בש"א 14728/06 - חוק הנאמנות מול חוק הכשרות

בית המשפט לענייני משפחה בל אביב - נתבקש לדון בשאלה מי גובר חוק הנאמנות מול חוק הכשרות והאפוטרופסות בצוואה בעדים.

בפני השופט:
יצחק שנהב סגן – נשיא

– נגד –
התובע:
1. עזבון המנוח ג. ב. ז”ל- ל. ל.
2. עזרא קסירר עו”ד- שניהם כמנהלי עזבון זמניים של המנוחה

עו”ד עזרא קסירר הנתבע:
האפוטרופוס הכללי

החלטה

פתח-דבר

1. המחלוקת שלפני מעוררת פעם נוספת את שאלת יחסי הגומלין בין שלוש מערכות דינים; חוק הירושה, התשכ”ה-1965 (להלן: “חוק הירושה”), חוק הנאמנות, התשל”ט-1979 (להלן: “חוק הנאמנות”) וחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962 (להלן: “חוק הכשרות”). עניינה בסוגיה המשפטית הבאה – מהו היקף הפיקוח הראוי על ניהול נכסי עזבון, אשר יועדו בצוואה להקדש פרטי, אשר שני הנהנים הימנו הינם חסויים; האם יחולו בכגון דא הוראות חוק הנאמנות, או שמא הוראות חוק הכשרות.

להכרעה בתחולת הדין נפקות ממשית באשר הוראות הדין בסוגיית הפיקוח על ניהול נכסים באמצעות נאמן/אפוטרופוס – שונות בתכלית השינוי.

רקע עובדתי
2. המנוח ג. ב. ז”ל (להלן: ” המנוח”) הלך לבית עולמו ביום 2.8.06, והותיר צוואה בעדים, מיום 24.2.00.

3. המנוח הניח אחריו שני בנים, שהינם חסויים.

4. עד למועד פטירתו, שימש המנוח כאפוטרופוס קבוע על גופם ורכושם של בניו. לאחר פטירתו, ביום 28.9.06, מונה המבקש מס’ 1 כאפוטרופוס זמני לגופם ורכושם של החסויים – מינוי שהוארך, ביום 24.9.07, לשנתיים נוספות, עד ליום 30.9.09.

5. על פי צוואת המנוח, עוברים נכסי העזבון להקדש שמטרתו דאגה לכל צורכיהם של החסויים. לאחר אריכות ימיהם, עוברים נכסי העזבון לזוכים שונים, ובכללם המבקש מס’ 1, המפורטים בסעיף 7 לצוואה, בבחינת הסדר “יורש אחר יורש”.

6. א. המנוח מינה בצוואתו את המבקשים כנאמנים של ההקדש.

ב. ביום 17.10.06 מונו המבקשים כמנהלי עזבון זמניים לעזבון המנוח.

7. ביום 1.11.06 הגישו המבקשים בקשה למתן הוראות, אשר עניינה: קבלת אישור בית-המשפט לביצוע תשלומים שונים, מתוך כספי העזבון, עבור סיפוק צורכיהם של החסויים (בש”א 12695/06).

ביום 6.12.06 הודיע האפוט’ הכללי על עמדתו, לפיה יש להגיש את העתירות במסגרת תיקי האפוטרופסות המתנהלים על שם החסויים.

8. ביום 7.12.06 ניתן צו קיום צוואה אחר המנוח. בצו קיום הצוואה צוין כי הצוואה מקימה הקדש פרטי וכי הנאמנים של ההקדש הינם המבקשים.

9. בנסיבות אלה, הגישו המבקשים ביום 26.12.06 בקשה לשחרורם מתפקיד, נשוא בש”א 14728/96 וכן למחיקת הבקשה למתן הוראות (ראה הודעה, מיום 2.1.07, בבש”א 12695/06).

גדר המחלוקת

10. ביום 28.3.07 הודיע המבקש מס’ 2 לבית-המשפט כי בין המבקשים לבין האפוטרופוס הכללי נתגלעה מחלוקת בשאלת הפיקוח הראוי על ניהול נכסי המנוח, אשר מונעת את סיום הליכי ניהול העזבון.

לטענת המבקשים, יצר המנוח בצוואה הסדר של נאמנות פרטית, במסגרתה ביקש להוריש את נכסיו לאותה נאמנות, במאובחן מבניו. בתימוכין לכך, מפנים המבקשים להבחנה הקיימת בין הוראת סעיף 3 לצוואה, במסגרתה הורה המנוח כי תכולת הדירה, תועבר ישירות לבניו, החסויים, לבין הוראת סעיף 5 לצוואה, היא ההוראה המורה על הקמת ההקדש. לדידם, מדובר בשני הסדרים שונים בתכלית השינוי הן מבחינת הניסוח והן מבחינת המהות. הבחנה זו, היא הנותנת, לטענתם, כי המנוח ביקש, למעשה, להדיר את בניו מהירושה, באופן שקבע מפורשות כי הזוכה הוא ההקדש הפרטי. כפועל-יוצא מן האמור לעיל, הופקד בידי הנאמנים כוח וסמכות המאפשרים להם (ואף מחייבים אותם) לפעול על פי הבנתם ועל פי שיקול דעתם לטובת ההקדש. מאחר שמדובר בהקדש פרטי, הרי שלא מוטלת על הנאמנים חובת דיווח לאפוטרופוס הכללי, אלא לנהנים בלבד. ובענייננו, מאחר שהמבקש מס’ 1 משמש גם כאפוטרופוס על רכושם של הנהנים, הרי שהדיווח יתבצע בדיעבד, לאחר מעשה ולא לפניו, וזאת ככל שהדבר מתייחס למבקש מס’ 1 בלבד.

11. ומנגד, טוענת באת-כוח האפוטרופוס הכללי כי הזוכים על פי הצוואה הינם החסויים. על כן, יש לנהל עבורם את נכסי העזבון על פי הוראות חוק הכשרות. במסגרת ניהול זה, יבוצע פיקוח של בית-המשפט והאפוטרופוס הכללי על הכספים והרכוש שירשו, טרם ביצוע פעולותיהם. דרך ניהול זו, תואמת את רצון המנוח. למקרא הצוואה, עולה, כי המנוח התכוון להיטיב ולהגן על בניו, וזאת ניתן לעשות באמצעות פיקוח על מי שכביכול נכנס בנעליהם. יתר-על-כן, מאחר שהמבקש מס’ 1 הינו הן נאמן הן אפוטרופוס והן “יורש אחר יורש”, הרי שלכאורה עומד בניגוד עניינים לטובת החסויים. על כן, גם מן ההיבט הנ”ל מתחייב פיקוח על פעולותיהם של הנאמנים, עובר לביצוען.

ד י ו ן

12. תחילה, יש להסדיר את המסגרת הדיונית להגשת בקשה זו. הגם שהמחלוקת בין האפוטרופוס הכללי למבקשים עלתה במסגרת תפקידם של האחרונים כמנהלי עזבון זמניים – מינוי שבינתיים פקע לאור מתן צו קיום צוואה – הרי שבנסיבות דנן, לאור העובדה שהמבקשים טרם שוחררו מאחריות בניהול העזבון, ומאחר שמחזיקים הם בכספי העזבון, עד להכרעת בית-המשפט בסוגית ניהול העזבון, איני רואה מניעה להיזקק לה.

13. כאמור, המנוח ביקש לייעד את נכסיו לטובת בניו, החסויים. זאת עשה באמצעות מסירת ניהול הנכסים לנאמנים. נקודת מוצא מקדמית לדיוננו היא שבהיבט זה, של מסירת השליטה בניהול הנכסים לגורם אחר, קרי: נאמן או אפוטרופוס, על מנת שינהלם לטובת הנהנים או החסויים, אין הבדל פרקטי בין הוראות חוק הנאמנות לבין הוראות חוק הכשרות. ההבדל ככל שקיים הינו רעיוני בלבד (ראה הערה בסעיף 28 להלן). על כן, עיקר המחלוקת, מתמצית, איפוא, בהבחנה הקיימת בהוראות הדין המטילות פיקוח על פעולותיו של נאמן בניהול נכסים לטובת נהנה אל מול הוראות הדין המטילות פיקוח על פעולותיו של אפוטרופוס בניהול נכסים לטובת חסוי. בעוד שחוק הנאמנות מטיל פיקוח כללי על פעולותיו של הנאמן, ובפרט ככל שהדבר נוגע לניהול נכסי הקדש פרטי, אשר במסגרתו חובת הדיווח היא לנהנים גרידא, הרי שחוק הכשרות מטיל פיקוח הדוק ומוסדר על פעולותיו של האפוטרופוס הן ע”י בית המשפט והן ע”י האפוטרופוס הכללי. השאלה היא, מהו הדין שיחול על נאמן של הקדש פרטי, אשר הנהנים הימנו הינם חסויים. בענייננו, מתווסף לשאלה זו נתון נוסף, והוא היות המבקש מס’ 1 אפוטרופוס, בפועל, על רכושם של החסויים.

14. על מנת לדון בסוגיות העולות במקרה דנן, יש להיזקק למתווה הבא: תחילה, יש להידרש להבחנה הנוהגת בסוגיית הפיקוח על פעולות נאמן/אפוטרופוס על פי הוראות הדין המהותי. בעניין זה יש להתייחס לעקרון חובת האמון המשמש בסיס נורמטיבי ליצירת פיקוח וריסון על בעל הכוח ביחסי נאמנות. ביטויו הקונקרטי של עקרון זה משתנה בהתאם לאופיים של יחסי הנאמנות. לאחר מכן, יש לבחון את היחס המתקיים בין הוראות חוק הנאמנות לבין הוראות חוק הכשרות, ככלל ובסוגיית הפיקוח, בפרט. לבסוף, יש ליישם את המסקנות דלעיל על המקרה שלפנינו, תוך התייחסות לשיקולים נוספים, כגון: כיבוד רצון המצווה ועקרון טובת החסוי.

סוגיית הפיקוח על נאמן/אפוטרופוס – חוק הנאמנות אל מול חוק הכשרות

כללי

15. בכל מקום שבו נתונים לאחד כוח ושליטה על זולתו – חל עקרון האמון. המשפט מטיל על בעל הכוח חובת אמון, ובכך מסייע “ליצור פיקוח ולהטיל ריסון על בעל הכוח בהפעלתו של הכוח” (בג”צ 531/79 סיעת “הליכוד” בעיריית פתח-תקוה נ’ מועצת עיריית פתח-תקוה ואח’, פ”ד לד (2) 566). חובת אמון היא חובה כללית. משמעותה של חובה זו היא, כי בעל הכוח חייב לפעול בתום-לב, בהגינות ולמען טובת הגשמת תפקידו. זהו עקרון כללי הטמון בשיטתנו, והפעלתו הלכה-למעשה מחייבת קונקרטיזאציה (ע”א 817/79 אדוארד קוסוי נ’ בנק י.ל. פויכטונגר, פ”ד לח (3) 253, בעמ’ 278).
16. רשימת המצבים, בהם קיימים יחסי אמון, אינה סגורה. הם מתקיימים “במגוון רב של יחסים משפטיים” (ע”א 793/76, המ’ 506/78 מיכאל לוקמן נ’ חיים שיף, פ”ד לג (2) 533, בעמ’ 557) – בין מתחום המשפט הפרטי (כגון, שלוח-שולח, אפוטרופוס-פסול-דין, נאמן-נהנה, יזם-חברה) ובין מתחום המשפט הציבורי (עובד הציבור-הרשות הציבורית) (ראה, ע”א 817/79, לעיל). על-כן, ביחסים משפטיים אלה – יש צורך בקביעת מערכת דינים, שיהא בה כדי לרסן את הכוח.

היקף הפיקוח – יחסי נאמן-נהנה

17. על פי חוק הנאמנות, הענקת השליטה בנכס למי שאינו בעליו כרוכה בהטלת חובה, שהשליטה שבידיו תשמש רק להשגת המטרה שלשמה הוענקה. דיני הנאמנות מיועדים, איפוא, להבטחת מילוי המשימה על ידי הנאמן. כפועל-יוצא, נגזרות המטלות של הגנה על נכסי הנאמנות וכן של אכיפה על הנאמן למלא את משימתו.

על פי חוק הנאמנות לא ניתן לקבוע קנה מידה חד-משמעי, אימתי פעולת הנאמן במילוי תפקידו היא פעולה כהלכה ואימתי פעולתו היא הפרה של חובת הנאמנות. קביעות הדין הן בעיקרן הצבעה על הנדרש באורח עקרוני מהנאמן, דהיינו החובה לשמור על נכסי הנאמנות, לנהלם, לפתחם ולפעול להשגת מטרות הנאמנות (סעיף 10 (א) לחוק הנאמנות); החובה לפעול באמונה ובשקידה (סעיף 10 (ב) לחוק הנאמנות) וכן הכפפת פעולותיו של הנאמן למבחן האדם הסביר. ראה: שלמה כרם, נאמנות (מהדורה רביעית), בעמ’ 63-64.

לנאמן על פי חוק הנאמנות ניתן בדרך-כלל שיקול-דעת בפעולותיו. לרוב הוא פועל באופן עצמאי, חופשי מקבלת הוראות מראש. יחד עם זאת, כדי לצמצם את הסיכון של השימוש-לרעה בנכסי הנאמנות, מחד-גיסא, ושל אדישות הנאמן מאידך-גיסא, נדרש פיקוח עליו. כדי לאפשר פיקוח עליו, מוטלות על הנאמן חובות נוספות – עליו לנהל חשבונות בכל ענייני הנאמנות (סעיף 7 (א) לחוק הנאמנות); עליו להחזיק את נכסי הנאמנות בנפרד מנכסים אחרים שבשליטתו (סעיף 3 (ג) לחוק הנאמנות); עליו לפעול בהעדר ניגוד עניינים (סעיפים 10 (ג) ו-ד3 לחוק הנאמנות); עליו למסור דין-וחשבון שנתי לפחות לנהנים (סעיף 7 (ב) לחוק הנאמנות). בנאמנות למטרה ציבורית, שבה אין נהנים, על הנאמן למסור דין-וחשבון על פעולותיו לרשם-ההקדשות. בנאמנות למטרה אחרת, ניתן לקבוע בתנאי הנאמנות חובת דיווח למי שיוצר הנאמנות יורה. הפיקוח יכול לשמש אמצעי מעקב אחר פעולות הנאמן, אם כי רק לאחר שבוצעו. בכך, ניתן מכשיר לצמצום נזקים לנאמנות ולנכסיה מצד הנאמן, לפחות בעתיד. שם, בעמ’ 77.

18. כפי שניתן לראות, הוראות חוק הנאמנות בסוגיית הפיקוח על פעולות הנאמן הינן כלליות. יש קושי להפעיל התערבות יעילה בפעולת הנאמן, או אף לבקרה, על יסוד הוראות כלליות אלה. בנוסף על כך, יש קושי ביישום חובות הנאמנות לגבי נאמן שהפר את חובותיו. הפיקוח משמש על פי רוב אמצעי מעקב אחר פעולות הנאמן, אך לאחר ביצוען.

היקף הפיקוח – יחסי אפוטרופוס – חסוי

19. מינויו של אדם כאפוטרופוס על ידי בית-המשפט משמעו כי בית המשפט נותן בו אמון שיפעל לטובת החסוי. אולם, המחוקק מכיר גם בכך שהקרבה והנגישות אל כספים ונכסים של אחר והיכולת לפעול לגביהם על פי שיקול דעתו הבלעדי של האפוטרופוס – עלולים להביאו לידי מצב בו שיקוליו לא יהיו אובייקטיביים וכי לא תינתן לטובת החסוי הבכורה והבלעדיות שצריך להיות לה, אלא האפוטרופוס יבקש להפיק רווח – לו או לאחר – מנכסים אלה (ראה: ע”א 4377/04, גל גורן הולצברג נ’ אביבה מירז).

על מנת להבטיח את האינטרסים של החסוי ביקש המחוקק ליצור הגבלה על חופש הפעולה של האפוטרופוס. הגבלה זו נוצרה בראש ובראשונה באמצעות הכלל כי “במילוי תפקידיו חייב האפוטרופוס לפעול לטובת החסוי כדרך שאדם מסור היה נוהג בנסיבות העניין” (סעיף 41 לחוק הכשרות). כמו-כן, הוצר חופש פעולתו באופן שחייב הוא לפנות ולקבל את אישור בית המשפט בטרם יבצע פעולות שונות בעניינו של החסוי (סעיף 47 לחוק הכשרות) וכן פעולות משפטיות, שיש בהן חשש לניגוד עניינים, כפי שעלול להיווצר כשמדובר בפעולות בין החסוי לאפוטרופוס, בין החסוי למי מבני משפחתו של האפוטרופוס או אחרים הקרובים לו (סעיף 48 לחוק הכשרות). זאת ועוד, על מנת להבטיח את פעולתו של האפוטרופוס בדרך זו קבע המחוקק, בין השאר, את חובת האפוטרופוס לדווח על נכסיו של החסוי ורכושו ופעולות האפוטרופוס בהם, לאפוטרופוס הכללי. כך, סעיף 51 לחוק הכשרות קובע:

“האפוטרופוס חייב להגיש לאפוטרופוס הכללי, תוך שלושים יום מיום מינויו, פרטה של נכסי החסוי, כולל חובותיו, זולת אם פטר אותו האפוטרופוס הכללי מחובה זו או קבע מועד אחר להגשת הפרטה”.

וסעיף 53 לחוק הכשרות קובע:

“האפוטרופוס חייב, בכל ענייני האפוטרופסות, לנהל חשבונות, ולהגיש לאפוטרופוס הכללי דין וחשבון כפי שיורה, אך לפחות אחת לשנה ובגמר תפקידו או בפקיעת האפוטרופסות, ולהמציא לאפוטרופוס הכללי ידיעות מלאות לפי דרישתו. שר המשפטים רשאי להתקין תקנות בדבר החשבונות שעל האפוטרופסים לנהל”.

היבט אחרון זה, של היקף הפיקוח על האפוטרופוס ע”י האפוטרופוס הכללי, נדון בהרחבה בתמ”ש 4940/00 א.י. וז.ר. נ’ האפוטרופוס הכללי, מפי כב’ השופטת רוטשילד. לענייננו יפים הדברים הבאים;

“נקודת המוצא למדיניות הפיקוח היא שמדובר בכספים וברכוש פרטיים השייכים לחסויים ונועדו לסיפוק צרכיהם השוטפים והעתידיים. לפיכך, נעשית בדיקה הפרטה והדו”חות הכספיים תוך בחינה מהם מקורות הכנסתו של החסוי, האם כספיו ורכושו אכן משמשים לצרכיו והאם האפוטרופוס נוהג בסבירות ברכושו של החסוי ולא בצורה חסכנית מדי. מחלקת הפיקוח מורכבת ממפקחים מקצועיים ובראשה עומד רואה חשבון, המנחה את המפקחים בעבודתם…

כפי שעולה מהוראות החוק, החובה להגיש את הדו”חות הכספיים היא כלפי האפוטרופוס הכללי, אשר בתוקף תפקידו, כמפקח על פעולותיהם של האפוטרופסים, אחראי לבדוק את תקינות הדו”חות ופעולות האפוטרופוס לשמור על ענייניו הרכושים והכספיים של החסוי”.

20. כנלמד, הוראות חוק הכשרות בסוגית הפיקוח על האפוטרופוס הינן בעלות תחולה רחבה. מדובר בהסדר חקיקתי הדוק ומוסדר. מטרתן של הוראות אלה למנוע מצב בו האפוטרופוס ינצל את הכוח שהוקנה לו לשלוט ברכושו של החסוי למטרותיו שלו ולא למטרה שלשמה הוקנה – טובתו של החסוי. לשם כך, יצר המחוקק הגבלות על חופש פעולתו של האפוטרופוס באמצעות חיובו לפנות טרם ביצוע פעולות שונות לקבלת אישור מאת בית-המשפט וכן הכפפתו לחובת דיווח מקיפה לאפוטרופוס הכללי.

21. עתה, לאחר שעמדנו על העקרונות הכלליים בסוגיית הפיקוח על פעולותיו של נאמן ביחס לניהול נכסים לטובת נהנה אל מול פעולותיו של אפוטרופוס בניהול נכסים לטובת חסוי, יש לבחון את היחס בין הוראות חוק הנאמנות לבין הוראות חוק הכשרות, לרבות בסוגיה זו.

היחס בין הוראות חוק הנאמנות להוראות חוק האפוטרופסות

22. חוק הנאמנות חל על הסדרים משפטיים שונים. חלק מהסדרים אלה משמשים מושא לחקיקה מיוחדת וחלקם ניתנים ליישום ללא חקיקה מיוחדת. חוק הנאמנות חל כהסדר מסגרת על כל זיקת נאמנות. ברם, מקום שזיקת נאמנות מסוימת הוסדרה בחוק מיוחד, ספציפי, תחולנה הוראות החוק הספציפי, הגם שבחוק הנאמנות קיים הסדר מקביל. בכגון דא קובעת הוראת סעיף 42 לחוק הנאמנות, כדלקמן;

“הוראות חוק זה יחולו כשאין בחוק אחר הוראות מיוחדות לעניין הנדון”.

לעניין זה ראה: ע”א 4377/04, לעיל; שלמה כרם, שם, בעמ’ 142-143.

23. כנלמד, על פי הוראת סעיף 42 לחוק הנאמנות בתחרות שבין הוראות חוק הנאמנות לבין הוראות חוק הכשרות – גוברות הוראות חוק הכשרות. קביעה זו יפה גם מקום שבחוק הנאמנות קיים הסדר מקביל להסדר הקיים בחוק הכשרות, ובענייננו – בסוגיית הפיקוח על פעולותיהם של הנאמנים.

מן הפרט אל הכלל, בענייננו

מעמדו של המבקש מס’ 1

23. המבקש מס’ 1 אוחז לכאורה בשני כובעים; הוא משמש כאפוטרופוס, בפועל, על גופם ורכושם של החסויים וכן נקבע כנאמן על פי הצוואה. אני סבור כי ככל שהמחלוקת מתייחסת אליו, הרי שבהתחרות בין שתי זיקות הנאמנות – זו שעל פי חוק הנאמנות וזו שעל פי חוק הכשרות – גוברת זיקת הנאמנות האחרונה. הווה אומר, שממילא אף על פי הוראות חוק הנאמנות כפוף המבקש מס’ 1 להסדר החקיקתי המקיף והרחב הקבוע בחוק הכשרות בכל הנוגע לניהול נכסי החסויים. הסדר זה, קובע, כאמור, את חובותיו של האפוטרופוס בדיווח ואת כפיפות פעולותיו של האפוטרופוס לאישור בית-המשפט.
24. זאת ועוד, ההסדר החקיקתי של פיקוח הדוק ומוסדר על פעולותיו של האפוטרופוס מתחייב בענייננו לאור החשש לניגוד עניינים בין המבקש מס’ 1, כזוכה על פי הצוואה בבחינת “יורש אחר יורש”, לבין הזוכים המיידיים בעזבון, החסויים. ממילא, לאור חשש זה, ולשם הבטחת טובתם של החסויים, יש להחיל על מי שמנהל את הנכסים לטובת החסויים, אמצעי פיקוח וריסון, וזאת יעשה על פי הוראות חוק הכשרות.

25. זאת ואף זאת, ניהול נכסי העזבון באמצעות מנגנון שיפקח על פעולותיו של הנאמן בניהול נכסי העזבון תואם גם את רצון המצווה בצוואתו. למקרא הוראות הצוואה, ברי כי רצונו של המנוח היה לדאוג, בראש ובראשונה, לרווחתם ולטובתם של בניו. זאת עשה באמצעות הקמת מנגנון ייעודי שיפעל לטובת החסויים, ואשר ינוהל בידי נאמנים. טובת החסויים הייתה לנגד עיניו כמטרה נעלה. אני סבור כי בכגון דא המטרה היא זו המשרתת את האמצעים ולא להיפך. כל ניסיון להציג את הדברים, בצורה אחרת הינו מלאכותי וחוטא לכוונתו של המנוח. על כן, על מנת למלא את רצון המצווה ולשם שמירה על טובת החסויים, יש להטיל פיקוח רחב, ולהכפיף את המבקש מס’ 1 לחובת דיווח בניהול הנכסים עבור החסויים.

26. מכל הטעמים לעיל, עולה, כי ככל שהמחלוקת מתייחסת למבקש מס’ 1, הדברים ברורים ונובעים מהוראות החוק. ניהול נכסי העזבון לטובת החסויים, יעשה בהתאם להוראות חוק הכשרות, ובכפוף למילוי הוראותיו בנושא חובת הדיווח והיקף הפיקוח על פעולותיו של האפוטרופוס. דרך זו תואמת את רצון המצווה ומגשימה, הלכה-למעשה, את טובת החסויים.

מעמדו של המבקש מס’ 2

27. אני סבור כי מינויו של המבקש מס’ 2 כנאמן נוסף בסיטואציה בה עסקינן אינו נקי מספקות. מאחר שהמבקש מס’ 2 אינו מכהן כאפוטרופוס לרכוש החסויים, הרי שלא חלות עליו הוראות הדין המיוחדות בסוגיית הפיקוח והדיווח, כמפורט לעיל. ייתכן שדי בבעייתיות זו כדי להעלות ספק בדבר האפשרות, מלכתחילה, למנותו כנאמן נוסף, שכן איני רואה דרך אחרת לניהול הנכסים עבור החסויים, לטובתם, שלא באמצעות הטלת פיקוח מוסדר ורציף של בית-המשפט והאפוטרופוס הכללי על מי שמנהל את הנכסים עבורם.

מעבר לכך, אציין כי גם במידה והמבקש מס’ 2 אכן ימונה כנאמן נוסף, אשר אינו כפוף לחובת הפיקוח, עולה קושי פרקטי בתפקוד שני הנאמנים, הלכה-למעשה, שהרי גם על פי חוק הנאמנות נדרש שיתוף פעולה בניהול הנכסים (סעיף 9 לחוק הנאמנות). על הצורך בשיתוף פעולה בין הנאמנים עמד המנוח במפורש בסעיף 6.2 לצוואתו, עת קבע;

“אני ממנה גם את עו”ד ע. ק. ……, כנאמן של ההקדש ומבקש אותו לשתף פעולה עם ליאור בנושא מימוש נכסי והשקעת כספי ההקדש”.

יחד עם זאת, דומה, כי ניתן ואף מתחייב בנסיבות העניין להכפיף את הנאמן הנוסף לפיקוח בית-המשפט והאפוטרופוס הכללי, למצער בהיקף שיושת על המבקש מס’ 1, על פי הוראות חוק הכשרות, ממכלול הטעמים שלהלן;

ראשית, מעצם טיבו וטבעו של הצורך בשיתוף הפעולה בין שני הנאמנים, יוטל באופן אינהרנטי פיקוח גם על הנאמן הנוסף, שהרי אחרת לא יוכלו לפעול בצוותא חדא בנכסים עבור החסויים.

שנית, על פי סעיף 1 לחוק הנאמנות “נאמנות היא זיקה לנכס שעל פיה חייב נאמן להחזיק או לפעול בו, לטובת נהנה או למטרה אחרת”. סעיף זה משמיע לנו, כי על פי הוראות חוק הנאמנות, מוגדר ה’נהנה’ לא ע”י זכות כל שהיא שיש לו כלפי נאמן, אלא ע”י החובה המוטלת על הנאמן לפעול לטובתו (ראה: ש’ כרם, שם, בעמ’ 124). על כן, וכפי ששנינו לעיל, ממילא טובת הנהנים, ובענייננו, החסויים, מחייבת כי יוטל פיקוח הדוק ומוסדר על פעולותיו של הנאמן. על כן, גם המבקש מס’ 2, במסגרת תפקידו כנאמן נוסף, יהא כפוף לפיקוח ולחובת דיווח בהיקף המתחייב מהוראות חוק הכשרות.

שלישית ואחרון, אך לא מבחינת סדר החשיבות. כפי שנוכחנו עד כה, אין אנו עוסקים בהסדר נאמנות ‘רגיל’, על פי חוק הנאמנות, אשר חל על נהנים – כשירים ובגירים. אלא בענייננו, זהותם של הנהנים, החסויים, היא זו שמעצבת ומגדירה את הסדר הנאמנות ואת טיב והיקף הפיקוח שיוטל על הנאמן. בניגוד להסדר הכללי על פי חוק הנאמנות, במסגרתו חובת הדיווח של הנאמן נשארת ספונה במישור היחסים הפנימי בין הנאמן-לנהנה – הבגיר, הכשיר. הרי שבענייננו, מאחר ששני הנהנים הם חסויים – משתנים יחסי הכוחות ‘הרגילים’ בין הנאמן לנהנה ומתחייבת מעורבות חיצונית בפיקוח ודיווח על מנת להבטיח את טובתם של החסויים. יוצא, איפוא, כי כאשר הנהנים הינם חסויים (ובפרט בענייננו, כאשר הם הם הזוכים בכל העזבון עד אריכות ימים ושנים) משנה הסדר הנאמנות את צביונו בכל הנוגע לחובת הפיקוח והדיווח. יחול, בהכרח, הסדר ספציפי וייחודי על פי חוק הכשרות והוראותיו המיוחדות. אני סבור כי כל משמעות אחרת שתינתן להיבט זה, של חובת הפיקוח והדיווח על הנאמן, מלבד העובדה שפוגעת היא בטובתם של החסויים, הרי שמאיינת את תכליתו של חוק הכשרות.

28. לקראת סיום, אבקש להעיר את הערה הבאה: בסעיף 13 להחלטה זו נקבעה הנחה מקדמית לפיה שליטת הנאמן או האפוטרופוס בניהול נכסים עבור נהנה או חסוי מושתתת על עקרונות דומים. אמנם, מודע אני לדיון בפסיקה ובספרות בנוגע לטיבה ומהותה של הזיקה לנכס המקימה נאמנות ולהשפעתה על הגדרת היחסים שבין האפוטרופוס לחסוי. בהקשר זה אומר רק זאת – יש סוברים כי נדרשת זיקת בעלות בין הנאמן לנכסי הנאמנות ואין די בזיקה הפונקציונאלית הנדרשת לצורך קיום מטרות הנאמנות. על פי דעה זו לא ניתן לומר כי מתקיימים יחסי נאמנות בין אפוטרופוס לחסוי משום שלאפוטרופוס אין זיקת בעלות לנכס החסוי (לדעות השונות ראה: ע”א 8068/01 איילון חברה לביטוח בע”מ נ’ מנהל עזבון המנוחה חיה אופלגר ז”ל, פ”ד נט (2) 349, בעמ’ 365; ע”א 4377/04, לעיל). דיון זה טרם הוכרע. ברם, אני סבור כי ממילא הכרעה בסוגיה זו אינה נחוצה בענייננו, כל שכן אין בה כדי לפגוע בהנחה המקדמית, דלעיל, שהרי בענייננו נעשתה פנייה בסוגיית הפיקוח, ככל שהדבר מתייחס למבקש מס’ 1, על פי הוראות חוק הנאמנות (סעיף 42 לחוק), אל הוראות חוק הכשרות, בבחינת הסדר פרטני וממצה, ולא להיפך.

סוף-דבר

29. בנסיבות העניין, ולאור הטעמים לעיל, אני מורה, כדלקמן:

א. נכסי העזבון ינוהלו לטובת החסויים באמצעות המבקש מס’ 1, על פי הוראות חוק הכשרות, ומתוקף תפקידו כאפוטרופוס זמני על רכושם של החסויים.

ב. על פי האמור בסעיף 27 להחלטתי זו, כמתחייב מרצון המצווה ולשם טובת החסויים, יוכפף המבקש מס’ 2 לפיקוח בית-המשפט והאפוטרופוס הכללי ותוטל עליו חובת הדיווח, כמתחייב מהמבקש מס’ 1.

בנסיבות אלה, אני מציע למבקש מס’ 2 לשקול פעם נוספת הגשת בקשה להצטרף כאפוטרופוס נוסף לרכוש החסויים. המבקש מס’ 2 יגיש עמדתו לעניין זה בתוך 14 יום. למען הסר ספק, יצוין, כי במידה ותוגש בקשה, כאמור, היא תידון בתיק האפוטרופסות המתנהל על שם החסויים.

ג. אין צו להוצאות.

ד. ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.

ניתנה היום ה’ בניסן, תשס”ח (10 באפריל 2008), בהעדר הצדדים.

רוצים לשמוע עוד עקבו אחרי

להקדים תרופה למכה - הפתרון השלם והמשתלם: צוואה חסינה™

עריכת צוואה (תכנון עיזבון) נחשב באופן מסורתי למורכב, מפחיד ויקר. אבל – יש חלופה שמאפשרת לרבים ליצור בקלות ובעלויות סבירות צוואה תקפה מבחינה חוקית ואמינה מאוד.

היא נקראת: צוואה חסינה™.
מכיוון שתחום הליגלטק (יישום טכנולוגיה בעולם המשפט ובעבודת עורכי הדין) יקר לליבו של עו”ד קרט, לקח על עצמו לבנות מערכת טכנולוגית מתקדמת, משולבת בבקרה של עורך דין ירושה, ונקראת צוואה חסינה™. המערכת מבוססת על הניסיון הרב שצבר בתחום דיני הירושה כדי שכל אחד יכול להשתמש בה כדי ליצור צוואה בלווי עורך דין מומחה לדיני ירושה.
בתהליך הזה מוטמעים בצוואה מנגנונים חכמים ויצירתיים למניעת סכסוכים בין יורשים ובמשפחה בכלל. התוצאה המתקבלת – הצוואה ברורה ומדויקת ובכך נמנע סילוף רצון המצווה, ככתוב רצונו של אדם כבודו.

צוואה חסינה™

כספת סייבר™ חלק אינטגרלי מצוואה חסינה™

מערכת צוואה חסינה™ מאפשרת בקלות את שילוב כספת סייבר™ בתוך הצוואה כחלק אינטגרלי מהמערכת.
כאמור כספת סייבר™ היא שירות ירושה דיגיטלי מתקדם  מבוסס על פלטפורמה מקוונת, מאובטחת ,אשר מאפשרת לבעלים שלה, לאחסן בתוכה בצורה מסודרת ובטוחה את כל המידע החשוב להם, לרבות פירוט כלל הנכסים שבבעלותם, הן המוחשיים והן הדיגיטליים. כספת סייבר™ ניתנת לעדכון על ידי הבעלים שלה בכל רגע נתון באופן מקוון וללא תלות בגורם חיצוני כלשהו. תוכנה ייחשף רק בבוא היום – קרי ליורשים על פי צוואה רק לאחר אחרית שנותיהם ו/או למיופי כוח על פי ייפוי כוח מתמשך רק לאחר שבעלי הכספת איבדו את כשירותם.

לסיכום

צוואה חסינה™ מספקת פתרון מלא ואמין במחיר שווה לכל נפש:

  • מוודאת שרצון המצווה יתקיים.
  • מונעת סכסוכים.
  • מונעת סכנה של ביטול הצוואה.
  • מאפשרת עדכון מצב הנכסים בקלות, ללא צורך בעריכת מחדש באמצעות שילוב כספת סייבר™.
  • חסכונית.
  • זמינה.
  • נוחה לשימוש ונגישה מכל מקום וזמן.

חדש ומומלץ - קביעת פגישת ייעוץ אישית מקוונת עם עו"ד ארז קרט

עו”ד ונוטריון ארז קרט מתמחה באופן ייחודי ובהיקף פעילות נרחב בנושאי ירושה, צוואות, עיזבון, הגנה על צוואה והתנגדות לצוואות ומשמש סגן יו”ר ועדת צוואות, ירושה ועזבונות של לשכת עורכי הדין. עו”ד ארז קרט הוא מייסד צוואה חסינה™ וכספת סייבר™. מקיים מרכז סיוע לנפגעי צוואות, והמפתח של מחשבון הירושה שמאפשר חישוב חלקו של כל יורש במקרה שאין צוואה.

כעת יש באפשרותכם לקבוע פגישת ייעוץ אישית מקוונת עם עו”ד ארז קרט.

עו"ד ונוטריון ארז קרט
רשימת קישורים חשובים

מצב לא מקוון

הצ'קליסט לעריכת צוואה שמונעת סכסוכים במשפחה

בהנחיית עו"ד ארז קרט

מומחה לדיני ירושה וצוואות

דילוג לתוכן