בע"מ 4064/12 - זכות שימוש אינה כירושת נכס בצוואה
תקציר פסק הדין
בית המשפט העליון - נתבקש דן בצוואה בה המצווה לא ביקש להוריש לאשתו את הבעלות במקרקעין - אלא רק את זכות השימוש בה ליתרת חייה, וקבע כי זכות שימוש אינה כירושת נכס בצוואה. בית המשפט קבע כי אין מדובר לא בהסדר של "יורש אחר יורש" ולא בהסדר של "יורש במקום יורש". לפי הפרשנות שנתן בית המשפט לצוואה, אין מתעוררת שאלה של "יורש אחר יורש" שכן, לשיטתו, אשת המנוח לא נקבעה בצוואה כיורשת הנכס (אלא כבעלת זכות שימוש - מגורים או השכרה בלבד. אך לא מכירה, שעבוד או העברה לאחר),
פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון |
בע"מ 4064/12 |
לפני: | כבוד השופט א' רובינשטיין |
המבקשים: | פלונים |
| נ ג ד |
המשיבה: | עמותת הצדקה האורתודוקסית נצרת |
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא כהן והשופטים מוניץ ואטרש) מיום 17.4.12 בתיק עמ"ש 27285-06-11 |
בשם המבקשים: עו"ד נאהל עספור; עו"ד נביל עספור
החלטה |
א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא כהן והשופטים מוניץ ואטרש) מיום 17.4.12 בתיק עמ"ש 27285-06-11, במסגרתו התקבל ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בטבריה (השופט זגורי) מיום 12.5.11 בתיקים ת"ע 948-02-09 ות"ע 945-02-09. עניינו של ההליך – פרשנות צוואה.
רקע
ב. סעיף 2(ב) לצוואתו של המנוח פלוני (אשר נערכה בשנת 1973) הורה לגבי נכס מסוים שהיה בבעלותו:
"אני משאיר לשימושה של אשתי הנ"ל למשך כל ימי חייה באופן שתהא רשאית לגור בבנין ו/או להשכירו אך לא למכרו, לשעבדו או להעבירו לאחר. לאחר מותה של אשתי הנ"ל – תעבור החזקה והבעלות על המגרש והבניין הנ"ל לאגודת הצדקה הרום-אורתודוקסית בנצרת".
אשתו של המנוח נפטרה בשנת 1987, ובשנת 2007 נפטר המנוח עצמו. הצדדים להליך שלפנינו הם יורשי המנוח לפי דין (המבקשים) ואגודת הצדקה הנזכרת (המשיבה). לשיטת המבקשים (למצער בבית המשפט לענייני משפחה) משקפים הדברים המובאים מעלה הסדר של "יורש אחר יורש" (לפי סעיף 42 לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965) וכיון שהיורש הראשון, אשתו של המנוח, נפטרה לפניו, בטלה הצוואה לטובת היורש השני, המשיבה. לשיטת המשיבה (למצער בבית המשפט לענייני משפחה) מדובר בהסדר של "יורש במקום יורש" (לפי סעיף 41 לחוק), וממילא לאחר פטירת אשתו של המנוח יורשת המשיבה את הנכס.
ג. בפסק דין מקיף, מלומד ומנומק דן בית המשפט לענייני משפחה בעמדות השונות לגבי מצב בו נפטר היורש הראשון בצוואה מסוג "יורש אחר יורש" לפני מות המצוה; ובסופו של דבר קבע, כי המבקשים ירשו את הנכס. לא נידרש למכלול הטענות שנדונו בפסק הדין, ודי לציין כי לשיטת בית המשפט אכן מדובר בהסדר של "יורש אחר יורש" (כטענת המבקשים); כי במקרה בו נפטר היורש הראשון לפני המצוה רשאי היורש השני לטעון, שכוונת המצוה היא להסדר של "יורש במקום יורש" – ואולם נקבע כי במקרים אלה הנטל מוטל על היורש השני והמשיבה לא עמדה בו. מנגד, בית המשפט המחוזי סבר, כי אין מדובר לא בהסדר של "יורש אחר יורש" ולא בהסדר של "יורש במקום יורש". בית המשפט קבע, כי כוונת המנוח כפי שהיא משתקפת מן הסעיף המצוטט (ומהשוואתו לסעיף נוסף שגם בית המשפט לענייני משפחה נדרש אליו), לא היתה להוריש לאשתו את הבעלות במקרקעין – אלא רק את זכות השימוש בה ליתרת חייה; אז יעברו החזקה והבעלות למשיבה. הוטעם:
"ברור כי על פי הסדר זה אשת המנוח איננה יורשת ראשונה באשר לא ירשה כלל את זכות הבעלות בנכס, אלא ניתנה לה על פי הצוואה זכות למגורים בלבד ובשל כך איננה בבחינת יורשת ראשונה. המערערת [המשיבה – א"ר] היא היורשת הברורה על פי הצוואה" (עמוד 11).
ד. כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה שלפנינו – ערוכה, בכל הכבוד, כדבעי – ובראשה הוצבה השאלה המשפטית: "מה דין צוואה המורה לשניים על מנת שיזכה השני אחרי שזכה הראשון (יורש אחר יורש), כאשר הראשון נפטר לפני המצוה מבלי להותיר אחריו צאצאים". נאמר, כי סוגיה זו טרם נדונה בבית המשפט העליון, וכן כי:
"בקשה זו מציגה את שלושת הפתרונות המרכזיים שאומצו בספרות, בפסיקת בתי המשפט לענייני משפחה בעיקר בתל אביב וטבריה, וכן במשפט המשוה, וטוענת כי במקרה זה ראוי להחיל את פתרון הביניים לפיו יחול, לפי הנסיבות, ההסדר החקיקתי המפקיע (lapse) או החריג נוגד-הפקיעה (anti-lapse) של סעיף 49 לחוק הירושה (יורש שמת לפני המוריש) כברירת מחדל כל עוד לא הוכח כי המצוה התכוון אחרת, כאשר נטל ההוכחה מוטל על הטוען כי המצוה התכוון אחרת".
דיון והכרעה
ה. ואולם, בכל ההערכה לאיכות הבקשה, חוששני כי אין בידי להיעתר לה, זאת מבלי לפגוע בחשיבות השאלה המשפטית, או במבקשים עצמם אשר פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה עומד על "יחסי הקרבה שלהם למנוח, על שימור זכרו והשקעת משאבים לא מבוטלים לשם כך" (עמוד 18). לפי הפרשנות שנתן בית המשפט המחוזי לצוואה, אין מתעוררת שאלה של "יורש אחר יורש" שכן, לשיטתו, אשת המנוח לא נקבעה בצוואה כיורשת הנכס (אלא כבעלת זכות שימוש – מגורים או השכרה בלבד. אך לא מכירה, שעבוד או העברה לאחר), וממילא אין התיק מעורר את השאלה שהמבקשים עותרים להביאה לדיון בגלגול שלישי.
ו. אכן, באי כוחם של המבקשים טוענים נגד פרשנות זו, ובין היתר נטען כי ההגבלות על זכויות אשת המנוח בנכס אינן מעידות כי היא אינה יורשת ראשונה בהסדר של "יורש אחר יורש"; ויש לראותם כחלק מההגבלות שרשאי המצווה – ואף נהוג שיעשה כן – להטיל על יורש ראשון לפי סעיף 53 לחוק הירושה (רע"א 3130/05 יורשי המנוחה אנט רבינוביץ ז"ל נ' האפוטרופוס הכללי (לא פורסם)). עוד הוזכר בהקשר זה, כי הצוואה לא הורתה על העברת הבעלות בנכס למשיבה באופן מיידי, תוך שימור זכות השימוש לטובת אשת המנוח, וגם עובדה זו תומכת בכך שמדובר בהסדר של "יורש אחר יורש". אפילו כך, מדובר בשאלת פרשנותו של מסמך ספציפי אשר אין דרכו של בית משפט זה ליתן בעניינה רשות ערעור בגלגול שלישי. ככלל, "שאלת פרשנותה של צוואה ספציפית אינה מצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי" (בע"מ 852/07 פלוני נ' פלונית (לא פורסם); בע"מ 1039/04 כצנלסון נ' פרידנלנדר (לא פורסם)).
ז. לא למותר לציין, מעבר לפרשנות בית המשפט לענייני משפחה שעותרים המבקשים לשמר, כי גם לפרשנות בה נקט בית המשפט המחוזי אינדיקציות שונות – אשר חלקן הצריכו בירור עובדתי – ובכלל אלה העובדה שהמנוח, "על אף היותו איש מסודר" (עמוד 12 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי), לא שינה את הצוואה בעקבות פטירת אשתו (כעשרים שנה לפני מותו), והעובדה המוסכמת כי צוואת המנוח משקפת רצון ברור להעביר את הנכס לרשות אגודת הצדקה לאחר מות אשתו. זאת – גם אם ניתן לומר – על סמך נסיבות קונקרטיות או על יסוד הבעייתיות המשפטית – כי כוונת המנוח היתה תחומה דווקא למקרה בו אשתו תאריך ימים אחריו. השאלה היא איפוא שאלת פרשנות הצוואה, היא מחייבת הידרשות למכלול נסיבותיה, ואין היא מצדיקה או מתאימה לגלגול ערעורי נוסף.
ח. סוף דבר, אין בידי להיעתר לבקשה.
ניתנה היום, י"ז בסיון תשע"ב (7.6.12).
|
| ש ו פ ט |
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12040640_T01.doc עש+רח
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il
