בית משפט לענייני משפחה בנצרת

ת"ע22402-09-12ש.ז. נ' האפוטרופוס הכללי ואח' – בקשת קיום צוואת 2009

ת"ע 22530-09-12 ש.ז. נ' א.ס. התנגדות לקיום צוואת 2011

ת"ע 22493-09-12 ; 22436-09-12

בפני

כב' השופט אסף זגורי

– נגד –
התובע:
ש.ז.
הנתבע:
א.ס.
החלטה

בעניין המנוחה

החלטה בעניין ייצוג המשיבה בידי עורך הדין שערך הצוואות

א. המחלוקת בתמצית:

1. עוה"ד פלוני ערך עבור המנוחה 2 את הצוואות שעומדות בטבורה של ההתדיינות המשפטית בין בעלי הדין.

2. כעת כאשר המשיבה עותרת לקיים הצוואה האחרונה של המנוחה משנת 2011 בה הודר המבקש ואילו המבקש מתנגד לקיומה, מייצג עוה"ד פלוני את המשיבה.

3. ב"כ המבקש עתר לפיכך להורות לעוה"ד פלוני להתפטר מייצוגה של המשיבה לאלתר.

4. עוה"ד פלוני מתנגד לבקשה וטוען בתגובתו, כי ישקול לעשות כן בהמשך ההליך לאחר קבלת חוות דעת של מומחה רפואי הואיל וייתכן שלא יתקיים הליך הוכחות.

5. כפי עוד יווכח, אין ולא יכולה להיות כל מחלוקת שעורך הדין פלוני חייב להתפטר מייצוג המשיבה. השאלה היחידה היא האם בית המשפט מוסמך להורות לו לעשות כן. לשם מתן מענה על שאלה זו אפתח בסקירה של הדין הנוהג, אעבור לדין הראוי ואחיל אותו על נסיבות המקרה.

ב. הדין הנוהג:

6. כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו- 1986 הם נקודת המוצא לדיון בבקשה שלפניי (להלן : " כללי האתיקה" או " הכללים").

כלל 36 לכללי האתיקה הנ"ל הוא החל על ענייננו וזו לשונו:

"(א) לא ייצג עורך דין אדם בהליכים משפטיים, לרבות ערעור, אם הוא עומד להעיד מטעם אותו אדם באחד משלבי ההליכים האמורים; נקרא עורך הדין להעיד מטעמו של אדם אחרי שהחל לייצגו – יחדל מן הייצוג.

(ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על מסירת עדות כשעורך דין נקרא להעיד בידי בעל דין יריב, או בענין שהוא טכני או ברשות בית המשפט או ברשות הועד המחוזי".

7. עינינו הרואות, כי הוראת כלל 36(א) לכללי האתיקה קובעת נורמה מחייבת מבחינת עורכי הדין ולפיה, אל להם לייצג בעל דין אם הם עומדים להעיד מטעמו באחד משלבי ההליך.

8. הפסיקה אף החמירה בפרשנות הסעיף ואליבא דכב' השופט שוחט, בכל מקרה בו מוגשת התנגדות לקיום צוואה שערך עורך הדין ועולות בה טענות להשפעה בלתי הוגנה או טענות שיש להניח כי עורך הצוואה, קרי עורך הדין יידרש להעיד כדי להתמודד עמן, אל לו לקחת הייצוג לידיו. קביעת כב' השופט שוחט מקדימה איפוא את שלב איסור הייצוג האמור בכלל 36 לא לשלב מתן העדות, אלא לשלב ראשוני הרבה יותר – השלב שבו יכול עורך הדין (הסביר) להעריך, כי יידרש להעיד. זו הייתה גם עמדת לשכת עורכי הדין בהליך אחר שהתנהל בפני כב' השופט דרורי בבית המשפט המחוזי בירושלים (עמל"ע (י-ם) 9069-05-11 אמנון אברהמי נ' הועד המרכזי של לשכת עורכי הדין בישראל (12/11/2012, פורסם במאגרים)).

9. כך היו דבריו החדים והחשובים של כב' השופט שאול שוחט בתמ"ש (ת"א) 108880/03 ד.פ. נ' י.ר ואח' ( 12/02/2006, פורסם במאגרים):

"אינני יכול לסיים פסק דיני זה מבלי ליתן את דעתי, כללית, על התנהגותם של עורכי דין אשר עורכים צוואה ואף משמשים כעדים לעשייתה ובד בבד מקבלים על עצמם את יצוגו של הזוכה על פי הצוואה בהגשתה לקיום. אין בכך פסול כל עוד לא מוגשת התנגדות לצוואה. משמוגשת התנגדות לקיום סביר להניח שהם ידרשו למתן עדות, בין מיוזמת הזוכה ובין מיוזמת המתנגד….

… לענין זה מסכים אני עם דבריו של ב"כ הנתבעות, בסעיף 3 לסיכומיו. מפי העד מצפים לעדות אמת על אשר אירע. האמת הנאמרת מפי העד הינה האמת שלו. לא תמיד זו האמת לאמיתה. עוה"ד כמייצג אינו מעיד. הוא טוען את גירסת מרשו. בתפקידו ככזה אסור לו לומר דברים שהוא יודע שאינם נכונים. עם זאת, מותר לו לטעון טענות שאין הוא מאמין בנכונותן ובלבד שאין הוא יודע שאינן נכונות. שוני זה- היא הנותנת – אין לערבב בין שני התפקידים.

כלל זה, כמרבית הכללים באתיקה מקצועית של עורכי הדין, מכוון בראש ובראשונה לשיקול דעתם של עורכי הדין. עו"ד המייצג זוכה על פי צוואה, אותה ערך ו/או שימש עד לעשייתה, ראוי שיבחן את כתב ההתנגדות על עילות ההתנגדות המפורטות בו. היתה בכתב ההתנגדות עילה שיש בה כדי להצביע כי יהא עליו להעיד מטעמו של שלוחו ראוי לו שימשוך ידו כבר בשלב זה מלהמשיך ולייצגו.

אחת מעילות ההתנגדות המחייבת, כמעט בודאות, את עדותו של עוה"ד שערך את הצוואה ו/או שימש כעד לעשייתה, ומטעם שלוחו דווקא, היא עילת המעורבות על פי סעיף 35 לחוק הירושה. במקרה כזה אין לקבל את נסיונם של עוה"ד להמשיך ולהאחז ב'קרנות הייצוג' עד לרגע האחרון בו יצטרכו ליתן את עדותם . התנהלות שכזו אינה ראויה וביהמ"ש לא יתן את ידו לה בודאי לא על דרך של הרשאת המשך הייצוג מכוח כלל 36(ב) לכללים הנ"ל."

10. אלא מאי? שחרף ההחמרה הערכית ונורמטיבית באיסור האתי שחל על עורכי הדין והקדמת השלב שבו לכאורה הם אמורים למצוא עצמם מפרים את כלל 36(א) לכללי האתיקה לעיל, עדיין יש לזכור שמדובר בכלל אתי האוסר ייצוג ולא בכלל אתי המונע ייצוג. כפועל יוצא, נהגו ונוהגים בתי המשפט שלא לאסור על הייצוג של עורכי הדין המפרים את כלל 36(א) לעיל, אלא ליידע את עורכי ובעלי הדין, כי מדובר בהפרת כללי האתיקה, מחד גיסא ובאפשרות שהדבר יפגע במשקל עדות עורך הדין, מאידך גיסא (ראו דברי כב' השופט שוחט בתמ"ש (ת"א) 108880/03 ד.פ. נ' י.ר ואח' (12/02/2006, פורסם במאגרים) – פסקה 4ח' לפסק הדין ועוד ראו דברי כב' השופט גרניט בת"ע (ת"א) 4891/00 אמיר אלופי נ' ריבה טפליצקי (29/11/2001, פורסם במאגרים)).

11. ניתן להבין גישה זו של הפסיקה שעה שלא מצאנו בהוראת כלל 36(א) לכללי האתיקה לעיל אמירה מפורשת של מתקין הכללים, לפיה מוסמך או מחוייב בית המשפט לאכוף את כלל הפסקת הייצוג. כל שנאמר הוא שאם נקרא עורך הדין המייצג להעיד, הוא " יחדל מן הייצוג".

12. בנקודה זו יש להתייחס לכלל 36(ב) לכללי האתיקה הקובע, כי מקום שעורך הדין נקרא להעיד בידי בעל דין יריב, הוא יוכל לעשות כן רק ברשות בית המשפט או ברשות הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין.

13. עינינו הרואות, כי הכללים מבחינים בין הייצוג לבין מסירת העדות וככל שהפרת כלל 36 מחמירה כך גוברת הנטיה להסמיך את בית המשפט (או הועד המחוזי) לפסול הייצוג. שכן כלל 36(א) קובע את האיסור הכללי לייצג מקום שעורך הדין עומד להעיד מטעם שולחו. בשלב ראשוני זה, אם עורך הדין מחליט בכל זאת לייצג הוא עובר עבירה אתית, אך לכאורה, מבחינת בית המשפט, יכול עדיין להמשיך ולייצג. רק בשלב שבו נקרא עורך הדין המייצג את הלקוח להעיד הוא יחדל מלייצג (הסיפה לכלל 36(א) לכללים). וכלל 36(ב) מבהיר למעשה, כי אין מדובר רק בחובות בשדה האתי שבין עורך הדין והלקוח או בין עורך הדין ולשכת עורכי הדין. מדובר בחובות שלבית המשפט יש תפקיד בפיקוח על קיומן, שכן מקום שמדובר בעדות שאינה בעניין טכני אלא מהותי, הרי רק אם בית המשפט (או הועד המחוזי) מתיר זאת, ימסור עורך הדין המייצג עדות בפניו. מכלל ההן למדים אנו על הלאו. כלל 36 אינו אומר מפורשות שבית המשפט מוסמך להורות על הפסקת הייצוג, אלא אומר על דרך השלילה, כי בית המשפט מוסמך להתיר עדות של עורך הדין המייצג (וכפועל יוצא גם לאסור אותה). אמנם פרשנות מחמירה של הכלל מאפשרת לראות בו גם ככלל המסמיך את בית המשפט להתערב בסוגיית הייצוג, אך הפרקטיקה מלמדת כי לא כך נהוג היה לפסוק עד כה.

ג. הדין הראוי:

14. לעניות דעתי, לבית המשפט לענייני משפחה מסורה סמכות לא רק לפסול או להתיר עדות של עורך דין מייצג, אלא גם להתערב בשאלת הייצוג וזאת אף בשלבים מוקדמים של ההליך, קודם דיון ההוכחות. אסביר עמדתי כעת.

15. השאלה האם ואימתי יכול, מוסמך וראוי בית המשפט להתערב באופן פעיל בשאלת הייצוג או הפסקת הייצוג של עורך דין שערך צוואה ומייצג צד בהתנגדות לקיומה, מצריכה איזון נורמטיבי בין שני ערכים מתנגשים:

15.1. מחד גיסא, זכות הייצוג של בעל הדין שהיא זכות יסוד ומכוחה עומדת לבעל הדין הזכות לבחור בחירה חופשית את עורך הדין שייצג אותו. זכות זו הוכרה כזכות חוקתית לכל דבר ועניין.

15.2. מאידך גיסא, ניצבת הפגיעה האפשרית בניהול הדיון, כאשר האפשרות שעורך הדין המייצג יעיד, עלולה לשבש לא רק את ניהולו התקין של ההליך עצמו אלא גם לפגוע ביכולתו של בית המשפט להגיע לחקר האמת ולעשיית צדק.

16. כידוע, זכות הייצוג, לרבות הזכות לבחור את עורך הדין שייצג את בעל הדין הינה זכות יסוד מוגנת במשפט הישראלי (ראה ד"ר לימור זר-גוטמן, "השפעת זכויות הנאשם על חובותיו האתיות של הסנגור הפלילי", מחקרי משפט כ 45, (התשס"ג-2003)). היא מבוססת הן על זכות הטיעון והן על הזכות להליך הוגן (א. ברק, פרשנות חוקתית, חלק ג' בעמ' 432) וככזו ככזו היא זכות בסיסית וטבעית שהפסיקה רואה בה כזכות יסוד חוקתית (ע"א 8077/08 אוניברסיטת חיפה נ' לירן בן הרוש, (30/12/2012, פורסם במאגרים)). יחד עם זאת, אין לשכוח, כי אין מדובר בזכות מוחלטת (ראו שם) וקל וחומר לעניין האבחנה בין הזכות להיות מיוצג בידי עורך דין לבין הזכות להיות מיוצג בידי עורך דין מסוים שייצוגו מהווה עבירה אתית.

17. אמנם כן, התערבות שיפוטית בזכות הייצוג באופן של הפסקת הייצוג הפרטני שבחר לו בעל הדין איננה שכיחה, אך היא אפשרית ואף מומלצת בנסיבות מסויימות (ראה לדוגמא החלטתי בתמ"ש (טב') 6912-01-10 פלוני נ' פלונית (09/01/2011, פורסם במאגרים) ערעור לבית המשפט העליון בע"א 2429/11 נמחק בהמלצת בית המשפט ביום 19/5/11 ; ועוד ראו הפסיקה שהובאה בסעיף 98 לאותה החלטה ועוד עיין בספרו של מרזל, דיני פסלות שופט, בעמ' 258 ה"ש 127 וכן בעמ' 370-371).

18. בל נשכח, כי מול זכות הייצוג ניצבים ערכים חשובים לא פחות והם הגעה לחקר האמת, עשיית צדק ותקינות ההליך המשפטי כאמצעי לעשות כן. וישאל השואל, מדוע העובדה שעורך דין המייצג צד ומתכוון להעיד במשפטו יהווה מכשול בפני חקר האמת ועשיית הצדק והתשובה לכך ברורה היא:

"מפי העד מצפים לעדות אמת על אשר אירע. האמת הנאמרת מפי העד הינה האמת שלו. לא תמיד זו האמת לאמיתה. עוה"ד כמייצג אינו מעיד. הוא טוען את גירסת מרשו. בתפקידו ככזה אסור לו לומר דברים שהוא יודע שאינם נכונים. עם זאת, מותר לו לטעון טענות שאין הוא מאמין בנכונותן ובלבד שאין הוא יודע שאינן נכונות. שוני זה- היא הנותנת – אין לערבב בין שני התפקידים" (כב' השופט שוחט בתמ"ש (ת"א) 108880/03 ד.פ. נ' י.ר ואח' לעיל).

19. ועוד אוסיף על כך, כי הלכה פסוקה היא שמקום שעורך דין מייצג מעיד לעניין כשרותה של הצוואה שבמחלוקת, לעדותו יינתן משקל נמוך ביותר אם בכלל (כב' השופט גרניט בת"ע (ת"א) 4891/00 אמיר אלופי נ' ריבה טפליצקי (29/11/2001, פורסם במאגרים) וכן ראו: א. הרנון דיני ראיות, חלק ראשון, עמ' 89, 90).

20. יש לזכור בהקשר זה, כי פעמים רבות עדות עורך הדין שערך הצוואה הינה עדות קרדינלית לצורך הכרעה בשאלות הנוגעות לכשרותה של הצוואה ושל המצווה ולשאלות הנוגעות לנסיבות עריכתה, קיומה של השפעה בלתי הוגנת וכיו"ב. לעתים, אף מדובר בעדות יחידה בהיעדר עדויות אחרות (ובהיעדר המנוח/ה).

21. ברם יש לציין שמעבר לסוגיית מתן העדות על ידי עורך הדין המייצג, הרי שחובתו הינה כללית ומקיפה יותר. בהיותו עורך דין מייצג לקוח, חלה עליו החובה האתית והמקצועית להכין כראוי את התביעה וניהולה והוא זה שאחראי על כל העדויות המובאות מטעמו (ע"א 37/86 לוי נ' שרמן, פ"ד מד(4) 446, 464 ובה"ש 22 למאמרה של ד"ר לימור זר-גוטמן לעיל). כפועל יוצא, ברור שעליו לתכנן ולדעת מלכתחילה האם בכוונתו להעיד אם לאו.

22. הנה כי – כן, קשה ואולי אף לא ראוי במקרים מהסוג שבפניי להפריד בין "שלב הזימון למסירת העדות" של עורך הדין לבין "סוגיית הייצוג בכללותה".

23. משעמדנו על החובה הכללית של עורך הדין מבחינה אתית ומקצועית להכין התיק והעדויות והואיל ומצאנו, כי הפסיקה דורשת מעורך הדין למשוך ידיו מייצוג כאשר כבר בכתבי הטענות/ההתנגדות הוא לומד על אפשרות סבירה שהוא יידרש להעיד, נוסיף כעת הקושי או "התקלה" שהמשך ייצוג כאמור יכול לגרום לבית המשפט להגיע לחקר האמת.

24. ראינו לעיל שמשקל עדות עורך דין שערך צוואה ובוחר לייצג בעלי דין בהליך בעניין תקפותה הינו אפסי. התוצאה המסתברת היא, כי הייצוג בכלל והעדות בפרט של עורך הדין שערך את הצוואה עלולים לחבל ביכולת של בית המשפט להגיע לחקר האמת ולעשות צדק.

25. בל נשכח כי אחת מחובותיו המרכזיות של עורך הדין היא כלפי בית המשפט. עורך הדין אמנם חב חובת נאמנות ללקוח, אך בצד הנאמנות ללקוח הוא חייב לשמור על כבוד המקצוע, על יחס כבוד כלפי המשפט, ועל חובתו לסייע לבית המשפט לעשות משפט. ככלל, אין סתירה בין החובות. להיפך, "מי שאינו מסייע לבית המשפט להשליט צדק, אינו מסייע אף לשולחו; אדרבא – הוא מזיק לו" (בג"ץ 29/52 מנזר סנט וינסנט דה פאול נ' מועצת עיריית תל אביב-יפו, פ"ד ו 670, 676-675). עורך הדין יוכל לתת למרשו ייצוג הולם, רק אם יהא נאמן לערכי הגינות, הוגנות, יושר, אמירת אמת, נימוס וכבוד לזולת (בג"ץ 4495/99 הסניגוריה הציבורית המחוזית (תל-אביב והמרכז) נ' ועדת הערר לפי סעיף 12(ד) לחוק הסניגוריה הציבורית, תשנ"ו-1995, פ"ד נג(5) 625, 632-631; ע"א 6185/00 עו"ד מאהר חנא נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 366, 381-380).

26. ואיזו חובה גוברת כאשר יש התנגשות בין שתיהן? הפסיקה קובעת כי בהתקיים התנגשות כזאת, " חובתו (ההיפותטית) של עורך דין כלפי מרשו וחובתו כלפי בית המשפט – חובתו כלפי בית המשפט נעלה ועדיפה" (על"ע 4743/02 שמחה ניר נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב-יפו, (07/07/2005, פורסם במאגרים) והאסמכתאות שהובאו שם).

27. מכל המקובץ נובע, כי במתח שבין הזכות לייצוג וביתר פירוט, במתח שבין הזכות לבחור דווקא בעורך הדין שערך הצוואה כעורך דין שייצג לבין אינטרס גילוי האמת ועשיית צדק במשפט (וחובת עורך הדין לסייע לבית המשפט לשם כך), יש ליתן הבכורה לאחרון. הבכורה צריכה להינתן לא רק באופן הצהרתי באשר לקביעה איזו חובה חשובה יותר, אלא יש לבצר אותה באמצעות הסמכת בית המשפט לאסור על ייצוג של עורך הדין שערך צוואה בכל הליך של התנגדות המבוססת על טענות כנגד כשרות הצוואה או המצווה או השפעה בלתי הוגנת וכיו"ב.

28. לשאלה בדבר מקורה הנורמטיבי של הסמכה כאמור נשיב, כי אם קבעה הפסיקה, כי מכוח הוראת סעיף 53(ב) לחוק לשכת עורכי הדין וסעיף 77א(ב1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד – 1984 מוסמך בית המשפט לפסול ייצוג של עורך דין, אין סיבה מדוע לא תוכר סמכות שכזו מכוח כלל 36(ב) לכללי האתיקה בשילוב סעיף 8(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה – 1995 וסעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד – 1984. במקרה הראשון לעיל, הוכרה סמכות בית המשפט לפסול ייצוג עורך דין פרטני בשל החשש משיבוש תקינות ההליך וזכייתה של מניפולציה לבחירת שופט אחר. במקרה הנוכחי, יש להכיר בסמכות בית המשפט לפסול ייצוג עורך דין פרטני בשל החשש מפגיעה אפשרית ביכולתו של בית המשפט להגיע לחקר האמת ולעשות משפט צדק (בשל העובדה שמשקל עדות עורך הדין ייפגם ויופחת משמעותית באם יותר הייצוג והוא יידרש להעיד).

29. התרומה הראשונית של קביעה נורמטיבית זו היא בראש ובראשונה חיזוק הכלים הראייתיים שבידי בית המשפט להגיע לחקר האמת, בייחוד מקום שהמצווה אינו בין החיים ואין ראיות רבות (או אובייקטיביות ומהימנות לכאורה), זולת עדות עורך הדין שערך את הצוואה. התרומה המשנית, היא כמובן חיזוק החובות האתיות של עורך הדין כלפי הלקוח וכלפי בית המשפט ומניעת הפרתן של חובות אתיות.

30. המסקנה המתבקשת היא איפוא זו : לבית המשפט לענייני משפחה סמכות כללית לסטות מסדרי דין ודיני ראיות לשם עשיית צדק. סמכות זו משתרעת גם על עניינים הנוגעים להיתר ייצוג בידי עורכי דין פרטניים, כאשר הייצוג עלול לפגוע בחקר האמת ובעשיית הצדק. שילוב הסמכות הכללית של בית המשפט לענייני משפחה עם האיסור האתי הנקוב בכלל 36(א) לכללי האתיקה כפי שפורש בפסיקה ועם הסמכות הפרטנית של בית המשפט לאסור על העדת עורך הדין (לפי כלל 36(ב)), מצדיק בנסיבות מסוימות, פסילת ייצוג של עורך הדין אם יש חשש שמא תידרש עדותו בהליך הנוגע לצוואה שערך. מועד הפעלת הסמכות יכול ויהיה בפתח ההליכים המשפטיים ולאו דווקא בסמוך למועד ההוכחות.

ד. יישום על נסיבות המקרה:

31. במסגרת ההתנגדות שהוגשה על ידי המבקש נטען, כי המנוחה לא הייתה כשירה לצוות את צוואתה האחרונה וכי זו נעשתה תחת השפעה בלתי הוגנה (סעיפים 16-18 להתנגדות המבקש). כן נטען למעורבות המשיבה בעריכת הצוואה.

32. בישיבת קדם המשפט מיום 27/11/12 מסר ב"כ המשיבה, כי הוא היה עד לעריכת הצוואות וכי הוא מתכוון להעיד לאור העובדה שאחד העדים הלך לעולמו ונוכח מורכבות המקרה וכי הוא אף יתפטר מייצוג בשל כך (עמ' 2 שורות 25-29 לפרוטוקול).

33. אמנם בית המשפט ציפה מב"כ הצדדים לבוא בדברים ולייתר הכרעה שיפוטית, אך עד לשעה זו הצדדים לא הגיעו להסכמות ובהחלט ייתכן כי ב"כ המשיבה יידרש להעיד ביחס לנסיבות עריכת הצוואות השונות. דומה, כי די היה בדברי עו"ד פלוני עצמו כדי להביא לכך שיפסיק הייצוג לאלתר בסמוך לאחר הדיון הראשון בתובענה (אם לא קודם לכן מיד עם קבלת ההתנגדות). כבר ראינו בהקשר זה כי לפי הפסיקה, די בכך שעיון בעילות ההתנגדות מעלה סבירות, כי עורך הדין יידרש להעיד כדי שהוא יחדל או יימנע מלייצג. אגב דברים אלה יש לציין, כי בתי משפט קיבלו תביעות בנזיקין בגין רשלנות עורכי דין שייצגו בנסיבות שכאלו (עיינו בת.א.(ת"א) 27094-09-09 דליה פלג נ' עו"ד אמנון אברהמי (12/12/2011, פורסם במאגרים)).

34. טוען ב"כ המשיבה, כי הבקשה הוגשה ממניעים זרים ולא מתוך חשש מפני הפרת כללי האתיקה והראיה לכך היא השיהוי הניכר בהגשתה (חלוף 9 חודשים מאז נפתחו ההליכים). ייתכן ויש ממש בטענה זו, אך אין בה כדי לרפא הפגם של ייצוג בהליכים שלפניי כאשר קיימת אפשרות סבירה שב"כ המשיבה יידרש להעיד.

35. לאור כל האמור לעיל, אני רואה לנכון להיענות בחיוב לבקשה ומורה על הפסקת הייצוג של המשיבה לאלתר על ידי עו"ד פלוני.

36. לאור שלב הגשת הבקשה לא יינתן צו להוצאות.

ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים של הצדדים ובאי כוחם.

ניתנה היום, כ"ז אייר תשע"ג, 07 מאי 2013, בהעדר הצדדים.