראשוניים. המנוח הלך לבית עולמו ו-16 שנה אחריו נפטרה אשתו. האשה ערכה הסכם מתנה לצד שלישי לעניין הזכויות שירשה בדירה, וזאת כשבעה חודשים לפני פטירתה. בהסכם המתנה ויתרה המנוחה על זכותה לחזור מההסכם, חתמה על יפוי כוח בלתי חוזר ונרשמה הערת אזהרה לטובת הצד השלישי. לאחר פטירת המנוחה, העבירה הצד השלישי את זכויותיה של המנוחה על שמה במרשם המקרקעין. בית המשפט העליון קבע בפסק-דינו, שאין תוקף להעברת הזכויות הקנייניות למקבל המתנה (צד ג’) לאחר פטירת היורש הראשון (נותן המתנה), והיורש השני זכאי לקבל את הזכויות בדירה שהוריש המנוח. עוד הוסיף בית המשפט העליון בפסק-הדין:

“המתנה שבעניינינו היא “עסקה”, ומשלא נרשמה בחיי המנוחה לא היתה … אלא התחייבות לעשיית עסקה … דיברנו במתנה שאמר יורש ראשון ליתן לצד השלישי ומעשה המתנה לא שלם … המנוחה לא עלה בידיה להשלים בחייה את מעשה המתנה שבקשה להעניק … וזכויותיהם של ילדי המנוח (היורש השני- י.ג.) עומדת להם עפ”י צוואת אביהם”.

לעניין זכויות יורש שני בהסדר של “יורש אחר יורש”, כאשר עסקינן בזכויות קנייניות ובעסקת מתנה של נכס עזבון ע”י היורש הראשון – לא די במתן יפוי כוח בלתי חוזר וויתור על זכות החזרה. רק השלמת עסקת המתנה במישור הקנייני (העברת הזכויות במרשם המקרקעין) בחיי היורש הראשון יכולה לגרוע מזכות היורש השני מכוח הצוואה – זכות שמבוקש לממשה לאחר פטירת היורש הראשון .

3. האב המנוח חתם עוד בחייו על עסקת קומבינציה עם חברת “אלרם” בעניין זכויותיו במקרקעין בגוש ___. עו”ד אברהם לוי העיד בחקירתו: “לפי הסכם הקומבינציה עם חברת אלרם, מר ע’ (האב המנוח – י.ג.) היה עשוי לקבל 6 דירות … הוא נפטר בינתיים לפני בחירת הדירות. היורשת היחידה שלו (היורש הראשון במסגרת הסדר של “יורש אחר יורש” – י.ג) היתה אלמנתו א’ (האם המנוחה – י.ג.). הדירות נבחרו … היא קיבלה 6 דירות… בטרם נרשם בית משותף, ונרשמו בעלויות הגב’ א’ (האם המנוחה – י.ג.) החליטה (האם-י.ג.) לתת אותם במתנה לששת ילדיה שלכל ילד דירה. בעניין המתנה הייתי מעורב…ערכתי וגם החתמתי את האלמנה המנוחה על הצהרה שהיא רוצה לתת מתנה את הדירות לילדים. היא גם ערכה יפוי כוח (יפוי כוח בלתי חוזר – י.ג.) לצורך ביצוע המתנות … דווח לשלטונות המס על זה שנעשתה עסקה ללא תמורה לכל ששת הדירות”.

יש חשיבות לסיווגה של המתנה בעסקת קומבינציה כמתן מתנה של זכות קניינית או זכות אובליגטורית, באשר לעניין זה השלכה לשאלה האם המתנה הושלמה בחיי היורש הראשון אם לאו, שאזי במקרה והמתנה הושלמה – אין עילת תביעה ליורש השני.

בע”א 6439/99 טפחות נ’ פרח פ”ד נח(2) 106, התווה בית המשפט העליון עקרונות בעניין מתנה בעסקת קומבינציה:

א. בפסיקה מוכרת האבחנה בין זכות במקרקעין ובין זכות אובליגטורית ביחס למקרקעין. אפיונה של עסקת מתנה לאחת משתי הקטגוריות יש לה השלכה ישירה על סיווגה של העסקה כמתנה מוגמרת לאלתר או כהתחייבות בלבד לתת מתנה בעתיד.

ב. חוזה מתנה הוא התחייבות של צד אחד ויש ליתן משקל מכריע לכוונת המתחייב לצורך פירוש חוזה המתנה. לצורך התחקות אחר כוונת נותן המתנה יש לבחון את תצהיר המתנה ואת מכלול הנסיבות האופפות.

ג. בעסקת קומבינציה ממיר בעל המקרקעין את זכות הבעלות שלו במקרקעין בזכות בעלות בכמה יחידות דיור בבית משותף ובחלק יחסי ברכוש המשותף הצמוד להן. מערכת היחסים בין הקבלן, בעל המגרש ורוכשי הדירות, בהתייחס לתקופת הביניים שלאחר חתימת חוזה הקומבינציה ולפני רישום היחידות ע”ש בעל המגרש, מוסדרות עפ”י רוב בחוזה הקומבינציה. הסדרים אלה מיועדים להגביל את בעל המקרקעין ולמנוע ממנו עשיית שימוש ביתרון קנייני העומד לזכותו בתקופת הביניים האמורה כמי שנותר בעלים רשום של המקרקעין.

ד. השאלה בעסקת מתנה הנגזרת מעסקת קומבינציה, האם דבר המתנה היה הדירות או זכות הבעלות הרשומה ע”ש נותן המתנה במרשם המקרקעין. לשון אחר, האם המתנה צופה פני עתיד אל מה שייוותר בידי נותן המתנה עם השלמת עסקת הקומבינציה או האם המתנה צופה פני עבר אל הזכויות הגולמיות של נותן המתנה במקרקעין בטרם הוקמו עליהם בניינים ובטרם הפכו לבתים משותפים. שאלה נוספת היא האם נותן המתנה התחייב להקנות את זכותו הקניינית בדירה כשזו תגיע לידו או שמא המחה את זכותו האובליגטורית להרשם בעתיד כבעל הדירה. יש לבחון האם כוונת נותן המתנה היתה להיפרד סופית ולא בעתיד לבוא, מזכויותיו ביחס לדירה עפ”י חוזה הקומבינציה.

ה. אם נותן המתנה בעסקת קומבינציה התכוון להמחות למקבל המתנה את כל הזכויות שהיו לו באותה עת ביחס לדירה עפ”י חוזה הקומבינציה באופן ההופך את מקבל המתנה לבעל דברים כלפי הקבלן, בעוד שהוא יוצא מהתמונה בכל הנוגע לזכויות אלה – המתנה מעוגנת בחוק המחאת חיובים והמדובר בהקנייה שלמה ומוגמרת – מתנה לאלתר, של הזכות האובליגטורית האמורה.

ועוד נחזור ונדרש לעניין זה בהמשך פסק-הדין. יחד עם זאת נעיר, שניתן להכריע בתובענה זו בנסיבותיה גם ללא צורך בהגדרת סיווגה של עסקה המתנה.

4. ב-9.11.86 חתמה האם המנוחה על יפוי כוח בלתי חוזר, במסגרתו הורתה לעו”ד אברהם לוי: “אני ממנה בזה את עו”ד אברהם לוי… להיות בא כוחי על מנת שיעשה כל פעולה שתדרש לצורך ביצוע ההסכם עם אלרם … לצורך ביצוע תפקידיו … ניתנות בזה לבא כוחי הנ”ל ההוראות הבלתי חוזרות לפעול לחלוקת זכויותי בחלקה הנ”ל כיורשת יחידה של בעלי באופן ששישית אחת מהזכויות תהיה לי ולבני ח’ (הנתבע 1 – י.ג.) ביחד, ואילו יתרת הזכויות תתחלק בחלקים שווים בין יתר ילדיי… הואיל וזכויות ילדיי תלויות ביפוי כוח זה הוא יהא בלתי חוזר”.

ב-9.11.86 חתמה האם המנוחה על מכתב שהופנה לחברת “אלרם”. במכתב ציינה האם: “בנדון קיים חוזה חתום ביניכם ובין בעלי החלקה הנדונה שאחד הצדדים לו היה בעלי המנוח … אני ירשתי את כל זכויותיו בחלקה הנדונה. ברצוני להודיעכם כי החלטתי לחלק את זכויותי בחלקה הנ”ל וכן זכויותי הנובעות מהחוזה איתכם באופן שלי ולבני ח’ ביחד תהיה 1/6 אחת ולכל אחד מיתר ילדי … 1/6 אחת לכל אחד. הוראות מתאימות לביצוע החלוקה הנ”ל מסרתי לעו”ד אברהם לוי…הוראותיי אלה הן בלתי חוזרות הואיל וזכויות של כל אחד מילדיי, כאמור, תלויות בהן.”

5. בין הבנות לבין האם התנהלה התדיינות בעניין תוקף המתנה של דירות רמת אביב (העסקה מ-9.11.86) אשר בעניינה קבע בית המשפט המחוזי בת”א (כב’ השופט שאול אלוני) בפסק דינו מ-3.1.88: “הוכח בצורה ברורה כי אכן המשיבה (האם המנוחה – י.ג.) ויתרה בכתב על הרשות לחזור בה מן המתנה. ויתור זה נעשה פעמיים בכל אחד מהמסמכים המובאים לעיל … טענותיה של המשיבה (האם-י.ג.) כאילו לא ידעה על מה היא חותמת וכאילו הובטח לה שתוכל לחזור בה מן המתנה בכל עת, הוכחו כבדויות מיסודן. לא האמנתי למשיבה בעת שהעידה, ומסקנתי זו נתחזקה ע”י עדותו של לוי (עו”ד אברהם לוי- י.ג.) שאני מקבלה כמהימנה לחלוטין”.

פסק הדין מהווה מעשה בית-דין בין נותנת המתנה (האם המנוחה-היורש הראשון- י.ג.) לבין מקבלות המתנה (הבנות- שהינן חלק מקבוצת היורש השני – י.ג.) – המעגל הפנימי, ועניין עסקת המתנה הוכרע עוד בחיי האם המנוחה.

בסוגיית יורש אחר יורש ובסוגיית יורש ראשון שערך הסכם מתנה לטובת צד שלישי בנכס המוריש – משיקים שני מעגלים:


במעגל הפנימי : נותן המתנה (היורש הראשון) ומקבל המתנה ובמרכז המעגל – עסקת המתנה שנעשתה בחיי היורש הראשון.

במעגל החיצוני : מקבל המתנה (שבא בנעלי היורש הראשון) והיורש השני שזכותו קמה מכוח הצוואה לאחר פטירת היורש הראשון. במרכז המעגל החיצוני – התחרות בין מקבל המתנה (הצד השלישי) לבין היורש השני, כאשר נקודת הזמן היא לאחר פטירת היורש הראשון.

המעגל הפנימי נשלט ע”י חוק המתנה וחוק המקרקעין, ואילו המעגל החיצוני נשלט ע”י חוק הירושה וחוק המקרקעין.

ב”כ הנתבע 1 טוען בהסתמך על הלכת שחם, שכיוון שעסקת המתנה (חרף ויתור על זכות חזרה, מסירת יפוי כוח בלתי חוזר, דיווח לשלטונות המס
ב-91′, מסירת חזקה, רישום הערת אזהרה) לא הושלמה קניינית בחיי האם – שתי הדירות בעסקת רמת אביב (שתיים מששת הדירות שלא נמכרו) חוזרות לעזבון של האב המנוח ויש לחלקן עפ”י ההסדר של יורש אחר יורש שנקבע בצוואת האב, באופן ששני הבנים יטלו מחצית וארבע הבנות יטלו מחצית.

פסק הדין של בית המשפט המחוזי בענין תוקף עסקת המתנה בחיי האם – אינו מהווה מעשה בית-דין ביריבות בין מקבלי המתנה לבין חלק מקבוצת היורש השני בהסדר של “יורש אחר יורש” בצוואת האב – המעגל החיצוני.

עיקר טענת הנתבע 1 שהוראת “היורש אחר יורש” בצוואת האב גוברת על עסקת המתנה של היורש הראשון בנכסי עזבון האב, לאור העובדה שהעסקה לא הושלמה קניינית בחיי היורש הראשון -האם.

6. ארבע מתוך ששת הדירות בעניין עסקת הדירות ברמת אביב נמכרו עוד בחיי האם, כאשר הגורם המבצע היה התובעת 1, והתמורה בגין המכירה הועברה למקבלי המתנה – הנתבעים 1-4. כל אחד מהנתבעים קיבל את פדיון הדירה שיוחדה לו. שתי הדירות הנותרות לא נמכרו. באחת משתי הדירות הנותרות שיוחדו לתובעת ולאחותה ג’ ז”ל התגוררה התובעת 1 במשך כל השנים
(כ-15 שנה). התובעת 1 לא חפצה למכור את הדירה וייעדה את הדירה למגוריה. הדירה השנייה הושכרה במשך כל השנים ע”י האחות ג’ ז”ל ודמי השכירות במשך כל השנים שולמו לה.

בתובענה עתרו שתי האחיות להצהיר:

א. שהזכויות בדירה ברח’ ______ ת”א הידועה כגוש ____ חלקה ____ היא בבעלות התובעת 1.

ב. שהזכויות בדירה ברח’ ______ ת”א הידועה כגוש ____ חלקה ____ היא בבעלות התובע 2 – היורש של האחות ג’ ז”ל.

ג. שהזכויות בגוש ____ חלקה ____ (החלקה מייצגת את החניות והמחסנים הצמודים לשתי הדירות) בבעלות התובעים 1-2 לפי חלקן היחסי ברכוש המשותף.

הנתבעים 4-2 נתנו הסכמתם לתביעה (צורפו תצהירי הסכמה לתביעה). הנתבע 1 הינו היחיד המתנגד לסעד המבוקש בתביעה.

7. לתובעים עומדת טענת מניעות כנגד הנתבע 1. העלאת טענה מצד הנתבע 1, בהסתמך על הלכת שחם, באיחור רבתי של שנים ולאחר שכל אחד מקבוצת “היורש השני” מימש בהסכמת כל הצדדים את עסקת המתנה עפ”י בחירתו ונהנה ממנה – הינה שימוש בזכות שלא בתום לב ועומדת בסתירה לסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל”ג-1973. עסקת המתנה ביחס ליחידי קבוצת “היורש השני” מומשה בפועל בהסכמה בחיי האם ע”י כל אחד מהם, ויש לראות בעניין ויתור בדרך התנהגות מצד הנתבע 1. כפי שיובהר בהמשך, ניתן לראות גם בהסכם הפשרה מ-98′ ויתור על תביעות הדדיות מכוח צוואת האב.

לעניין שימוש בזכות שלא בתום לב, השוו: ע”א 151/85 רודן נ’ רודן פ”ד לט(3) 186. בפרשת רודן נקבע:

” במקרה זה מנועה המשיבה 2 מלהעלות טענה זו בשלב כה מאוחר, 9 שנים לאחר שנכרת ההסכם, לאחר שהיא קבלה את מה שההסכם העניק לה…סעיף 39 (לחוק החוזים- י.ג.) מטיל את החובה לנהוג בתום לב לגבי השימוש בזכות הנובעת מהחוזה, אך לאור הוראות סעיף 61(ב) לחוק הנ”ל משמשות ההוראות שבסעיף 39… כעקרון התנהגות …לעניין פעולות משפטיות וחיובים שבכלל המערכת המשפטית בישראל”.

לעניין הפעלת עקרון תום הלב בדיני צוואות ראו גם: בע”מ 10807/03 זמיר ואח’ נ’ גמליאל ואח’ (לא פורסם).

לעניין ויתור בדרך התנהגות ראו:

ע”א 1330/93 אלבז נ’ אלבז (טרם פורסם) פסק דינה של השופטת שטרסברג-כהן.

ע”א 156/76 שטרן נ’ פרידמן פ”ד לא(1) 572.

ע”א 1901/96 מראות יפו נ’ חברת חלקה 51 תק-על 97(2) 556.

בהסכם הפשרה מ-98′ ניתן לראות משום ויתור הדדי של כל יחידי קבוצת “היורש השני” על תביעות בקשר לצוואת האב המנוח מ-9.2.77. ויתור זה נעשה לאחר שעסקת המתנה בעניין דירות רמת אביב מומשה בפועל בהסכמת כל הצדדים.

8. הטעמים לקביעות בסעיף 7 לפסק הם כדלקמן:

עסקת המתנה מומשה. 4 דירות מתוך 6 הדירות שנתקבלו בעסקת הקומבינציה של פרוייקט רמת אביב נמכרו עוד בחיי האם, כאשר הגורם המבצע היה התובעת 1, והפדיון של כל דירה שיוחדה למקבלי המתנה – הנתבעים 4-1 – הועבר לידיו של כל אחד מהם. התובעת 1 העדיפה לא למכור את הדירה ולהשתמש בדירה שיוחדה לה לצורך מגוריה. התובעת 1 גרה בדירה שיוחדה לה ממועד מסירתה ואילך, במשך כ-15 שנה. האחות ג’ העדיפה להשכיר את הדירה ובמשך כל השנים ממועד המסירה גבתה לעצמה את דמי השכירות.

הנתבע 1, שבעסקת המתנה נקבע שיקבל את חלקו יחד עם אמו – בהיותו רווק, שיכנע את האם לוותר על חלקה כך שהוא קיבל בסופו של דבר דירה בנפרד כמו כל שאר האחים. הנתבע 1 שיפר את מצבו לעומת מסמכי עסקת המתנה המקוריים מ-86′. הנתבע 1 קיבל את מלוא התמורה בגין הדירה שיוחדה לו עוד בשנת 1993 – ראו נספח ד’ לכתב ההגנה שהגיש. סכום התמורה שקיבל הנתבע 1 ב-93′ – 290,000 דולר.

בין הצדדים התנהלה התדיינות נוספת בעניין תוקף עסקת מתנה אחרת

בשני נכסי מקרקעין נוספים: ברח’ יהודה המכבי __ ת”א וברח’ הגדוד

העברי __ ת”א.

בהסכם הפשרה שנחתם ב-98′ ע”י כל אחד מיחידי קבוצת “היורש השני”

עוד בחיי האם, נאמר: “הואיל והאחים והאחיות מבקשים להשכין שלום ביניהם ביניהם ולסיים את כל המחלוקות שנתגלעו ביניהם, כולל בקשר לתובענה בתמ”ש 53930/98 (נכסי המקרקעין ביהודה המכבי וברח’ הגדוד העברי י.ג.) ובסעיף 10 להסכם שנחתם נקבע במפורש: “האחים והאחיות מצהירים בזאת כי הם מוותרים בזאת באופן סופי ומוחלט על כל טענה, דרישה או תביעה שיש או שתהיה למי מהם כלפי כל צד אחר לחוזה זה, וכי הסכם זה מביא לסילוק כל תביעותיהם של האחיות והאם כנגד האחים

בגין התובענה וכל עניין הנזכר בה במישרין או בעקיפין וכן בקשר לצוואת

אביהם המנוח ע’ ז”ל מיום 9.2.77.”

בהסכם שנחתם מ-98′, הגם שהוגש במסגרת הסכסוך על עסקת מתנה אחרת בעניין המקרקעין ברח’ יהודה המכבי ורח’ הגדוד העברי, התכוונו

הצדדים לסיים את כל הסכסוך הנובע מיישום צוואת האב המנוח מ-9.2.77

ובמיוחד לאחר ש-6 הדירות שנתקבלו בפרוייקט רמת אביב יוחדו לכל אחד

מהאחים ועסקת המתנה בוצעה ע”י מכירה והעברת הפדיון של 4 הדירות,

דירה דירה, לידי מקבלי המתנה – הנתבעים 4-1, ו-2 דירות נוספות יוחדו:

אחת למגורי התובעת 1 ,ואחת להשכרת הדירה ע”י האחות ג’ ז”ל שגבתה

את דמי השכירות במשך כל השנים. כך נהגו התובעת ואחותה ג’ ז”ל במשך

כ-15 שנה, והנתבע 1 לא העלה כל טענה כנגד זכותם של התובעים בשתי

הדירות שלא נמכרו ויוחדו לתובעת 1 ולאחותה ג’ ז”ל.

תימוכין נוספים לאמור לעיל מצינו בעדויות ובראיות הבאות:

עו”ד אברהם לוי העיד בעמ’ 19: “בתחילה האם רצתה להיות רשומה יחד עם הבן ח’ (הנתבע 1- י.ג.) באחת הדירות. כך נכתב יפוי הכוח…הבן ח’ …לא היה מרוצה מהמצב הזה… א’ (האם-י.ג.) ויתרה על היותה בעלים יחד איתו. הכל בהשפעת ח’ (הנתבע 1-י.ג.)”

הנתבע 1 הודה בחקירתו הנגדית בעמ’ 83-81: “ש. זה נכון שי’ (התובעת 1 – י.ג.) סייעה לך במכירה של הדירה שלך (הדירה שיוחדה לנתבע 1 בעסקת המתנה של 6 הדירות ברמת אביב – י.ג.) ברמת אביב באותו פרוייקט. ת. אמא שלי בקשה ממנה למכור דירה… ש. כמה קיבלת. ת. בסביבות 300,000 דולר. ש. אתה רוצה להגיד לי שאתה לא יודע שמכרו את 4 הדירות האלה (4 דירות מתוך ששת הדירות שניתנו לאם בעסקת הקומבינציה – י.ג.) ת. זה אני כן יודע… ש. מכרו את 4 הדירות. ת. כן, מכרו. ש.וחילקו את הכסף. כל אחד (מהנתבעים 4-1 – מקבלי המתנה – י.ג.) קיבל כסף של המכירה שלו נכון. ת. כן. ” עוד העיד הנתבע 1 בעמ’ 100: “ש. 15 שנה י’ (התובעת 1 -י.ג.) גרה בדירה הזאת, ו-15 שנה הדירה של ג’ (האחות ג’ ז”ל – י.ג.) מושכרת והתמורה נשלחת לארה”ב. ת. זה לא הפריע לי, ידעתי שהדירות הן 25% שלי. אין לי בזה שום בעיה.” גרסה זו אינה מהימנה על בית המשפט.

לעניין חוזה המכר של הדירה שיוחדה לנתבע 1 והעברת כספי הפדיון לנתבע 1 בשנת 1993 – ראו סעיף 27 לכתב ההגנה של הנתבע 1. חוזה המכר מ-93′ – נספח ד’ לכתב ההגנה.

הנתבעת 2 העידה בעמ’ 36: “ש. את קיבלת דירה אחת עפ”י ההסכם. ת.

כן.” הוכח שגם הנתבעת 2 קיבלה שווי דירה בעסקת המתנה של רמת אביב

לאחר, שהדירה נמכרה. (ראו גם סעיף 11 לתצהירה). עוד העידה הנתבעת

בעמ’ 37: “ש. לפי מיטב ידיעתך, כמו הדירה שלך, היו עוד 3 דירות נמכרו.

ת. כן.”

הנתבעת 3 העידה בחקירתה הנגדית בעמ’ 41: “האמא מכרה את זה (הדירה שיועדה לה-י.ג.) על השם שלה ונתנה לי את המתנה (שווי הדירה – י.ג.) ש. כמה היתה שווה המתנה. ת. נדמה לי 300,000 דולר.” עוד העידה הנתבעת 3 בעמ’ 47: “ש. באיזה שנה היא מכרה את הדירה שלך. ת. אולי ב-90′ 91’…”

עו”ד אברהם לוי העיד בחקירתו הנגדית בעמ’ 12: “בנוסף לטיפול בעסקת

המתנה, טיפלתי במכירה של הדירה שקיבל האח מ’ (הנתבע 1- י.ג.)

במתנה מהאם.”

חוזה שכירות של האחות ג’ ז”ל באמצעות עו”ד בורכוב בהתייחס לדירה שיוחדה לה – ראו נספח י”ז לכתב התביעה.

עוד העיד עו”ד אברהם לוי, בעמ’ 14: “י’ (התובעת 1 -י.ג.) היתה היחידה מששת האחים והאחיות שהתגוררה בארץ… ניתן יפוי כוח כללי …(ש-י.ג.) י’ שהיא תטפל בדברים. את יפוי הכוח נתנה האמא לי’… היא (התובעת 1-י.ג.) טיפלה גם בקשר לעסקת המתנה.”

התובעת 1 היתה הגורם המבצע של עסקת המתנה: מכר הדירות והעברת הפדיון לנתבעים. הנתבע 1 לא רק שלא התנגד לביצוע באמצעות התובעת 1 אלא הגדיל את חלקו ושיפר את מצבו במובן זה שקיבל דירה בנפרד מהאם. הדירה נמכרה ב-93′ והפדיון בסך כ-290,000 דולר הועבר לנתבע 1 במלואו. רק בפברואר 2003, למעלה מ-4 שנים לאחר חתימת הסכם הפשרה ת/17 וכ-10 שנים לאחר מימוש עסקת המתנה מבחינתו – נזכר הנתבע 1 לעורר טענת התנגדות בעניין שתי הדירות שיוחדו לתובעים 2-1 והסתמך על צוואת האב מ-77′.

התובעת 1 העידה בחקירתה הנגדית בעמ’ 25: “הדירה בסוף עברה לח’ (הנתבע 1-י.ג.)…האמא אמרה שלה יהיה 1/6 עם ח’, כי הוא רווק.” עוד העידה התובעת 1 בעמ’ 27: “אנו ידענו שלכל אחד מגיע החלק שלו. 4 האחים שלי כל אחד מכר את הדירה וקיבל את חלקו… ש. אמא שלך עשתה את העסקאות בחתימתה… העבירה את הכסף לכל אחד מהאחים. ת. נכון.”

העובדה שפעולת המכירה בוצעה ישירות משם האם לקונה כדי לחסוך במס ולא לחייב במס בגין העברה נוספת קודמת מהאם לכל אחד מהאחים – אינה משנה את מהות עסקת המתנה ואת אופייה.

עוד נציין, שהתובעת 1 העידה בעמ’ 28: ” ש. מי שטיפל במכירת 4 הדירות זו את. ת. כן, כי אני בארץ. האחים כולם בחו”ל.” הנתבע 1 לא התנגד לביצוע המכירה ולקבלת התמורה בגין הדירה שיוחדה לו באמצעות התובעת 1, כפי שלא התנגדו שאר הנתבעים. התובעת 1 גם העידה לעניין הדירה שיוחדה לה בעמ’ 29: ” אני לא רוצה ולא ארצה למכור. אני גרה בדירה.”

9. האמור בסעיפים 8-7 לפסק די בהם כדי לדחות את טענות הנתבע 1 ולהיעתר לתביעה, באשר עסקת המתנה מומשה בפועל עוד בחיי האם, בהסכמה של הצדדים, תוך ויתור של יחידת קבוצת “היורש השני” על זכות תביעות מכוח צוואת האב משנת 1977.

ניתן גם היה לדחות את טענות הנתבע 1 על בסיס קביעה שהעסקה היתה עפ”י הפרשנות התכליתית עסקה של מתן דירות לילדים ולא של העברת חלק בלתי מסוים במקרקעין. העסקה צפתה פני עתיד אל מה שייוותר עם השלמת עסקת הקומבינציה ולא צפתה פני עבר אל עבר הזכויות הגולמיות בטרם יוקמו הבניינים. האם המחתה את זכויותיה האובליגטוריות להרשם בעתיד כבעלת 6 דירות לששת ילדיה באופן שכל אחד מהילדים יירשם בעתיד כבעל זכויות בדירה אחת. האם התכוונה להפרד סופית מזכויותיה ביחס לששת הדירות עפ”י עסקת הקומבינציה, והעסקה כעסקה אובליגטורית הושלמה עוד בחיי האם.

הוצג בפני בית המשפט תסקיר פקידת סעד מ-11.3.98 (נספח כ’ 4 לתצהיר התובעים). בתסקיר מודגש שהאם היתה עקרת בית במשך כל השנים, ולאחר מות האב חולקו ע”י האם הדירות ברמת אביב – לכל ילד דירה.

הנתבע 1 הודה בעמ’ 94-93: “ש. אתה מסכים איתי גם שבמהות יפוי הכוח בא ואמר …יפוי הכוח אמר דירה לכל ילד. נכון? ת. יכול להיות. ש. מה יכול להיות. ת. זה מה שכתוב.” הנתבע 1 הודה בסעיף 11 לתצהיר עדותו הראשית: “אמי המנוחה …הסכימה …לחתום על יפוי כוח בלתי חוזר לטובת עו”ד אברהם לוי, המורה לו לחלק את הדירות (6 הדירות-י.ג.) ברמת אביב באופן שווה בין ששת ילדיה”.

עו”ד אברהם לוי העיד בחקירתו בעמ’ 11-10: “לפי הסכם הקומבינציה עם חברת “אלרם” מר ע’ (המנוח-י.ג.) היה עשוי לקבל 6 דירות… הוא נפטר בינתיים לפני בחירת הדירות … הגב’ א’ (האם-י.ג.) החליטה לתת אותן מתנה לשש ילדיה ושלכל ילד דירה…טיפלתי בדיווח למס שבח לגבי כל ששת הדירות שניתנו במתנה לילדים של גב’ א’ (האם-י.ג.)…כל חמשת האחים והאחיות (למעט התובעת 1 -י.ג.) הם היגרו לארה”ב והם לא היו מעוניינים בדירות כדירות אלא בשוויים. הם כולם מכרו את זכויותיהם, אולי ג’ (האחות ג’ ז”ל -י.ג.) לא.” עוד העיד עו”ד אברהם לוי בחקירתו בעמ’ 18:”היא (האם – י.ג) חילקה בין ששת ילדיה את הדירות שהיא חתמה על תצהיר המתנה … הדירות חולקו באופן פרטני. זה נעשה ביניהם.”

תימוכין לכך שעסקת המתנה היא עסקת מתנה של דירות ולא של חלק בלתי מסויים מהמקרקעין מצינו במכתב שהוגש לשלטונות מס שבח ע”י האם המנוחה בו נאמר: ” אני מאשרת בזה שנתתי לכל אחת מבנותיי מתנה לי’ (התובעת 1- י.ג.) דירה ברח’ _____ … לג’ דירה ברח’ ___.”

גם בהחלטת מנהל מס שבח בהשגה מ-19.9.91 נקבע: “בעסקת קומבינציה בין א’ (האם) לבין חברת “אלרם”, האם מקבלת זכויות לשש דירות ומאחר ובתצהיר היא מעבירה לשישה ילדיה, כל אחד מקבל זכויות בדירה. שווי הזכות לדירת בת 5 חדרים נקבעה לתאריך התצהיר היינו ליום 26.6.90החלטת מנהל מס שבח בהשגה צורפה לתצהיר התובעת 1 מ- 4.10.04.

הוצגה גם בפני בית המשפט פנייה של התובעת 1 לעיריית ת”א בה הודיעה התובעת 1: “ברצוני להודיעכם כי הדירה הנ”ל קיבל אחי ח’ (הנתבע 1 -י.ג.) לבעלותו, שחי בארה”ב שנים רבות, בעסקת קומבינציה עם הקבלן. את הדירה קיבלנו בחודש ספטמבר 1992. הדירה סגורה, ריקה… אבקשכם לפטור את הדירה הנ”ל מתשלום ארנונה… מספטמבר 1992.”

הפנייה הנ”ל של התובעת 1 היא מ-24.1.93 וצורפה לתצהיר התובעים (נספח ז’ 6). מוצג זה מהווה ראיית סיוע לכך שהמתנה היתה דירות ולא חלק ממקרקעין, והדירות יוחדו באופן ספציפי לכל אחד מהאחים-מקבלי המתנה.

ההתחקות אחר כוונת נותן המתנה שמה דגש על פרשנות תכליתית. האם, שהיתה עקרת בית כל ימי חייה ובת 73 שנים במועד עסקת המתנה (ילידת 1913), חתמה על הנוסח עליו החתים אותה עוה”ד (מסמכי העסקה מ-86′-יפוי הכוח הבלתי חוזר, והפניה לחברת הבנייה, ולאחר מכן על תצהיר להגשת לשלטונות המס והבהרה נוספת לשלטונות המס) ולא ייחסה לנוסח חשיבות רבה. בית המשפט השתכנע שכוונת האם היתה ליתן במתנה את הדירות הצפויות להתקבל בעסקת הקומבינציה ולא ליתן מתנה את הזכויות הגולמיות הרשומות במקרקעין, וכן להפרד סופית מזכויותיה עפ”י חוזה הקומבינציה. האם אף ויתרה על רצונה הראשוני לחלוק דירה אחת עם הנתבע 1, כפי שהוסבר לעיל.

שני הנימוקים שפורטו לעיל מאבחנים כל אחד בנפרד את העובדות בפרשה זו מהעובדות שהובאו בפרשת שחם, ומביאים לקביעה שיש להעתר לעתירות בתביעה.

זאת ועוד, יש להשקיף על עסקת המתנה של דירות רמת אביב כמקשה אחת, ולא ניתן לבודד חלק מהרכיבים מעסקת המתנה כולה.

בשולי הפסק נעיר, שעפ”י הצרופות שצורפו לתצהירים (תעודת ד”ר דרומר מ-1.1.98, מינוי אפוטרופוס לאם המנוחה ב-25.4.99 ותסקיר פקידת סעד מ-11.3.98) – לא ניתן לקבוע שהאם היתה לא כשירה בהיבט של גמירת דעת בעת עריכת עסקת המתנה ומסמכיה. בעניין זה הצדדים גם לא הביאו עדויות ואין ראיות מהימנות בפני בית המשפט המאפשרות תחימת המועד ממנו ניתן לייחס לאם מצב של העדר כשירות.

9. סוף דבר:

א. מוצהר בזה, שהזכויות בדירה ברח’ ______ ת”א הידועה כגוש ____ חלקה ______ היא בבעלות התובעת 1.

ב. מוצהר בזה, שהזכויות בדירה ברח’ ______ ת”א הידועה כגוש ____ חלקה ______ היא בבעלות התובע 2 – היורש של האחות ג’ ז”ל.

ג. מוצהר בזה, שהזכויות בגוש _____ חלקה _____ (החלקה מייצגת את החניות והמחסנים הצמודים לשתי הדירות) בבעלות התובעים 1-2 לפי חלקן היחסי ברכוש המשותף.

ד. הנתבע 1 ישלם לתובעות הוצאות משפט ושכ”ט עו”ד בסך 15,000 ש”ח בתוספת מע”מ צמוד למדד ונושא ריבית מיום הפסק ועד התשלום בפועל.

ה. ניתן לפרסם את פסק הדין ללא שמות הצדדים.

ניתן היום י’ בחשון, תשס”ח (22 באוקטובר 2007) בהעדר.

רוצים לשמוע עוד עקבו אחרי

להקדים תרופה למכה - הפתרון השלם והמשתלם: צוואה חסינה™

עריכת צוואה (תכנון עיזבון) נחשב באופן מסורתי למורכב, מפחיד ויקר. אבל – יש חלופה שמאפשרת לרבים ליצור בקלות ובעלויות סבירות צוואה תקפה מבחינה חוקית ואמינה מאוד.

היא נקראת: צוואה חסינה™.
מכיוון שתחום הליגלטק (יישום טכנולוגיה בעולם המשפט ובעבודת עורכי הדין) יקר לליבו של עו”ד קרט, לקח על עצמו לבנות מערכת טכנולוגית מתקדמת, משולבת בבקרה של עורך דין ירושה, ונקראת צוואה חסינה™. המערכת מבוססת על הניסיון הרב שצבר בתחום דיני הירושה כדי שכל אחד יכול להשתמש בה כדי ליצור צוואה בלווי עורך דין מומחה לדיני ירושה.
בתהליך הזה מוטמעים בצוואה מנגנונים חכמים ויצירתיים למניעת סכסוכים בין יורשים ובמשפחה בכלל. התוצאה המתקבלת – הצוואה ברורה ומדויקת ובכך נמנע סילוף רצון המצווה, ככתוב רצונו של אדם כבודו.

צוואה חסינה™

כספת סייבר™ חלק אינטגרלי מצוואה חסינה™

מערכת צוואה חסינה™ מאפשרת בקלות את שילוב כספת סייבר™ בתוך הצוואה כחלק אינטגרלי מהמערכת.
כאמור כספת סייבר™ היא שירות ירושה דיגיטלי מתקדם  מבוסס על פלטפורמה מקוונת, מאובטחת ,אשר מאפשרת לבעלים שלה, לאחסן בתוכה בצורה מסודרת ובטוחה את כל המידע החשוב להם, לרבות פירוט כלל הנכסים שבבעלותם, הן המוחשיים והן הדיגיטליים. כספת סייבר™ ניתנת לעדכון על ידי הבעלים שלה בכל רגע נתון באופן מקוון וללא תלות בגורם חיצוני כלשהו. תוכנה ייחשף רק בבוא היום – קרי ליורשים על פי צוואה רק לאחר אחרית שנותיהם ו/או למיופי כוח על פי ייפוי כוח מתמשך רק לאחר שבעלי הכספת איבדו את כשירותם.

לסיכום

צוואה חסינה™ מספקת פתרון מלא ואמין במחיר שווה לכל נפש:

  • מוודאת שרצון המצווה יתקיים.
  • מונעת סכסוכים.
  • מונעת סכנה של ביטול הצוואה.
  • מאפשרת עדכון מצב הנכסים בקלות, ללא צורך בעריכת מחדש באמצעות שילוב כספת סייבר™.
  • חסכונית.
  • זמינה.
  • נוחה לשימוש ונגישה מכל מקום וזמן.

חדש ומומלץ - קביעת פגישת ייעוץ אישית מקוונת עם עו"ד ארז קרט

עו”ד ונוטריון ארז קרט מתמחה באופן ייחודי ובהיקף פעילות נרחב בנושאי ירושה, צוואות, עיזבון, הגנה על צוואה והתנגדות לצוואות ומשמש סגן יו”ר ועדת צוואות, ירושה ועזבונות של לשכת עורכי הדין. עו”ד ארז קרט הוא מייסד צוואה חסינה™ וכספת סייבר™. מקיים מרכז סיוע לנפגעי צוואות, והמפתח של מחשבון הירושה שמאפשר חישוב חלקו של כל יורש במקרה שאין צוואה.

כעת יש באפשרותכם לקבוע פגישת ייעוץ אישית מקוונת עם עו”ד ארז קרט.

עו"ד ונוטריון ארז קרט
רשימת קישורים חשובים

מצב לא מקוון

הצ'קליסט לעריכת צוואה שמונעת סכסוכים במשפחה

בהנחיית עו"ד ארז קרט

מומחה לדיני ירושה וצוואות

דילוג לתוכן