29/06/2009
בפני השופט:
אבירה אשקלוני

– נגד –
התובע:
1. ד.ד.
2. מ.ד. – קטין

עו"ד גריסרו אליעזר הנתבע:
1. הרשם לענייני ירושה – האפוטרופוס הכללי
2. פלונית
3. אלמונית
4. ד.ש.
5. א.צ.
6. ו.ד.
7. א.ת.
8. יפה דהן
9. א.ע.

עו"ד שחם
עו"ד צפת
עו"ד אוריין

החלטה
לפני בקשה להעברת הדיון בתיקי עיזבון המנוח אלמוני ז"ל, לבית המשפט לענייני משפחה באשדוד בשל העדר סמכות מקומית.

רקע עובדתי
1. המבקש 1 (להלן:"המבקש") הינו בנו של המנוח אלמוני ז"ל (להלן :"המנוח") שנפטר ביום x/5/08.

המבקש 2 הינו בנו של המבקש.

2. המשיבה 2, פלונית, היתה בת זוגו של המנוח עימה התגורר משך שנים ועד ליום 17.1.08, המשיבה 3 אלמונית, היא אלמנתו של המנוח, והמשיבות 4-9 הינן בנותיו של המנוח.

3. ביום 23.6.08 הגיש המבקש לרשם לענייני ירושה בבאר שבע בקשה לצו קיום צוואת המנוח מיום 20.7.03 ובקשה למינוי מנהל לעיזבונו. כן הגיש המבקש ביום 7.7.08 בקשה למינוי מנהלי עיזבון זמניים לבית המשפט לענייני משפחה באשדוד.

4. ביום 7.7.08 הגישה בתו של המנוח, הגב' xxx, התנגדות לבקשה, לפיכך ובהתאם לסעיף 67 א' (א) (1) לחוק הירושה התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה") הורה כב' הרשם לענייני ירושה, בהחלטה מיום 8.7.08, על העברת הבקשות לבית משפט זה.

יצוין כי מאז הוגשו תביעות נוספות, בקשה לצו קיום צוואת המנוח מיום 18.1.08, בקשות למינוי מנהלי עיזבון מטעם צדדים שונים ועוד.

5. עובר לפטירתו התנהלו בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד, הליכים בעניין מינוי אפוטרופוס למנוח. תביעת המבקש מיום 7.2.08 בתמ"ש (אשדוד) 1340/08, ותביעת המשיבה 2 מיום 3.2.08 תמ"ש (אשדוד) 1561/96.

עיקר טענות המבקשים

6 לטענת המבקשים הסמכות המקומית לדון בתיקי העיזבון הינה לבית המשפט לענייני משפחה באשדוד אשר דן בעניינו של המנוח במסגרת תיק האפוטרופסות כאמור לעיל. נטען כי בין תיק האפוטרופסות לתיקי העיזבון קשר הדוק, וכי כב' הש' אלפסי שדנה בתיק האפוטרופסות, מכירה את הסוגיות שבמחלוקת ויהא בהעברת תיקי העיזבון לביהמ"ש באשדוד, כדי ליעל את הדיון בהם.

7. עוד הפנה ב"כ המבקשים לסעיף 6 (ד) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה – 1995, לפיו תובענה חדשה בענייני משפחה תוגש לבימ"ש שדן בתובענה קודמת בעניינם, וכן לתקנות 258 ג (ד) ו- 258 ד (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א") ולתקנה 10(ג) לתקנות הירושה, התשנ"ח – 1998 (להלן: "תקנות הירושה").

8. עוד טען המבקש כי מקום מושבו הקבוע של המנוח היה באשדוד, וכי ביום 17.1.08 בנותיו של המנוח העבירוהו בניגוד לרצונו לקרית גת. לדבריו, בהתאם למבחן מירב הזיקות מקום המושב הינו באשדוד וכך גם עולה (לטענתו) מתסקיר פ. הסעד (נספח ה' לבקשה).

9. כמו כן נטען כי ביום 8.7.08 נתן ביהמ"ש לענייני משפחה באשדוד החלטה בבקשה למינוי מנהלי עיזבון זמניים ואף מטעם זה ומשהחל בית המשפט באשדוד לדון בעניינו של המנוח הרי שיש להורות על העברת הדיון.

עיקר תגובות המשיבות
10. המשיבה 2 פלונית, והמשיבה 4 ד.ש., הודיעו כי הן מסכימות להעברת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה באשדוד והצטרפו לנימוקי הבקשה.

11. המשיבה 3 והמשיבות 5-9 הודיעו באמצעות באי כוחן כי הן מתנגדות להעברת הדיון, לטענתן נוכח מקום מושבו של המנוח בעת פטירתו, (בעיר קרית גת) יש לקיים הדיון בבית משפט זה.

נטען כי קביעת הסמכות המקומית בתיקי עיזבון אינה נסמכת על מקום הדיון בתיקי אפוטרופסות, אלא על פי כללי הסמכות המיוחדים לתיקי עיזבונות.

12. לגופו של עניין נטען כי המנוח הוא שביקש להישאר ולהתגורר בקרית גת ומכאן כי זהו מקום מושבו. בתחילה התגורר אצל אחת מבנותיו, ובהמשך אצל המשיבה 3 והכל מרצונו החופשי.

דיון
13. עסקינן בבקשה להעברת הדיון בתיקי עיזבון המנוח, עקב חוסר סמכות מקומית. כאמור, הועברו התובענות לבית משפט זה בהתאם להחלטת כב' הרשם לענייני ירושה צבי קויש מיום 8.7.08.

יאמר מיד, משעה שהתיקים הועברו לבית משפט זה מתוקף החלטת כב' הרשם לענייני ירושה, הדרך הנכונה להשיג על ההחלטה, הינה במסגרת ערעור על החלטת הרשם, כאמור בסעיף 151 א לחוק הירושה, (ראה: שאול שוחט, מנחם גולדברג, יחזקאל פלומין דיני ירושה ועיזבון 23 (מהדורה שישית מעודכנת ומורחבת, 2005), ולא במסגרת הבקשה דנן להעברת הדיון.

עולה כי מטעם זה בלבד יש לדחות הבקשה.

למעלה מהנדרש אומר כי, הכרעה בטענות הצדדים לעניין הסמכות המקומית כמו גם הנסיבות, הייתה מביאני לאותה תוצאה, כפי שיבואר להלן.

לטענת הסמכות המקומית ומירב הזיקות

14. תקנה 10 לתקנות הירושה קובעת לעניין הסמכות המקומית בתיקי עזבונות כדלקמן:

"תובענה בענייני ירושה תוגש לבית המשפט שבתחום שיפוטו היה מושבו של המוריש במותו."

"לקביעת מושבו של המנוח, יש להיזקק למבחן "מירב הזיקות העובדתיות-מעשיות" הקושרות את המוריש אל המקום שבו נטען שהיה מושבו לעת מותו (ע"א 587/85 שטרק נ' בירנברג, פ"ד מא(3) 227) וניתוקו ממקום זה לפרק זמן מסוים מסיבה כלשהי, אין בו משום מודד בלעדי כדי לקבוע כי חל שינוי במושבו של המוריש. יש לבדוק את סיבת ההיעדרות ומשכה…" (שאול שוחט, מנחם גולדברג, יחזקאל פלומין דיני ירושה ועיזבון 22 (מהדורה שישית מעודכנת ומורחבת, 2005)

העובדות שאינן שנויות במחלוקת הינן כי המנוח התגורר משך שנים באשדוד יחד עם המשיבה 2, וביום 17.1.08 עבר להתגורר בקרית גת ושם נפטר לאחר מספר חודשים ביום x/5/08.

15. כאמור טענתם של המבקשים הינה כי המנוח הועבר לקרית גת בניגוד לרצונו וכי באותה עת נזקק המנוח למינוי אפוטרופוס מפאת גילו ומצבו הבריאותי והנפשי, מכאן כי מירב הזיקות של המנוח למקום מושבו עובר למותו, הינן באשדוד.

מנגד נטען כי המנוח הוא שביקש מרצונו החופשי, להתגורר בקרבת בנותיו ואלמנתו בקרית גת וכי באותה עת לא נזקק למינוי אפוטרופוס, ומצבו הרפואי הדרדר בעקבות אירוע מוחי שעבר כשלושה חודשים לאחר המעבר.

16. מצבו הרפואי של המנוח בעת המעבר לקרית גת (ביום 17.1.08) עתיד להתברר במהלך שמיעת הראיות במסגרת ההתנגדות לקיום צוואת המנוח מיום 18.1.08. לצורך בירור סוגיה זו יש להידרש להזמנת מסמכים רפואיים הבאת ראיות ועדים לרבות בחינת האפשרות של מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש.

17. בקשה להעברת הדיון מחמת היעדר סמכות מקומית הינה בקשה מקדמית שיש להכריע בה טרם שמיעת ראיות. בנסיבות שלפני, יהא זה בלתי סביר כי ביהמ"ש יידרש לדיון בסוגיות מהותיות ולקביעת מסמרות שהינן מאבני היסוד של ההכרעה בתיק גופו, במסגרת הליך מקדמי – פרוצדוראלי – טכני שעניינו קביעת הסמכות המקומית.

ככלל, לסמכות המקומית תכלית כפולה, קידום נוחות הצדדים בניהול הדיון, וניתוב תיקים בין בתי המשפט השונים למניעת עומס יתר על בימ"ש זה או אחר (ראה: רע"א 1118/08 עיריית מודיעין-רעות נ' ארד הנדסה בע"מ , (טרם פורסם, 6.5.09). איני רואה כיצד ניהול דיון ממושך בשאלת הסמכות המקומית, עולה בקנה אחד עם הגשמת תכלית זו.

ראוי להזכיר כי המגמה הרווחת בפסיקה הינה שלא לייחס משמעות מופרזת לסמכות המקומית, שכן בהתחשב במרחק הקצר בין ערים שונות במדינה אין משמעות רבה לשאלה האם תובענה פלונית תוגש בתחום סמכותו של בימ"ש זה או אחר (ברע"א 188/02 מפעל הפיס נ' כהן , פ"ד נז(4) 473 (2003), רע"א 11556/05 קמור רכב בע"מ נ' חימו , (לא פורסם, 27.2.06) ואח').

לפיכך, נוכח הצורך בבירור עובדתי מעמיק לשם הכרעה בסוגיה דנן, בירור שיש בו כדי לקיים למעשה דיון בתיק העיקרי – מחד, ומשעה שעסקינן בבקשה להעברת הדיון מקרית גת לאשדוד, מרחק שלא יהיה בו כדי לפגוע בנוחות הצדדים – מאידך, לא מצאתי מקום להידרש לשאלת מצבו הנפשי וכשירותו של המנוח להסכים להעברת מקום מגוריו, במסגרת הבקשה דנן.

18. ב"כ המשיבה 3 וב"כ המשיבות 5-9 טענו כי יש לפרש המונח "מושב" בתקנה 10 לתקנות הירושה כפשוטו, קרי מקום הימצאו של המנוח ביום מותו, ומנגד טענו ב"כ המבקשים והמשיבה 2 כי בהכרעה בדבר מקום מושבו של המנוח יש להיזקק למבחן מירב הזיקות.

19. יצוין כי בפסיקה נדונה סוגיית מקום המושב ומבחן "מירב הזיקות" בעיקר לעניין קביעת סמכות השיפוט הבינ"ל. אולם, משקבעתי כי לא אכריע במסגרת הדיון בבקשה זו בשאלת כשירותו של המנוח לבצע המעבר מאשדוד לקרית גת, לא מצאתי טעם להידרש לפרשנות המונח מקום מושב, שכן גם אם אומר כי יש לפרש מונח זה כפשוטו, עדיין יש לדון בטענה כי המעבר בוצע ללא הסכמת המנוח ובניגוד לרצונו.

תקנות סדר הדין בענייני משפחה מול תקנות הירושה.

20. בנוסף טענו המבקשים כי הן מטעמים של ייעול הדיון והן עפ"י תקנה 258 ג לתקסד"א יש להורות על העברת תיקי העיזבון לביהמ"ש לענייני משפחה באשדוד שדן בתביעות למינוי אפוטרופוס למנוח עובר לפטירתו.

מנגד טענו ב"כ המשיבות 3, 5-9 כי הסמכות בתיקי עיזבון אינה נסמכת על הסמכות בתיקי האפוטרופסות והפנו לתקנה 258 ג (ח) לתקסד"א לפיה התקנה לא תחול על תביעות עיזבון. עוד נטען כי יעילות הדיון דווקא מחייבת הותרת הדיון בקרית גת בין היתר נוכח גילה ומצבה הרפואי של המשיבה 3 ומקום מגורי הצדדים.

21. תקנה 258 ג' לתקסד"א קובעת את סמכות השיפוט בתובענה בענייני משפחה. סעיף קטן (ד) קובע כי תובענה חדשה נוספת בענייני משפחה תוגש כאמור בסעיף 6 (ד) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, לבית המשפט שדן בתובענה קודמת בין הצדדים.

22. סעיף קטן (ח) קובע במפורש כי תקנה 258 ג' לא תחול על תובענות בענייני אימוץ ילדים, ירושה, קביעת גיל או לפי חוק אלימות במשפחה.

הרציונאל שעומד ביסוד הוראה זו הוא כי בעניינים אלו נקבעו כללי סמכות מקומית שונים ומיוחדים ואין לקבוע הסמכות המקומית בהתאם להוראה הכללית בתקנה. (ראה: תקנה 10 לתקנות הירושה, תקנה 275 לתקסד"א לעניין אימוץ ילדים, תקנה 346 לתקסד"א לעניין קביעת גיל ותקנה 2 לתקנות למניעת אלימות במשפחה (סדרי דין), התשנ"א – 1991)

23. אמנם תקנה 2(ב) לתקנות הירושה קובעת כי על ענייני ירושה המתנהלים בבית המשפט יחול חלק ג1 לתקסד"א במידה שאין בו סתירה לתקנות אלה, ברם משעה שקיימת בתקנות הירושה, הוראה ספציפית לעניין הסמכות המקומית, בבחינת Lex Specialis מכאן שאין מקום להידרש לתקנה 258 ג'.

24. יודגש כי בתקנה 10(ג) לתקנות הירושה הוראה דומה להוראה הקבועה בתקנה 258 ג (ד) וכדלקמן: "תובענה חדשה נוספת בענייני ירושה, תוגש כאמור בסעיף 6(ד) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה – 1995. ראה בית המשפט כי בית משפט אחר דן בתובענה קודמת בעניני ירושה, בין שנסתיים בה הדיון ובין שהיא עדיין תלויה ועומדת, יעביר את התובענה לאותו בית משפט אשר ימשיך לדון בה מהשלב שאליו הגיע בית המשפט שהעבירה…" (הדגשה שלי).

מכאן אנו למדים, כי תובענה חדשה בענייני ירושה תועבר לבית משפט שדן בתביעה קודמת בענייני ירושה בלבד. סבורני כי מכלל ההן יש ללמוד את הלאו, מכאן שאין הוראה שבדין, להעביר תובענה בענייני ירושה לבית משפט שדן בתובענה אחרת בענייני משפחה לרבות בתובענה למינוי אפוטרופוס.

ראה גם ת"ע (י-ם) 43170/02 דני ל. נ' ב"כ היועץ המשפטי לממשלה , (לא פורסם, 25.12.02).

25. זאת ועוד, משעה שהצדדים כולם למעט המשיבה 2 מתגוררים בתחום סמכות שיפוט בימ"ש זה, הרי משיקולי נוחות הצדדים בניהול הדיון יש להשאיר את הדיון דווקא בבימ"ש זה. לעניין זה ראה תקנה 10 (ד) לתקנות הירושה העוסקת בבקשה להעברת הדיון לבית משפט אחר אם כל הצדדים או רובם מתגוררים מחוץ לתחום השיפוט – קרי, תמונת ראי לענייננו.

26. בשולי הדברים אוסיף, כי בנסיבות דנן, אין בהעברת הדיון לביהמ"ש באשדוד כדי לייעל הדיון, או להלום בהכרח את הרציונל של "שופט אחד למשפחה אחת", זאת בהתחשב בעובדה שהמנוח לא העיד או הופיע בפניו המותב הנכבד, ולא הייתה כל התרשמות ממנו באופן בלתי אמצעי, (שורה 18 בעמ' 2 לפרוטוקול מיום 20.5.09), וכאשר לא מתנהלים כיום הליכים מקבילים, נוכח פטירתו של המנוח ומשעה שתיקי האפוטרופסות (אשדוד) הוזמנו ומצויים בפני מותב זה.

גם בעובדה כי מונה מנהל עיזבון זמני, אין כדי להוסיף או לגרוע מכל המקובץ.

סוף דבר
27. נוכח כלל השיקולים המפורטים לעיל, הבקשה נדחית.

28. נקבע לקדם משפט …..

אין צו להוצאות.

ניתנה היום ז' בתמוז, תשס"ט (29 ביוני 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.