נישול והדרה מצוואה
פעמים רבות לקוחות שואלים אותי מה הבדל בין נישול להדרה, זה בעצם אותו דבר.
נגדיר ראשית מה זה נישול, ומה זה הדרה
נישול הוא בעצם מצב בו המצווה נמנע מלהעניק ליורש חלק כלשהוא מהעיזבון שלו (נישול מוחלט של היורש מכל חלק בעיזבון) או לחילופין מקטין את החלק שבו יזכה אותו יורש, הרי שיש בכך כדי לשלול את החלק הצפוי לאותו יורש בהתאם לירושה על פי דין.
הדרה היא בעצם מצב בו המצווה נמנע מלהעניק ליורש חלק מהעיזבון שלו (נישול מוחלט של היורש מכל חלק בעיזבון).
רגע זה אותו דבר בעצם !!!
אז שלא, פסיקת בית המשפט הגדירה מפורשות מה הבדל בין נישול והדרה.
הדרה יורש חייבת להיות ברורה וחד משמעית.
זאת אומרת שנישול יורש זה מצב שהמצווה לא מוריש ליורש ספציפי דבר מעיזבונו או מוריש לו רק חלק קטן יותר בעיזבונו משאר היורשים (צוואה לא שוויונית). וזאת ממגוון סיבות כמו שהיורש הספציפי קיבל יותר משאר היורשים בחייו, או שהמצווה החליט שמגיע לו פחות מכיוון שהוא יותר מסודר כלכלית מאחיו וכיוצא בזה.
הדרה לעומת זאת זה מצב שהמוריש לא מוכן בשום פנים ואופן להוריש לאותו יורש ספציפי והוא כותב זאת במפורש בצוואתו. בהדרת יורש מטיל המוריש איסור מוחלט ("נדר") על היורש ליהנות מחלק כלשהו מעיזבונו.
חשוב להדגיש בשנית מוריש שרוצה להדיר יורש מעיזבונו – חייב לרשום זאת בצוואתו ("אבי לא יכול לקבל דבר מעיזבוני"), ואילו בנישול המוריש יכול פשוט לא להזכיר אותו בצוואתו.
נישול = העדר/צמצום הורשה
הדרה = אישור הורשה
המשמעות המשפטית של נישול והדרה מצוואה
אם יורש הודר מהירושה, הדרך היחידה להחזירו למעגל היורשים תהיה רק אם תיפסל הצוואה כולה. זאת אומרת שהשוני בין נישול להדרה מתבטא בכך, שבנישול אין כדי לשלול את החזרת היורש המנושל על ידי פועלות שהחוק הירושה מתיר כגון: הסתלקות לטובתו, ביטול הוראה, הסכם בין יורשים.
מדוע חשוב לנמק נישול והדרה מצוואה
אנחנו ממליצים לנמק ולהסביר מדוע מצווה מחליט לנשל או להדיר קרוב משפחה מצוואתו, וזאת על מנת להימנע מאוחר יותר ממצב שאותו קרוב משפחה מבקש לבטל את הצוואה (על ידי הגשת התנגדות לצוואה לבית המשפט) בטענות שונות כמו: שנפל פגם בצוואה, טעות, הטייה, השפעה לא הוגנת מצד יורש אחר, כתיבת הצוואה תחת איום או כפייה וכדומה.
ואז אולי חלילה להוביל למצב כי רצון המצווה אינו מוגשם, קרי הצוואה נפסלת.
שימו לב כי גם בתי המשפט קבעו כי צוואה מנשלת אמורה להדליק אורות אדומים (ע"א 347/84 צימט נ' בנימין)