צוואת האמא יצרה מחלוקת ירושה - אב בן 89 נאלץ לעזוב את ביתו בגלל הבן - ובית המשפט קבע פתרון מפתיע
איך אמא חולה חתמה על צוואה שיצרה מחלוקת דרמטית בין בעל ובן, מדוע השופטת קבעה שהבן לא יכול להישאר בבית לכל החיים, ואיך הפתרון החדשני של בית המשפט שינה את כללי הירושה לכולם
מבט מומחה: מה באמת קרה כאן
עו"ד ארז קרט חושף את השכבות הנסתרות:
מעבר לפני השטח של פסק הדין, מסתתרות כאן השלכות רחבות יותר. המקרה מעלה שאלות קשות על גבולות הצוויה המשפחתיות כאשר זכויות קניין מתנגשות עם חובות משפחתיות. השופטת קבעה תקדים חשוב: גם כאשר צוואה מנסה לחייב יורש בנכס שאינו שלו, ניתן למצוא פתרון יצירתי.
הקשר רחב יותר: המקרה הזה מצטרף למגמה הגוברת של משפחות שמתפוררות על רקע נדל"ן יקר. כאשר דיור מוגן עולה אלפי שקלים בחודש, האב נאלץ לבחור בין מכירת הבית לבין שמירה על יחסי המשפחה.
הזדמנויות חדשות: הפתרון החדשני של 40% מחלק האמא יוצר תקדים למקרים עתידיים - ביצוע בקירוב של רצון המצווה במקום ביטול מוחלט של הוראות צוואה בעייתיות.
תקציר פסק הדין
כשהצוואה הפכה לקללה: האב שנאלץ לברוח מביתו
בן 89, איש שבנה את חייו לאורך עשרות שנים, מוצא את עצמו מכין מזוודה קטנה. הוא עוזב את הבית שלו, הבית שחלק עם אשתו המנוחה במשך כל השנים, ועובר לדיור מוגן. לא מחמת מחלה או חולשה - אלא בגלל הבן שלו שסירב לעזוב.
זה המצב הדרמטי שהגיע לבית המשפט המשפחתי בתל אביב. אב קשיש שנאלץ לתבוע את בנו הבכור על מנת לקבל חזרה את השליטה על הבית שלו. במוקד המחלוקת: צוואה שהאמא החולה ערכה ב-2017, שנים לפני מותה ב-2021.
איך בדיוק זה קרה? עו"ד ארז קרט מסביר שהצוואה נערכה בנסיבות משפחתיות מורכבות. האמא, שסבלה ממחלה, רצתה לדאוג לבן הבכור שעבר גירושין קשים לפני 15 שנה והיה במצב כלכלי ונפשי קשה. היא קבעה בצוואה שהבן יוכל להמשיך לגור בבית עד שישה חודשים אחרי מות שני ההורים.
הבעיה התחילה כשהאמא נפטרה ב-2021. האב, שנשאר לבדו עם הבן בבית, גילה שהחיים הפכו בלתי נסבלים. לדבריו, הבן התנהג באלימות ויצר אווירה קשה. האב, שמממן לבדו את כל הוצאות הבית, סבל מאירועים מוחיים כתוצאה מהלחץ ונאלץ לעזוב לדיור מוגן.
כאן התחילה המחלוקת המשפטית האמיתית. האב רצה למכור את הבית כדי לממן את השהות בדיור המוגן, שעולה אלפי שקלים בחודש. הבן טען שהאמא נתנה לו זכות להישאר בבית לכל החיים, ושהאב לא יכול לפגוע בו.
המשפט חשף פרטים מטרידים. האב הודה בעדותו שלא רצה לתת לבן זכות מגורים, אבל האמא הייתה חולה והוא לא רצה לצער אותה. עורכת הצוואה אמרה לו שיוכל לשנות את הצוואה אחרי מות האמא. "התחשבנו במצבו", העיד האב, "למה לילדים האחרים לא קבענו את זה? למה? הוא צריך להסתדר".
הבן, מצדו, טען שמדובר בצוואה הדדית - שהאמא הסתמכה על האב שיקיים את ההוראות. הוא הציג את עצמו כ"נאמן" לכספי העיזבון ואמר שחובה עליו למנוע את מכירת הבית.
בית המשפט נתן מענה פתרוני מפתיע. השופטת ריבי לב אוחיון קבעה שהאמא לא יכלה לצוות על חלקו של האב בבית - היא הייתה בעלת מחצית הזכויות בלבד. הצוואה ניסתה לחייב את האב בנכס שהיה שלו עוד לפני שירש את חלק האמא.
אבל במקום לבטל את ההוראה לחלוטין, השופטת מצאה דרך להגשים את רצון האמא "בקירוב". היא קבעה שהבן יקבל 40% מחלק האמא בתמורת מכירת הבית - סכום שיבטיח לו קורת גג, בדיוק כפי שהאמא רצתה.
המקרה מעלה שאלות קשות על זכויות הקניין מול חובות משפחתיות. איך אפשר שאמא חולה תצליח ליצור מצב שבו האב נאלץ לעזוב את ביתו? מה קורה כשצוואות משפחתיות מתנגשות עם החוק?
התוצאה הסופית: האב יוכל למכור את הבית ולקבל את כספו לדיור המוגן, הבן יפנה את הבית בתוך שלושה חודשים אבל יקבל כ-40% מחלק האמא - סכום נכבד שיעזור לו להסתדר. זו זכייה של שני הצדדים במצב שיכול היה להרוס משפחה שלמה.
שאלות עיקריות שעולות מפסק הדין
מה הייתה הבעיה המשפטית המרכזית?
מדובר במחלוקת ירושה חריגה בין אב לבן על זכויות מגורים בנכס משפחתי. עו"ד ארז קרט מסביר שהבעיה המרכזית הייתה צוואה שניסתה לחייב יורש (האב) לתת זכות מגורים לאדם אחר (הבן) גם בחלק הנכס שלא היה שייך למצווה (האמא). למעשה, האמא הייתה בעלת מחצית הזכויות בנכס בלבד, אבל ציוותה על כל הנכס. זה יצר התנגשות בין זכויות הקניין לבין חובות משפחתיות.
מי היו הצדדים במחלוקת ומה טענו?
התובע הוא האב, בן 89, שעבר לדיור מוגן ורוצה למכור את הבית לצורך מימון השהות. הנתבע הוא בנו הבכור, שעבר גירושין לפני 15 שנה ומתגורר בבית ההורים. האב טען שהבן יוצר אווירה בלתי נסבלת והוא זכאי למכור את הבית. הבן טען שהאמא נתנה לו זכות מגורים בצוואה ושמדובר בצוואה הדדית שהאב לא יכול לשנות. כל צד פירש את הצוואה אחרת והמחלוקת הפכה לסכסוך משפחתי כואב.
איך התפתח המקרה בפועל?
המקרה התחיל ב-2017 כשהאמא החולה ערכה צוואה עם האב. הבן גר בבית מאז הגירושין שלו לפני 15 שנה. ב-2021 האמא נפטרה והאב ירש את חלקה בבית עם הערת אזהרה "בכפוף לתנאים בצוואה". מאז החלו מתחים בין האב לבן, עד שהאב סבל מאירועים מוחיים ונאלץ לעבור לדיור מוגן. האב הגיש תובענה למחיקת הערת האזהרה, פינוי הבן ומכירת הנכס. הבן התנגד וטען שזכויותיו מוגנות בצוואה.
אילו ראיות הוצגו בבית המשפט?
נחקר האב והעיד על הנסיבות שהובילו לעריכת הצוואה, על התנאים הקשים בבית ועל העצה שקיבל מעורכת הצוואה שיוכל לשנות אותה. הבן לא זימן לעדות את עורכת הצוואה, עו"ד שהיא אחייניתו של האב, וטען שהיא לא עונה לטלפון בגלל איומי האב. הבן גם לא הגיש את צוואת האב מאותו תאריך להוכחת הטענה על צוואה הדדית. המסמכים שהוגשו כללו את צוואת האמא, רישום המקרקעין עם הערת האזהרה, וצו קיום הצוואה.
איך בית המשפט הגיע להחלטה?
השופטת בחנה את הצוואה בשתי רמות - פרשנות פנימית וחיצונית. מהצוואה עצמה עלה שהאמא רצתה לדאוג לבן בשל מצבו הקשה, אבל רק לתקופה מוגבלת של שישה חודשים אחרי מות שני ההורים. מהנסיבות החיצוניות עלה שהאב לא רצה לתת זכות מגורים אבל הסכים בגלל מחלת האמא. השופטת דחתה את הטענה על צוואה הדדית מחוסר ראיות ובחנה את סעיף 10 כחיוב יורש לפי חוק הירושה.
מה החליט בית המשפט ומדוע?
בית המשפט קבע שהתובענה מתקבלת חלקית. הבן חייב לפנות את הבית תוך 3 חודשים, הערת האזהרה תוסר, והנכס יימכר. אבל הבן יקבל 40% מחלק האמא בתמורת המכירה. השופטת הסבירה שהאמא לא יכלה לחייב את האב בזכויות שלא היו שלה - היא הייתה בעלת מחצית הנכס בלבד. החיוב פגע גם בזכות הקניין הבסיסית לפירוק שיתוף. במקום לבטל את ההוראה, השופטת השתמשה ב"ביצוע בקירוב" להגשמת רצון האמא.
מה המשמעות המשפטיות של ההחלטה?
זהו תקדים חשוב בדיני הירושה. עו"ד ארז קרט מסביר שהפסק קובע עיקרון ברור: מצווה לא יכול לחייב יורש בנכס שאינו חלק מהעיזבון, גם לא לפי סעיף 45 לחוק הירושה. יחד עם זאת, הפסק מראה שבית המשפט יחפש דרכים יצירתיות להגשים רצון המצווה כשההוראה המקורית בעייתית. הדוקטרינה של "ביצוע בקירוב" מאפשרת פתרונות גמישים שמכבדים את המת ובו זמנית שומרים על זכויות היורשים.
איך זה משפיע על מקרים דומים?
המקרה קובע תקדים למשפחות שנלחמות על נכסי מקרקעין יקרים. עו"ד ארז קרט מדגיש שמשפחות רבות נקלעות למצבים דומים כשהורים מזדקנים וזקוקים לכסף לטיפול רפואי. הפסק מבהיר שזכות פירוק השיתוף חזקה מהוראות צוואה בעייתיות, אבל בתי המשפט יחפשו פתרונות שמכבדים את כל הצדדים. זה אומר שבמקרים עתידיים, גם אם צוואה בעייתית תידחה, יכולות להיות פיצויים כספיים למי שהיה אמור להנות מההוראה.
מה הצעדים הבאים?
הבן חייב לפנות את הנכס תוך 3 חודשים. האב יגיש נוסח צו להסרת הערת האזהרה תוך 14 יום. לאחר מכן הנכס יימכר והתמורה תחולק - האב יקבל את חלקו המלא פלוס 60% מחלק האמא, והבן יקבל 40% מחלק האמא. עו"ד ארז קרט מציין שהבן יישא בהוצאות משפט של 10,000 שקל. זהו פתרון שמאפשר לשני הצדדים להמשיך בחיים במצב כלכלי נסבל.
מה המומחים אומרים?
עו"ד ארז קרט מסכם: "זה מקרה שמלמד על החשיבות של עריכת צוואות מדויקות. האמא רצתה לעזור לבן, אבל הדרך שבה עשתה זאת יצרה בעיות משפטיות. הפתרון של השופטת מבטיח שרצון האמא יתקיים בדרך אחרת - הבן יקבל כסף במקום זכות מגורים". המומחה מדגיש שמקרים כאלה הולכים ונעשים שכיחים יותר בעידן של דיור יקר ואוכלוסייה מזדקנת.
איך המקרה הזה חושף בעיות מערכתיות?
המקרה מעלה בעיות חמורות במערכת הטיפול בקשישים בישראל. כאשר אב בן 89 נאלץ לבחור בין מכירת בית המשפחה לבין יכולת לשלם על דיור מוגן איכותי, זה מעיד על בעיה חברתית רחבה. עו"ד ארז קרט מזהיר שמקרים כאלה יהפכו שכיחים יותר כשמחירי הנדל"ן ממשיכים לעלות ועלויות הטיפול בקשישים מתייקרות. המערכת המשפטית נאלצת להתמודד עם מצבים שבהם זכויות חוקתיות מתנגשות עם צרכים משפחתיים בסיסיים.
מה הלקחים הכלכליים והחברתיים?
המקרה מלמד על המציאות הכלכלית הקשה של משפחות ישראליות. דיור מוגן איכותי עולה אלפי שקלים בחודש, ורבים נאלצים למכור את בית המשפחה כדי לממן טיפול. עו"ד ארז קרט מציין שהפתרון של 40% מהערך יוצר מודל חדש - במקום להשאיר נכס לא נזיל שגורם לסכסוכים, אפשר לחלק את הערך בצורה שמאפשרת לכל הצדדים להמשיך בחיים. זה גם מלמד על החשיבות של תכנון פיננסי למבוגרים שכולל הערכה ריאלית של עלויות הזקנה.
שאלות נפוצות על פסק הדין
מדוע האב בן 89 נאלץ לעזוב את ביתו?
האב נאלץ לעזוב בגלל התנהגות הבן שיצרה אווירה בלתי נסבלת בבית. עו"ד ארז קרט מסביר שהאב תיאר אירועים של אלימות ולחץ שהובילו לאירועים מוחיים. לדוגמה, האב העיד שהחיים במחיצת הבן הפכו "בלתי סבירים" לאחר מות האמא ב-2021. כתוצאה מהמצב הוא עבר לדיור מוגן שמספק השגחה צמודה ומעקב רפואי. המקרה מלמד שגם בגיל מבוגר אנשים נאלצים לעזוב את בית המשפחה כדי לשמור על איכות החיים.
מה קבעה האמא בצוואה לגבי הבן?
האמא קבעה בסעיף 10 לצוואה שהבן יוכל להמשיך להתגורר בנכס עד שישה חודשים מפטירת האחרון מבני הזוג. עו"ד ארז קרט מדגיש שזו לא הייתה זכות מגורים לכל החיים, אלא לתקופה מוגבלת בלבד. לדוגמה, אם האב היה נפטר ב-2025, הבן היה צריך לעזוב את הבית עד מארס 2026. הוראה זו נבעה מרצון האמא לדאוג לבן שהיה במצב כלכלי ונפשי קשה אחרי הגירושין. אבל הצוואה לא קבעה מה יקרה לתמורת המכירה אחרי הפינוי.
למה בית המשפט קבע שהצוואה לא תקפה?
בית המשפט קבע שהאמא לא יכלה לחייב את האב בנכס שלא היה שלה. עו"ד ארז קרט מסביר שהאמא הייתה בעלת מחצית הזכויות בנכס בלבד, אבל הצוואה ניסתה להטיל חיוב על כל הנכס. לדוגמה, סעיף 45 לחוק הירושה מאפשר לחייב יורש רק "במה שקיבל מן העיזבון" - לא בנכסים שהיו שלו מלכתחילה. כמו כן, החיוב פגע בזכות הקניין הבסיסית לפירוק שיתוף לפי סעיף 37 לחוק המקרקעין.
מה זה "ביצוע בקירוב" והיך זה עזר כאן?
ביצוע בקירוב הוא דוקטרינה משפטית המאפשרת להגשים רצון מצווה בדרך שונה מההוראה המקורית. עו"ד ארז קרט מסביר שכשהוראה בצוואה לא יכולה לעמוד מבחינה משפטית, בית המשפט יכול למצוא דרך אחרת להגשים את הכוונה. לדוגמה, במקום זכות מגורים שלא יכלה לעמוד, השופטת קבעה שהבן יקבל 40% מחלק האמא בתמורת המכירה. זה מבטיח לו קורת גג (כמו שהאמא רצתה) אבל בדרך של כסף ולא זכות מגורים.
למה השופטת דחתה את הטענה על צוואה הדדית?
השופטת דחתה את הטענה כי לא הוצגו ראיות מספקות להוכחת צוואה הדדית. עו"ד ארז קרט מציין שהטענה עלתה לראשונה רק בתצהיר הנתבע ולא בכתב ההגנה המקורי. לדוגמה, הבן לא זימן לעדות את עורכת הצוואה שיכלה להעיד על טיב הצוואות, ולא הגיש את צוואת האב מאותו תאריך. הטענה על איומי האב כסיבה לאי-זימון העדה לא הוכחה. בהיעדר ראיות, יש לראות בצוואת האמא מסמך עצמאי ונפרד.
כמה כסף הבן יקבל בפועל?
הבן יקבל 40% מחלק האמא בנכס, שהיה מחצית מערך הנכס. עו"ד ארז קרט מחשב שזה אומר 20% מסך ערך הנכס (40% מתוך 50%). לדוגמה, אם הנכס יימכר ב-3 מיליון שקל, הבן יקבל כ-600,000 שקל - סכום משמעותי שיכול להבטיח לו דיור חלופי. השופטת בחרה בשיעור זה בהתבסס על הסכמה מקורית של האב לשיעור דומה, ועל העובדה שהצוואה נערכה כשההורים כבר היו מבוגרים ולא היה סביר שהבן יגור עשרות שנים נוספות.
מה קורה למשפחות שחוות מצבים דומים?
משפחות במצבים דומים יכולות ללמוד מהמקרה שבתי המשפט מחפשים פתרונות מאוזנים. עו"ד ארז קרט מציין שהמגמה היא לכבד זכויות קניין אבל גם לחפש דרכים להגשים רצונות משפחתיים. לדוגמה, במקום סכסוך משפטי ארוך ויקר, אפשר לנסות בוררות משפחתית או פשרה שמחלקת את ערך הנכס. התקדים מראה שאפילו צוואות בעייתיות יכולות להוביל לפתרונות כספיים הוגנים.
איזה סוג של חיוב זה היה בצוואה?
השופטת קבעה שמדובר בחיוב יורש לפי סעיף 45 לחוק הירושה, לא בתנאי. עו"ד ארז קרט מבהיר שזה לא היה "יורש על תנאי" כי האב זכה בירושה מיד עם מות האמא, ללא תנאים. לדוגמה, לא נקבע שהאב יפסיד את הזכויות אם לא יאפשר לבן לגור בבית. הצוואה פשוט ביקשה לחייב את האב לאפשר מגורים לבן, אבל ללא "סנקציות" במקרה של אי-ציות. זה הבדל חשוב שמשפיע על תוקף ההוראה.
מדוע הצוואה הדדית לא הוכחה?
הטענה על צוואה הדדית נדחתה מחוסר ראיות מספקות מצד הבן. עו"ד ארז קרט מדגיש שהבן לא הציג את צוואת האב מאותו תאריך ולא זימן לעדות את עורכת הצוואות. לדוגמה, הבן טען שעורכת הצוואה לא עונה לטלפון בגלל איומי האב, אבל לא הגיש ראיה לכך. צוואה הדדית דורשת הוכחת הסתמכות של צד אחד על השני, ובהיעדר הצוואה השנייה לא ניתן לקבוע זאת. לכן הצוואה נבחנה כמסמך עצמאי.
איך הפתרון הזה משנה את הפרקטיקה המשפטית?
הפתרון יוצר תקדים חשוב בשימוש בדוקטרינת "ביצוע בקירוב" במקרי ירושה. עו"ד ארז קרט מציין שבמקום לבטל הוראות צוואה בעייתיות לחלוטין, בתי המשפט יכולים למצוא דרכים יצירתיות להגשים את רצון המצווה. לדוגמה, פיצוי כספי במקום זכות מגורים, או חלוקה מחדש של נכסים במקום ביטול מוחלט. זה מעודד גישה גמישה יותר שמאזנת בין כיבוד המתים לבין הגנה על זכויות הקניין של היורשים החיים.
איך לבחור עורך דין לסכסוכי ירושה?
בבחירת עורך דין לטיפול בסכסוכי ירושה, חשוב לחפש מומחה עם ניסיון רב בדיני ירושה ומשפחה. המומחה צריך להכיר היטב את הפסיקה העדכנית ואת המורכבויות של מקרים כמו זה שבו בני זוג פרודים אך נשואים רשמית. עורך דין מנוסה יוכל להסביר את ההשלכות המשפטיות של הסכמי פרידה, לייעץ על אפשרויות למניעת סכסוכים, ולייצג בהליכים משפטיים במידת הצורך. המומחיות כוללת גם הבנה של הליכי גישור וידע בעריכת צוואות ותכנון עיזבון.
צריכים עזרה משפטית בסכסוך ירושה? צרו קשר עוד היום.
לפעמים החיים מציבים בפנינו אתגרים מורכבים, והתמודדות עם צוואה שמעוררת סימני שאלה היא אחד מהם.
התנגדות לצוואה היא זכות חוקית שניתנת לך כדי להגן על האמת ועל הצדק.
ישנן סיבות רבות שעשויות להצדיק התנגדות לצוואה: חשש שהמנוח הושפע שלא כדין, ספקות לגבי מצבו הנפשי בעת כתיבת הצוואה, פגמים בהליך החוקי, או תחושה עמוקה שהצוואה אינה משקפת את רצונו האמיתי של יקירך שהלך לעולמו.
הזמן הוא גורם קריטי – החוק מקציב חלון זמנים מוגבל להגשת התנגדות. אל תישאר עם סימני שאלה.
צוות המומחים שלנו כאן כדי להקשיב, לייעץ ולהוביל אותך בדרך להגנה על האמת והצדק.
חוששים מפגם בצוואה? פעלו עכשיו! יש לכם 14 ימים להתנגד ולהגן על זכויותיכם המשפטיות
פסק הדין המלא
בפני | כב' השופטת ריבי לב אוחיון
| |
תובע | פלוני, ת"ז ….. ע"י ב"כ עוה"ד עינת סיני | |
נגד
| ||
נתבע | פלוני, ת"ז….. | |
| ||
פסק דין | ||
מונחת לפניי תובענה רכושית בין אב ובנו, וסעדיה הם להסדרת מחיקת הערת אזהרה, פינוי נכס ושיפוי בגין נזקים.
כללי – נתונים עובדתיים שאינם שנויים במחלוקת
- התובע הוא אביו של הנתבע (להלן: "הצדדים").
- גב' ***** ז"ל (להלן: "המנוחה") והתובע (להלן: "בני הזוג") היו נשואים זל"ז. למנוחה ולתובע נולדו שלושה ילדים, כאשר הנתבע הוא בנם הבכור.
- התובע והמנוחה הם בעלי מלוא הזכויות בנכס מקרקעין ברח' ***** ב*****, הידוע כגוש ***** חלקה ***** תת חלקה **** (להלן: "הנכס"). הנכס נרשם ע"ש המנוחה והתובע בחלקים שווים (מחצית כ"א).
- הנכס שימש למגורי התובע והמנוחה.
- לאחר גירושיו של הנתבע לפני כחמש עשרה שנה (יוער כי, לנתבע ארבעה ילדים), עבר להתגורר בנכס עם הוריו. הצדדים חלוקים על אופן התנהלותו של הנתבע לאחר שעבר להתגורר בנכס.
- ביום 10.9.21 נפטרה המנוחה.
- כיום מתגורר התובע בדיור מוגן.
- הנתבע מתגורר בנכס.
- ביום 25.11.24 התקיים דיון קדם משפט. ביום 19.2.25 התקיים דיון הוכחות שבסיומו סיכמו הצדדים טענותיהם בעל פה (להלן: "הדיון" או "דיון ההוכחות").
צוואת המנוחה
- ביום 14.12.17 ערכו המנוחה והתובע "צוואות בעדים" בשני מסמכים שונים. העדים לצוואות היו: עוה"ד ***** ועוה"ד *****. עוה"ד ***** היא אחייניתו של התובע.
- בצוואת המנוחה (להלן: "צוואת המנוחה" או "הצוואה"), נקבעו הוראות שונות, כאשר ההוראות הרלוונטיות לענייננו, הן ההוראות הקשורות לנכס, והן מושא המחלוקת. הוראות אלו נקבעו בסעיפים 4 ו- 10 לצוואת המנוחה כדלקמן:
- הנני מצווה בזה את נכס המקרקעין, הכולל דירה ברח' ******, ב*****, והידועה גן כגוש ***** חלקה **** תת חלקה ****, והרשומה בלשכת רישום מקרקעים ב****, (להלן: "נכס המקרקעין"), זכויות, מיטלטלים, חשבונות בנק והכספים שבהם, וכן הכספים שימצאו בקופות גמל, ניירות ערך, ותכניות חסכון הרשומים על שמי, זכויות קיימות וכן כל זכות אחרת שמגיעה לי ו/או אשר תגיע לי או לזכות עזבוני לאחר מותי. כמו כן, רכוש מכל מין וסוג, בין הקיימים היום ובין שיתווספו בעתיד (להלן: "העיזבון") לבעלי לבדו, **** ת.ז. ***** (להלן: "בעלי").
על אף האמור לעיל, אם חלילה בעלי ילך לעולמו לפניי אזי ינהגו כך:
העיזבון הנ"ל יחולק בין כל ילדיי המפורטים להלן בחלקים שווים: (להלן: "ילדיי")
- ***** ת.ז. *****
- *****, ת.ז. *****
- *****, ת.ז. *****
- הנני מורה בזאת כי בני *****, ת.ז. **** יוכל להמשיך להתגורר בנכס ברח' *****. עד 6 חודשים מיום פטירת האחרון מביננו: בעלי *****, ת.ז. ***** ו/או אנכי ******, ת.ז. ****, כשלאחר מכן יפונה הבית ויימכר. כל חוב שיצטבר בתקופה זו ישולם ע"י בני *****.
- מהאמור בצוואה ניתן לראות, כי המנוחה קבעה הוראות "יורש במקום יורש" ביחס לנכס. התובע הוא הזוכה בחלקה של המנוחה בנכס, וככל שייפטר מן העולם טרם המנוחה, יירשו ילדיהם של בניה"ז את זכויות המנוחה בנכס.
- כמו כן, המנוחה קבעה הוראה, כי הנתבע יוכל להמשיך ולהתגורר בנכס עד שישה חודשים מיום פטירת האחרון מבין בני הזוג (המנוחה או התובע).
- כאמור לעיל, ביום 10.9.21 נפטרה המנוחה, וביום 27.12.21 ניתן צו קיום לצוואת המנוחה ע"י כב' הרשמת לענייני ירושה, גב' בת שבע אברך בר טוב.
- ביום 30.4.23 נרשמו זכויות המנוחה בנכס ע"ש התובע תחת הערה "בכפוף לתנאים בצוואה".
הסעדים המבוקשים
- התובע עותר לסעדים הבאים: סילוק ידו של הנתבע מהנכס; הסרת "הערת האזהרה" לגבי הזכויות אותן ירש התובע מהמנוחה בנכס, לצורך מכירת הנכס; חיוב הנתבע בפיצויים בגין "הנזק שנגרם".
טענות התובע הצריכות לעניין
- לאחר שעבר הנתבע להתגורר עם בני הזוג, הפכה האווירה בבית לקשה מאוד (התובע תיאר מס' אירועים שלטענתו התרחשו והנתבע התנהג באלימות). כמו כן, בני הזוג הם שפרנסו את התובע ושילמו עבורו את כלל חשבונותיו.
- בשל המציאות הקשה בבית חלתה המנוחה.
- ביום 14.12.17 ערכו המנוחה והתובע את הצוואות. לטענת התובע, בניה"ז הורישו, כ"א מהם, בדרך של יורש אחר יורש את כל רכושו למשנהו ואז לילדים. כ"א הוריש לילדים בחלקים שונים. התובע לא רצה להעניק לנתבע את זכות המגורים בנכס, אולם המנוחה הייתה חולה ורצונו של התובע היה שלא לצער אותה.
- נאמר לתובע ע"י עורכת הצוואה, כי יוכל לשנות מן הצוואה ככל שבעתיד המנוחה תלך לעולמה לפניו, ועל פי עצתה נהג בפועל.
- ביום 10.9.21 הלכה המנוחה לבית עולמה.
- כן טען התובע כי בסע' 6 לצוואתה ציוותה המנוחה כי הנתבע יוסיף להתגורר תקופה של 6 חודשים בדירת בני הזוג מיום פטירת האחרון מבין בניה"ז. נשאלת השאלה אפוא לגבי חוקיותו של סע' זה להסכם והגבלת חופש הקניין של התובע ע"י המנוחה.
- כפי שצוין לעיל, טוען התובע כי לא רצה להעניק זכות כזו לנתבע, ברם ע"מ שלא לצער את המנוחה שהיתה אז חולה, ומתוך ידיעה כי ניתן לשנות את ההוראה, הסכים לכך.
- לאחר פטירת המנוחה, נותרו הצדדים לגור בנכס, וחייו של התובע במחיצת הנתבע הפכו בלתי סבירים. כתוצאה מהלחץ והקושי עבר התובע אירועים מוחיים.
- לבסוף, עזב התובע את הנכס ועבר להתגורר בדיור מוגן, שם הוא מקבל השגחה צמודה ומעקב רפואי.
- התובע מעוניין למכור את הנכס, בכדי לממן את שהותו בדיור המוגן. במשך כל הזמן נשא התובע לבדו בהוצאות אחזקת הנכס, גם לאחר שעזב.
- התובע ניסה להביא לפתרון המחלוקת והציע הצעה בה הסכים לשלם לילדיו את כספם בחלקה של המנוחה בירושה, אך ללא הועיל.
- בפן המשפטי טען התובע כי הנתבע הינו בבחינת יורש אחר יורש בכל הנוגע ל-30% ממחצית הזכויות בנכס. עפ"י הוראות סעיף 42 לחוק הירושה, תשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק" או "חוק הירושה"), היורש הראשון רשאי לעשות ברכוש שירש כרצונו, בעוד היורש השני יורש רק את מה שיוותר לאחר מות היורש הראשון.
- כן טען התובע כי בהתאם להוראות סע' 42 לחוק הוא רשאי למכור את הנכס משאין הגבלה לכך בצוואה. התובע טען כי זולת נושא זכות המגורים, אין בצוואה כל תנאי או הגבלה.
- המנוחה לא הייתה יכולה לצוות מה יעשה בחלקו של התובע בנכס, ורישום הערת האזהרה גם על חלקו היא טעות.
טענות הנתבע הצריכות לעניין
- הנתבע טען כי מדובר במקרה חריג בחומרתו וכי מדובר באירועים מזעזעים וחמורים בהיקפם ובחומרתם, שביצע התובע נגד הנתבע. מדובר במעשים שבוצעו תקופה ממושכת, בזדון ובמטרה לפגוע בו.
- התובע מעוניין להשפיל את הנתבע, להביא אותו לכדי ביזוי ולזרוק אותו לרחוב, ללא קורת גג.
- כתב התביעה מפר את חובת תום הלב כאשר התובע מנצל באופן ציני את מותה של המנוחה, כקרדום לחפור בו ולהביא לשינוי זכויות הנתבע, בניגוד להוראות צוואתה המפורשת של המנוחה. כתב התביעה מבוסס על גרסה בלתי אמינה ושקרית.
- התובע פועל בניגוד להוראות מפורשות של הצוואה ובניגוד לתכליתה, כשרצונה של המנוחה להגן על הנתבע מפני רצון התובע, אביו, לגרשו מן הנכס.
- רצונה של המנוחה בצוואתה היה לאפשר לנתבע זכות מגורים בנכס, והדבר השתקף בהתניות שהטילה על התובע ביחס לנכס. יש לקיים את רצון המנוחה הברור.
- בלב המחלוקת מצויות זכות מגורים וזכות שימוש אשר הקנתה המנוחה לנתבע בדירת מגורים שבבעלותה. זכויותיו הקנייניות של התובע בנכס תלויות באופן מוחלט ברצונה של המנוחה, לפי האמור בסע' 10 לצוואה, המצוין לעיל.
- הוראת סעיף 10 בצוואה דנה בתנאי שהוא במהותו תנאי מתלה כמקובל בדיני החוזים, רצונה של המנוחה משתקף בתנאי שהיא קבעה בצוואתה, אשר רק בהתקיימו תקום זכייתו של התובע. תנאי כזה מותר לפי סע' 43 לחוק הירושה. כן טען הנתבע כי לפי סע' 44 לחוק רשאי המצווה לצוות שיורש יחדל מלזכות בהתקיים תנאי או בהגיע מועד.
- כן טען הנתבע כי נראה שהתובע מנסה להפוך את הצוואה לפיסת נייר בעוד הצוואה היא מסמך מיוחד במינו, בעל נפקות משפטית, היא הדרך שבה מגדיר אדם מה יעשה ברכושו ובנכסיו לאחר מותו. זכותו של אדם לצוות, לערוך צוואה כפי שיחפוץ, ולכלול בשטר הצוואה הוראות לגבי אופן חלוקת עיזבונו. הצוואה היא הדרך ליתן ביטוי אחרון לרצון המת והצוואה היא מעיין חוזה בין המוריש ליורש. הנסיבות במקרה דנן מעידות על לשונה הברורה של הצוואה שמשקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המצווה.
- חזקה על הצוואה שצוואת אמת היא ועל התובע מוטל נטל השכנוע בהתקיימותו של פגם מהותי.
- בהתייחסותו לכתב התביעה טען הנתבע כי ביום 14.12.17 ערכה המנוחה צוואה בפני עדים בהתאם להוראות סע' 20 לחוק הירושה, כשהיא מצהירה בפני העדים שהיא צלולה בדעתה ועושה הצוואה מרצונה החופשי, האחרון.
- לא נראה בצוואה פגם צורני אולם העניין מעורר תמיהות שכן לצוואת המנוחה ניתן צו קיום, משלא הוגשה כנגדה כל התנגדות.
- התובע הודה בסע' 20 לכתב התביעה כי קיבל הוראות מפורשות מעוה"ד להתעלם מהוראות הצוואה ולא להתייחס אליהן.
- בניגוד לטענת התובע כי המנוחה היתה חולה ולכן לא רצה לצערה (בעניין הוראה שקבעה בצוואתה בדבר מגורי הנתבע בנכס), המנוחה אישרה כי היא בריאה.
- עולה כי התובע היה מעורב בעריכת הצוואה ולכן היה מצופה כי יבחר נוסח אחר, כזה הכובל את הנתבע, אחת כמה וכמה שמעת עריכת הצוואה בשנת 2017 ועד לפטירת המנוחה בשנת 2021 היו הזדמנויות רבות לשנות/לבטל/לתקן הצוואה, ומשהמנוחה לא עשתה כן, יש לכבד צוואתה האחרונה ולקיימה ככזו המשקפת את רצונה החופשי.
- רצונה של המנוחה משקף את משאלת ליבה האחרונה והיא ביטוי לרגשות האם כלפי בנה.
- הצוואה מתפרשת הן מלשונה והן מהמשתמע ממנה, שמביא לידי ביטוי פתרון ליחסים העכורים שבין הצדדים.
- הנתבע טען כי פנה אל התובע מס' פעמים בבקשה לסייע בתשלומים אך לא זכה למענה מהתובע, וכן טען כי מצבו הכלכלי טוב מאוד ולכן אין נחיצות למכירת הנכס לשם מימון השהות בדיור המוגן.
- בפן המשפטי טען הנתבע כי הוענקה לו זכות המגורים בנכס ולא ניתן להורות על מכירתו, מכוח מגוריו שם בפועל. כן טען הנתבע כי רואה עצמו כנאמן לשימוש ושמירה על כספי עיזבון המנוחה ולכן חובה עליו למנוע פינוי הנכס.
- הערת אזהרה ביחס לזכויות שירש התובע ע"פ הצוואה נרשמו במרשם המקרקעין.
- הנתבע הוא דייר מוגן בנכס.
- בתצהיר עדות ראשית שהגיש מטעמו טען הנתבע לראשונה כי הצוואה היא חלק מצוואה הדדית, שבמהותה עקרון ההסתמכות. משמעות הדברים לטענתו כי המנוחה הסתמכה על התובע כי יאפשר לנתבע זכות מגורים, מתוך ידיעה שהוא לא ישנה או לא יפעל בניגוד להוראות צוואתה.
- לאחר הגשת כתב הגנה הוגש כתב תשובה אולם לא הובאו בו ביאורים המצריכים התעכבות בפסק הדין.
דיון והכרעה
- לאחר קיום דיון, עיון בטענות הצדדים והכתובים המונחים לפני ביהמ"ש, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. עם זאת, לאור צוואת המנוחה, מצאתי לקבוע כיצד תתחלק תמורת הנכס ככל שיימכר, ואלו נימוקיי:
עקרון העל בדיני הירושה – מצווה לקיים את רצון המצווה
- עיקרון העל בדיני הירושה הוא כיבוד רצון המצווה. עיקרון זה עובר כחוט השני בדיני הירושה ומשמש את ביהמ"ש בדונו בהוראות החוק.
- לעניין זה יפים הדברים שנאמרו ב דנ"א 7818/00 יוסף אהרן נ' אמנון אהרוני, נט(6) 653 (2005):
"מלאכתו של המבקש להתחקות אחר התכלית העומדת בבסיס דיני הירושה אינה מלאכה קשה במיוחד. לאן שיפנה ולאן שיביט, יבחין הפרשן בנקל בעקרון העל הניצב בבסיס דיני הירושה – קיום רצונו של המצווה…
הצוואה הינה מצוותו האחרונה של המת וההנחה הגלומה בה הינה כי היא מבטאת את רצונו האמיתי והמלא לאשר ייעשה בנכסיו לאחר מותו. הצוואה משקפת איפוא את האוטונומיה שלו כפרט ואת זכותו החוקתית בקניינו (ע"א 724/87 כלפה (גולד) נ' גולד פ"ד מח(1) 22, 29-28).
כיבוד רצונו של המת להורות מה ייעשה ברכושו הינו חלק מכבוד האדם שלו (א' ברק, פרשנות במשפט – פרשנות הצוואה כרך ה' (2001) 59, 146)… תפישה זו מצאה ביטויה פעם אחר פעם בפסיקת בית משפט זה (ע"א 724/87, שם, בעמ' 28; ע"א 245/85 אנגלמן נ' קליין פ"ד מג(1) 772, 781; ע"א 1900/96, שם, בעמ' 817).
מטרתם של הכללים שבדין לבחינת תוקפה של צוואה הינה לקבוע האם, ובאיזו מידה, משקפת הצוואה את רצונו האמיתי של המצווה, שהובע בדעה צלולה ומבלי שהיה נתון להשפעה בלתי הוגנת"
- מהותה של תובענה זו, היא עתירת התובע לאפשר לו למכור את הנכס, אגב פינוי של הנתבע אשר מתגורר בו שנים ארוכות. במאמר מוסגר יוזכר כי התובע טען כי נדרש למכור הנכס לצורך מימון שהייתו בדיור מוגן.
- עם זאת, מכיוון שמחצית הזכויות בנכס הוענקו לתובע מכוח צוואת המנוחה, ומאחר שבצוואה הוראה לפיה הנתבע יוסיף להתגורר בנכס עד 6 חודשים מפטירת האחרון מבניה"ז, ראשית יש להתחקות אחר רצונה של המנוחה, ואח"כ יש לבחון האם המנוחה יכולה היתה ליתן הוראות בדבר רכוש שאינו שלה (חלקו של התובע בנכס המשותף לבניה"ז).
סוג הצוואה – האם צוואת המנוחה היא חלק מצוואה הדדית?
- לטענת הנתבע כפי שעלתה לראשונה בתצע"ר שהגיש, צוואת המנוחה היא בגדר "צוואה הדדית" שנערכה יחד עם התובע. לפיכך לשיטתו, המנוחה כאמור הסתמכה על התובע כי יאפשר לנתבע זכות מגורים, מתוך ידיעה כי הוא לא ישנה או לא יפעל בניגוד להוראות צוואתה. לפיכך, לטענת הנתבע, התובע כבול להוראות סע' 10 בצוואה ואינו יכול לעתור לפינויו מן הנכס.
- לאחר בחינת הדברים מצאתי לדחות טענה זו.
- סעיף 8א לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), עוסק בצוואות הדדיות של בני זוג. ס' 8א(א) לחוק קובע כי, צוואות אלו יכולות להיערך במסמך אחד או בשני מסמכים שנערכו באותה עת: " בני זוג רשאים לערוך צוואות מתוך הסתמכות של בן הזוג האחד על צוואת בן הזוג האחר; צוואות כאמור יכולות להיעשות בין אם הזוכה על פי כל אחת מהצוואות הוא בן הזוג ובין אם הוא גורם שלישי, בין בשני מסמכים שנערכו באותה עת ובין במסמך אחד".
- בענייננו, הצוואה ההדדית הנטענת לא נערכה במסמך אחד. משכך יש לבחון, האם נערכה צוואה הדדית בשני מסמכים נפרדים, ובאותה עת.
- ראשית, יצוין כי הטענה שצוואת המנוחה היא חלק מצוואה הדדית, עלתה לראשונה רק בתצע"ר שהגיש הנתבע. הטענה כלל לא עלתה בכתב ההגנה שהגיש הנתבע.
- התובע הודה כי, ערך צוואה מטעמו באותו היום בו נערכה צוואת המנוחה (14.12.17), כאשר הצוואות נערכו אצל אחייניתו עוה"ד ***** (ר' ס' 17 לכתב התביעה). עם זאת, התובע כופר בטענה כי מדובר בצוואה הדדית.
- על אף טענת הנתבע, בשום שלב לא הוגשה בקשה מצדו לגילוי צוואת התובע מאותו מועד בו נערכה צוואת המנוחה.
- כמו כן, הנתבע לא ביקש לזמן לעדות את עוה"ד ***** שערכה את הצוואות, בכדי לעמוד על טיבן. כאשר הנתבע נשאל מדוע לא זימן את עוה"ד ***** לעדות, ענה כי היא לא עונה לטלפון בשל איומי התובע (ר' עמ' 43 ש' 13-27 לפרו' הדיון מיום 19.2.25 (להלן: " הפרו' ").
- יוצא אפוא, כי בפני ביהמ"ש מונחת צוואת המנוחה בלבד, ללא צוואת התובע מאותו מועד.
- הנתבע לא זימן לעדות את עורכת הצוואה עוה"ד *****, ולא צירף כל ראיה ממנה ניתן ללמוד כי צוואת המנוחה היא חלק מצוואות הדדית שלה ושל התובע.
על כן, מצאתי כי יש לראות בצוואת המנוחה כצוואה נפרדת ועצמאית העומדת בפני עצמה במנותק מצוואת התובע (מאותו מועד) על כל המשתמע מכך (בחינתה, פרשנותה וכו').
- משמעות הדברים כי דינה של טענת הנתבע להיות הצוואה חלק מצוואה הדדית, להידחות.
אומד דעת המנוחה בצוואתה
- בטרם נדון בהוראות הצוואה עצמן, עלינו לנסות לברר מה היה רצונה של המנוחה, ולפי רצון זה לפרש את הוראות הצוואה.
פרשנות צוואה – מתווה נורמטיבי
- ס' 54 לחוק, עוסק בפרשנות הצוואה:
(א) מפרשים צוואה לפי אומד דעתו של המצווה כפי שהיא משתמעת מתוך הצוואה, ובמידה שאינה משתמעת מתוכה – כפי שהיא משתמעת מתוך הנסיבות.
(ב) צוואה הניתנת לפירושים שונים, הפירוש המקיים אותה עדיף על פירוש שלפיו היא בטלה.
(ג) צוואה יכול שתהיה בלשון מתנה, מחילה או הודאה או בכל לשון אחרת.
- בפסיקה הותוו שתי גישות לצורך פרשנות הצוואה: תורת שני השלבים (ע"א 239/89 רוזה שרש נ' גלילי, פ"ד מו (1) 861) והתורה החד שלבית ( ע"א 1900/96 איזבל טלמצ'יו נ' האפוטרופוס הכללי, נג (2) 817 להלן: "פרשת טלמצ'יו").
- לצורך תמצות שתי הגישות, אפנה לדברים שנאמרו בתמ"ש (משפחה חיפה) 2132-06-20 פלוני נ' אלמונית ואח' (נבו 9.1.2023):
בע"א 239/89 רוזה שרש נ' גלילי, פ"ד מו (1) 861, נקבעה ההלכה לפיה יש לפרש צוואות בגישת הפרשנות הדו-שלבית: "הסעיף מבחין בין שתי בחינות פרשניות ואף מדרג ביניהן: הבחינה הראשונית היא "פנימית", באשר מטרתה לאמוד את דעתו של המצווה "כפי שהיא משתמעת מתוך הצוואה". הבחינה השנייה היא "חיצונית", בהיותה נזקקת לנסיבות שאין לעמוד עליהן מתוך הצוואה. היזקקות לנסיבות חיצוניות כמקור אפשרי לאומד דעתו של המצווה איננה מותרת אלא במקרים בהם אין לאמוד את דעת המצווה מתוך הצוואה".
בע"א 1900/96 איזבל טלמצ'יו נ' האפוטרופוס הכללי, נג (2) 817, הציג כב' הנשיא (בדימוס) ברק דרך פרשנות אחרת, הממזגת את שלב הפרשנות הפנימית והחיצונית יחדיו, ולפיה התהליך הפרשני אינו צריך להתחלק לשני שלבים. הפרשן רשאי לפנות לנסיבות חיצוניות באופן חופשי, ללא מגבלות פורמאליות, גם כאשר לשון הטקסט המשפטי ברורה. עוד הוסף שם, שבמתח הפנימי שבין "הגוף" (טקסט הצוואה), לבין "הנשמה" (אומד דעת המצווה), יש ליתן בפרשנות הצוואה, משקל מיוחד ל"נשמה", שכן אינטרס היחידי הראוי להגנה בצוואה הוא רצון המצווה לעומת אינטרס הסתמכות של היורשים עפ"י הצוואה, או של כל אדם אחר."
- טרם הוכרעה השאלה איזו מן הגישות הפרשניות היא השולטת בכיפה ובעלת היתרונות לעומת רעותה (להרחבה בעניין ר' עמ"ש (מחוזי חיפה) 56280-02-20 פלוני נ' פלונים (נבו 12.8.2021)).
מן הכלל אל הפרט
- לשון הצוואה – עיון הצוואה מעלה כי, המנוחה ביקשה להעניק לנתבע קורת גג עד לאחר פטירת בני הזוג. המנוחה הקדישה לכך סעיף נפרד (ס' 10 לצוואה) מהסעיף בו הורישה את זכויותיה בנכס למנוח (ס' 4 לצוואה). הדברים הללו הכתובים בצוואה נותנים מענה לפרשנות הפנימית.
- נסיבות חיצוניות – בנידוננו אף הנסיבות החיצוניות לצוואה, מעידות על רצונה זה של המנוחה.
- אף מבלי להיכנס לעובי הקרוב באשר להתנהלותו של הנתבע החל מהמועד בו עבר להתגורר בנכס יחד עם הוריו (בניה"ז), עולה כי אין חולק שהנתבע סובל מקשיים שונים בחייו ובין היתר קושי כלכלי ונפשי (ר' ס' 7-15 לכתב התביעה; ס' 31 לכתב ההגנה; ס' 2-3 לתצע"ר הנתבע).
- התובע עצמו טען כי הוא לא היה מעוניין להעניק זכות מגורים לנתבע בנכס, אולם המנוחה הייתה בזמנו חולה והוא לא רצה לצערה (ר' ס' 20 לכתב התביעה).
- כאשר נחקר התובע על אותה זכות מגורים לנתבע העיד כי " התחשבנו במצבו, בגלל זה, למה לילדים האחרים לא קבענו את זה? למה? הוא צריך להסתדר, אז נתנו לו את הזמן הזה" (ר' עמ' 19 ש' 30-31 לפרו').
- בהמשך חקירתו נוצר הרושם כי התובע ניסה להתחמק מלענות על טיבו של סעיף 10 לצוואה, אך הודה כי אכן כוונת המנוחה הייתה ליתן זכות מגורים לנתבע בנכס עד פטירת שני בני הזוג (ר' עמ' 21-23 לפרו'):
ש. מבחינת הצוואה היא נתנה לו אישור להישאר בדירה, אתה מודע לזה?
ת. זה אחרי מותי.
ש. נכון.
ת. מי שימות אחרון, אז נו, עכשיו אני לא מת, נו, אז אני רוצה את הבית שלי.
ש. אבל היא אמרה עד האחרון מבניכם הוא צריך להישאר.
ת. לא, שישה חודשים מאחרי, אחרי שאני אמות.
ש. יפה, כבוד השופטת, הוא הודה.
ת. נו, אז למה כל החיים? למה את מכניסה כל החיים? זה בלוף משלך.
ש. אני לא מכניסה, אני לא מכניסה כל החיים.
ת. כן, את אומרת.
…
כב' השופטת ריבי לב אוחיון:
אל תתווכחו ביניכם, באמת. גברתי, אני אמרתי שאני לא, שאני שמעתי את ההתנגדות, אבל אני מתירה את השאלה, אדוני, השאלה היא פשוטה, אני חוזרת, האם אתה מבין שסעיף 10 לצוואה אומר ש***** יוכל להמשיך להוסיף לגור בדירה, להוסיף לגור בדירה עד חצי שנה לאחר ששני ההורים ילכו לעולמם.
ת. אחרי שימותו, למה, שהוא יסתדר, שהוא יסתדר, זה הייתה הכוונה, הלא אני אמות, מי ישאר? שלושה אחים, הם? מישהו מהם, הם צריכים לטפל בבעיה שהשארנו אנחנו בחיים, נכון? הוא אין לו שום זכות, השני אין לו, אני העברתי את כל הזכויות לילדה שלי, שהיא תטפל והיא תיתן לכל אחד מה שמגיע, שתדאג להכל.
כב' השופטת ריבי לב אוחיון: טוב.
…
כב' השופטת ריבי לב אוחיון:
לפי הצוואה אתה שתהיה בריא ותבדל לחיים ארוכים, שהוא, אתה עדיין בחיים, האם אתה מבין שלפי הצוואה ש***** יכול להמשיך לגור בבית כל עוד אתה בחיים ועד חצי שנה אחרי?
ת. לא, אני לא מסכים, למה אנחנו רוצים למכור את הרכוש.
ש. לא מסכים או לא מבין?
ת. עוד הפעם, אני יודע שזה אחרי המוות, אני מדבר על אחרי המוות, לא לפני, אני חי, מה אני צריך אותו לידי?
ש. אז אני שואלת, אחרי המוות אנחנו שואלים, לא.
ת. אז תחכי שאני אמות.
ש. לא, אני שואלת.
…
ש. כי הרי את אומרת שאתה אומר שיש, שערכתם שניכם צוואה בהסכמה, נכון?
ת. את יודעת למה עשינו את זה? אני אומר לך, פעם אחרונה אני עונה לך, שאנחנו לא רצינו לזרוק אותו לרחוב אז.
ש. תודה רבה.
ת. אמרתי מה, הוא יהיה, הוא אדם בלי אמצעים, למה אני אזרוק אותו? ואמא שלו התנגדה, לא, תתחשב בו, תשאיר אותו עד שהוא יסתדר.
ש. יפה.
- סיכום – לאור האמור לעיל, הן מלשון הצוואה, והן הנסיבות החיצוניות, עולה כי רצונה של המנוחה היה לדאוג לקורת גג עבור הנתבע בשל מצבו. המנוחה פעלה כאמור, כאשר הורתה להעניק לנתבע זכות מגורים בנכס עד ששה חודשים לאחר פטירת שני בני הזוג.
- לאור קביעה זו, עלינו לבחון את הוראות הצוואה.
הוראות הצוואה שבמוקד המחלוקת
(1) הוראות צוואת המנוחה
- כאמור לעיל, הסעיפים שבמחלוקת בין הצדדים הם סעיפים 4 ו-10 לצוואת המנוחה.
- בסעיף 4 לצוואת המנוחה, בניגוד לטענת התובע כי המנוחה קבעה הוראות של "יורש אחר יורש" קבעה המנוחה הוראות "יורש במקום יורש" ביחס לנכס. התובע הוא הזוכה בחלקה של המנוחה בנכס, וככל שייפטר מן העולם טרם המנוחה, יירשו ילדיי בניה"ז במקומו את זכויות המנוחה בנכס.
- לצורך הביאור, אילו היה מדובר במקרה של "יורש אחר יורש" היתה המנוחה מצווה למשל כי לאחר שילך התובע לבית עולמו, את חלקה בנכס שהורישה לו, יירש פלוני.
- בסעיף 10 לצוואת המנוחה, קבעה המנוחה כי הנתבע יוכל להמשיך ולהתגורר בנכס עד ששה חודשים לאחר פטירת שני בני הזוג (המנוחה והתובע). לאחר מכן, יפונה הנכס ויימכר. כל חוב שיצטבר בתקופה זו ישולם ע"י הנתבע. המנוחה לא קבעה בצוואתה כיצד תתחלק התמורה שתתקבל כתוצאה ממכירת הנכס.
- המנוחה קבעה הוראות נוספות בצוואה באשר לשאר נכסיה (ר' סעיפים 5-8 לצוואת המנוחה).
- עם זאת, וכפי שצוין לעיל, לא נקבעו הוראות באשר לתמורה שתתקבל ממכירת הנכס לאחר התקיימות התנאים בסעיף 10 לצוואת המנוחה.
(2) סיווג החיוב הקבוע בסעיף 10 לצוואת המנוחה
- כאמור לעיל, במסגרת סעיף זה הקנתה המנוחה לנתבע זכות מגורים בנכס עד ששה חודשים מפטירת האחרון מבני הזוג.
- לטענת הנתבע, הסעיף מקיים את ההגדרות הקבועות בסעיפים 43-45 לחוק, הקובעות הוראות בדבר "יורש על תנאי דוחה", "יורש על תנאי מפסיק" ו"חיובי יורש".
- סיווג הוראה בצוואה כתנאי וכן סיווג התנאי כדוחה או מפסיק או כחיוב אינם עניין של מה בכך, ויש לפנות לאומד דעתו של המצווה. אם ברור לביהמ"ש שהמצווה איננו רוצה בקיום ההוראה המנחילה אם לא יקוים דבר אחר הנמצא בצוואה אזי לפנינו תנאי. אם אומד דעת המצווה מכוון לכך שהמצווה מבקש להפריד בין ההנחלה לקיום ההוראה יש לראות את הדברים כחיוב לפי ס' 45 לחוק (ר' שאול שוחט, נחום פינברג ויחזקאל פלומין דיני ירושה ועיזבון (2014) עמ' 158).
- לא מצאתי, כי סעיף 10 לצוואת המנוחה עונה על ההגדרות שבסעיפים 43-44 לחוק אלא על ההגדרה שבסעיף 45 לחוק בלבד.
- סעיף 43 לחוק, עוסק ביורש על תנאי דוחה: " המצווה רשאי לצוות שיורש יזכה בהתקיים תנאי או בהגיע מועד" (ר' ס' 43(א) לחוק).
- בענייננו, התובע זכה בזכויות המנוחה בנכס עם פטירת המנוחה (ר' ס' 4 לצוואת המנוחה). הזכייה של התובע לא הותנתה בשום תנאי או הגיע מועד מסוים.
- אף בסעיף 10 לצוואת המנוחה, לא התנתה המנוחה את זכיית התובע בנכס (לפי סע' 4 לצוואה) במתן זכות מגורים לנתבע. כל שנקבע בסעיף 10 לצוואה, הוא שהנתבע ימשיך להתגורר בנכס עד ששה חודשים לאחר פטירת שני בניה"ז, ותו לא. מכאן שישנה הפרדה בין הורשת הנכס לתובע לבין החיוב למתן זכות מגורים בנכס לנתבע.
- סעיף 44 לחוק, עוסק ביורש על תנאי מפסיק: "המצווה רשאי לצוות שיורש יחדל מלזכות בהתקיים תנאי או בהגיע מועד".
- סעיפים 4 ו-10 לצוואת המנוחה, אינם קובעים בשום צורה (מפורשת או משתמעת) כי התובע יחדל מלזכות בזכויות המנוחה בנכס, ככל שלא תינתן לנתבע זכות מגורים בנכס ע"י התובע. כל שביקשה המנוחה הוא לאפשר זכות מגורים בנכס לנתבע, אך לא ביקשה להטיל "סנקציות" כאלו או אחרות על התובע ככל שלא יעשה כן. מכאן שניתן לראות שישנה הפרדה בין הורשת הנכס לבין החיוב לאפשר מגורים לנתבע והדברים אינם תלויים האחד בשני.
- סעיף 45 לחוק, עוסק בחיובי יורש: " המצווה רשאי להורות בצוואתו דבר שיורש יהיה חייב לעשותו, או להימנע מעשותו, במה שקיבל מן העזבון; מילויו של חיוב כזה יכול לדרוש כל מי שמעונין במילוי, ואם היה בדבר ענין לציבור – גם היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו".
- הוראת סעיף 10 לצוואת המנוחה, עונה על הגדרה זו.
- המנוחה ציוותה את הנכס לתובע (ס' 4 לצוואה), ובסעיף נפרד ביקשה ליתן מתן זכות מגורים לנתבע בנכס עד פטירת שני בני הזוג (ס' 10 לצוואה) וזאת ללא כל קביעת "סנקציה" כלשהי על התובע באם לא יפעל כאמור.
- לאור ההפרדה בין הורשת הנכס לבין החיוב לאפשר מגורים לנתבע, יש לראות בסעיף 10 לצוואה כחיוב החל על התובע מכוח ס' 45 לחוק. למעלה מן הצורך, ובנפרד מענייננו, יצוין כי על פי ס' 53 לחוק, הוראות הסעיפים 41 עד 52 לחוק, פרט לסעיף 42(ד), חלות במידה שאין בצוואה הוראות אחרות (מה שאין כן בענייננו).
- המפורט לעיל מבהיר כי יש לראות בסעיף 10 לצוואת המנוחה, כהוראה המטילה חיוב על היורש (התובע), לעניין הענקת זכות מגורים לנתבע בנכס עד פטירת שני בני הזוג.
תוקפו של סעיף 10 לצוואת המנוחה
- לאחר שקבעתי כי, המנוחה הטילה חיוב על התובע ביחס למגורי הנתבע בנכס כאמור בסעיף 45 לחוק, עלינו לבחון את תוקפו של חיוב זה והאם הוא ישים כלל.
- זכויות הבעלות בנכס
- כאמור לעיל, בטרם פטירת המנוחה, היו בניה"ז הבעלים בשלמות ובחלקים שווים של הזכויות בנכס.
- בניה"ז נרשמו כ"א כבעלים של מחצית הזכויות בנכס במרשם המקרקעין.
- על פי ס' 27 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין"), כאשר מדובר במקרקעין בבעלות משותפת, חלקו של כ"א מהבעלים מתפרשת על כלל הנכס: " מקרקעין שהם של כמה בעלים, בעלותו של כל אחד מהם לפי חלקו מתפשטת בכל אתר ואתר שבמקרקעין ואין לשום שותף חלק מסוים בהם ". עוד בעניין זה ר' ע"א 832/13 רונן טוסי ו-25 אח' נ' מע"צ – החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ(נבו 23.9.2014):
"מכאן עולה כי, כאשר מדובר בבעלות משותפת במקרקעין, אין בבעלותו של איש מבין השותפים חלק פיזי מוגדר בהם, והבעלות מתפרשת על חלקים בלתי מסוימים בקרקע – שאותם ניתן להגדיר גם כמנות מסוימות בקרקע, כפי שהבהיר המלומד ויסמן: "כאשר אומרים שאין לשותף חלק מסוים בנכס המשותף הכוונה בכך שאין לשותף חלק פיסי מסוים (בחליפה משותפת אין המקטורן יכול להיות בבעלותו הייחודית של אחד השותפים). לעומת זאת, ניתן לדבר על מנה מסוימת שיש לשותף בנכס המשותף, כגון שהוא בעלים כדי 25% בנכס המשותף""
- מכאן שזכויותיהם של בניה"ז, התפרשו על כלל הנכס, כאשר לאף אחד מהם אין בעלות על חלק פיזי מסוים בנכס.
- ביום 30.4.23 ובעקבות צו קיום הצוואה שניתן לעיזבון המנוחה, נרשם התובע תחת המנוחה כבעלי מחצית הזכויות אשר היו שייכים למנוחה מכוח הצוואה, זאת בכפוף להערה שנרשמה ("בכפוף לתנאים בצוואה").
- לאור האמור, עולה כי לתובע בעלות במחצית הזכויות בנכס, אשר היו לו טרם זכה במחצית הנוספת מכוח צוואת המנוחה. יש לבחון את החיוב שבסעיף 10 לצוואה, בשים לב לעובדה כי לתובע היו מחצית הזכויות בנכס ללא קשר לזכייתו בשאר הזכויות מכוח צוואת המנוחה.
(2) המנוחה ציוותה לגבי זכויות בנכס שאינן חלק מעיזבונה
- סעיף 10 לצוואה קובע כהאי לישנא: " הנני מורה בזאת כי בני *****… יוכל להמשיך ולהתגורר בנכס… עד 6 חודשים מיום פטירת האחרון בינינו: בעלי *****… ו/או אנוכי ****… כשלאחר מכן יפונה הבית ויימכר. כל חוב שיצטבר בתקופה זו ישולם ע"י בני *****" (ההדגשה אינה במקור ר.ל.א).
- הוראת הצוואה מעלה כי, המנוחה ציוותה לגבי זכות מגורים לנתבע בכלל הזכויות בנכס, דהיינו אף על זכויות התובע בנכס (שכלל לא היו שייכות למנוחה).
- כאמור לעיל, נקבע כי בסעיף 10 לצוואה הטילה המנוחה חיוב על התובע לפי ס' 45 לחוק. הלכה למעשה המנוחה ציוותה זכות מגורים לנתבע גם בזכויותיו של התובע בנכס. לא ניתן לחייב זוכה בצוואה לעשות דבר בנכס שאינו מנכסי העיזבון, אף לפי ס' 45 לחוק הירושה:
"אכן, יש בכך, לכאורה, משום הטלת נטל על היורשת לעשות דבר בנכס שאיננו מנכסי העיזבון, ודבר זה אינו אפשרי אפילו לפי סעיף 45לחוק הירושה שמתייחס ליכולתו של המוריש לחייב יורש לעשות "במה שקיבל מן העזבון".
ע"א 765/87 רות צ'סלר נ' עיזבון המנוח אופל מנדל ישראל ז"ל, מג(3) 081 (1989)
- לאור האמור, המנוחה הייתה בעלים של מחצית הזכויות בנכס בלבד. על כן, לא היה ביכולתה של המנוחה להעניק זכות מגורים לנתבע בנכס (ובכך ליצור חיוב על התובע), כאשר לתובע מחצית הזכויות בנכס (אשר כאמור מתפרשות על כלל הנכס).
- זכותו של שותף במקרקעין לפעול לפירוק שיתוף בכל עת
- נימוק נוסף לאי יכולתה של המנוחה לחייב את התובע כפי שקבעה בסעיף 10 לצוואה, ניתן למצוא בזכות של שותף במקרקעין לפעול לפירוק שיתוף.
- הזכות לפירוק שיתוף, מקורה בזכות הקניין שהיא זכות חוקתית: " אין פוגעים בקנינו של אדם "(ר' ס' 3 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו). הזכות לפירוק שיתוף במקרקעין מעוגנת בס' 37(א) לחוק המקרקעין קובע כי: " כל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת לדרוש פירוק השיתוף".
- הזכות לפירוק השיתוף נקבעה כעיקרון על בדיני הקניין והמקרקעין (ר' רע"א 1017/97 יצחק רידלביץ נ' יצחק מודעי [25 עמ'], נב(4) 625 (1998)).
- לאור האמור, המנוחה לא הייתה יכולה לקבוע חיוב בצוואתה, אשר פוגע בזכות הקניין של התובע לעתור לפירוק שיתוף בנכס (פירוק אשר התובע מעוניין בו היום).
- סיכום – המנוחה לא הייתה יכולה לחייב את התובע בצוואה ליתן זכות מגורים לנתבע בנכס עד סוף ימיו. החיוב נוגע לזכויות שאינן חלק מעיזבונה של המנוחה, וכן מונעת מהתובע לממש זכות יסוד ולפרק את השיתוף בנכס. על כן, החיוב הקבוע בסעיף 10 לצוואה הוא חסר תוקף.
פסקי הדין אליהם הפנה הנתבע בסיכומיו
- במסגרת סיכומיו, הפנה הנתבע למספר פסקי דין בכדי לתמוך בטענותיו. עיון בפסקי הדין מעלה כי מדובר בנסיבות שונות מענייננו, כפי שיפורט להלן.
- תמ"ש (משפחה תל אביב-יפו) 50215-04-17 ר' ב' ר' נ' י' ר' (נבו 19.9.2019) :
בפסק הדין דובר על "צוואה משותפת" של בני זוג (המנוחה והנתבע שם), הכוללת הוראות "יורש אחר יורש" וכן תנאים ותניות ליורש הראשון (הנתבע).
היורשת השנייה (התובעת) עתרה לקבלת צו מניעה קבוע, האוסר על הנתבע לבצע כל פעולה אשר פוגעת בזכויותיה העתידיות שלה, בנכסים אשר הוקנו לה בצוואת המנוחה לאחר אחרית ימיהם ושנותיהם של המנוחה והנתבע.
בפסק הדין נקבע כי, קיימת הסתמכות של בני הזוג האחד על השנייה בעריכת הצוואה:
"34. עסקינן בצוואה משותפת למנוחה ולנתבע. כך עולה במפורש מסעיף 9.6 לצוואה בו נרשם "התנאי כאמור נקבע על ידי בהסתמך על צוואתו של י' הנחתמת במקביל.." וסעיף 9.7 לצוואה בו נרשם "הכוונה המשותפת של י' ושלי היא …" וכן מדברי הנתבע עצמו "החלטנו ביחד וכתבנו ביחד" (עמ' 107, ש' 18), כך שקיימת הסתמכות של המנוחה על הוראות צוואת המנוח. עוד עולה כי המנוחה ביקשה בצוואתה ליצור הסדר של "יורש אחר יורש" כמשמעו בסעיף 42 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965 על פיו בשלב הראשון הנתבע זוכה בכלל עיזבונה ובשלב השני (לאחר פטירת הנתבע יבדל"א) זוכים במה שיוותר שלושת הילדים. עם זאת, אין המדובר בהסדר פשוט ושגור של "יורש אחר יורש" אלא הסדר מפורט ומחושב במסגרתו קבעה המנוחה תנאים ותניות אשר מבטאים את רצונה ואומד דעתה של המנוחה על פי צוואתה" (ההדגשה אינה במקור ר.ל.א).
68" . לסיכום, עולה בבירור כי ההחלטה על מכירת בית המגורים בשילוב ההחלטה להעברת הדירה בפ' ח' במתנה לא' נועדו על מנת לסכל את זכויותיה העתידיות של התובעת על פי צוואת המנוחה. לא זו בלבד ששני הנכסים שהתובעת היתה עתידה לקבל על פי צוואת המנוחה נגרעו ממנה, הרי שנכס אחד, היא הדירה ברח' פ' ח', הועבר ללא כל סיבה ממשית לידי א' ובניגוד לכל היגיון סביר. חובת תום הלב מתעצמת על אחת כמה וכמה בענייננו משמדובר בצוואות משותפות למנוחה ולנתבע ומשהנתבע עצמו הצהיר כי כל פעולה למכירת אחד מהנכסים עשויה לפגוע בזכותו של אותו ילד לקבל נכס זה וכן משום הסתמכות המנוחה על צוואת הנתבע בעניינים אלו." (ההדגשה אינה במקור ר.ל.א).
- לא מצאתי כי ניתן להקיש מפסק הדין הנ"ל לענייננו. עולה כי, פסק הדין קבע שמדובר "בצוואה משותפת" וניתן משקל רב להסתמכות של המנוחה על הנתבע ביחס להוראות הצוואה שערכו. בענייננו, מדובר בצוואה נפרדת ועצמאית של המנוחה, ולא בצוואה משותפת או הדדית (כפי שקבעתי לעיל) וכך יש לקרוא ולפרש אותה. על כן, איני נדרשת לשאלת "ההסתמכות" או הסתמכות כלשהי של המנוחה על התובע בעריכת צוואתה.
- תמ"ש (משפחה אשדוד) 8970-09-20 א.מ נ' א. ב (נבו 9.6.2022) :
- בפסק הדין דובר על יורשות אשר ירשו את כלל זכויותיהן בנכס מקרקעין מכוח הצוואה (ר' ס' 2 לפסק הדין). זאת בשונה מענייננו, בו התובע הוא בעלים של מחצית הזכויות בנכס ללא קשר לזכויות שירש בנכס מכוח צוואת המנוחה. על כן, לא ניתן להקיש מפסק דין זה לענייננו אנו.
הגשמת רצון המנוחה לאור אי תוקפו של סעיף 10 לצוואה
- בבסיס התובענה שלפני, עומד רצונו של התובע למכור את הנכס.
- לאור הקביעות שלעיל, עולה כי החיוב שקבעה המנוחה למתן זכות מגורים לנתבע עד פטירת שני בני הזוג, אינה יכולה לעמוד.
- כעת, יש לבחון האם וכיצד ניתן להגשים את רצון המנוחה לאור אי תוקפו של סעיף 10 לצוואה, זאת לאור עקרון העל בדיני הירושה בדבר המצווה לקיים את רצון המת (ר' המפורט לעיל בעניין).
- רצון המנוחה כעולה מן הצוואה
- כאמור לעיל, קבעתי כי רצונה של המנוחה היה לדאוג לקורת גג עבור הנתבע בשל מצבו. המנוחה הורתה להעניק לנתבע זכות מגורים בנכס עד ששה חודשים לאחר פטירת שני בני הזוג.
- עם זאת, זכות המגורים שניתנה לנתבע אינה עד סוף הדורות אלא לתקופה קצרה לאחר פטירת שני הזוג. סעיף 10 לצוואה קובע כי, ששה חודשים לאחר פטירת שני בני הזוג, הנכס יפונה ויימכר. המנוחה לא הורתה דבר באשר לאופן חלוקת תמורת המכר שיתקבל עבור הנכס.
- מכיוון שאין אדם יודע את יום פטירתו, המנוחה לא הייתה יכולה לדעת מתי ילכו היא והתובע לעולמם, במוקדם או במאוחר. כמו כן, לא הורתה לנתבע דבר באופן ספציפי לגבי תמורת הנכס לאחר מכירתו.
- לאור האמור, רצונה של המנוחה כעולה מן הצוואה, הייתה להעניק לנתבע זכות מגורים בנכס. עם זאת, זכות המגורים אינה מוחלטת, אלא רק עד ששה חודשים לאחר פטירת שני בני הזוג, כאשר המנוחה לא יכלה לצפות מתי בני הזוג ייפטרו מן העולם. כמו כן, המנוחה לא ציוותה לנתבע כל חלק עודף בתמורה שתתקבל לאחר מכירת הנכס.
- הגשמת רצון מצווה אשר אינה מעוגנת בצוואה
- בפרשת טלמצ'יו נקבעו מספר דרכים, בהן ניתן להגשים את אומד דעת המצווה אף אם אינה מעוגנת בלשון הצוואה:
"האם נובע מכאן, שאין כל אפשרות להגשים את אומד-דעתו של המצווה אם לאומד-דעת זה אין אחיזה, ולו מינימלית, בלשון הצוואה? התשובה היא בשלילה.
ישנם מצבים, שבהם הדין מאפשר הגשמת אומד-דעתו של המצווה, גם אם לאומד-דעת זה אין עיגון בלשון הצוואה. אלה הם מקרים מיוחדים שבהם הדין מאפשר מתן מובן לצוואה שערך המצווה או לביצועה הלכה למעשה, גם אם למובן זה או לביצוע זה אין קשר מילולי מינימלי עם לשון הצוואה. מצבים אלה חורגים מפרשנותה של הצוואה במובנה הצר. אלה הם מקרים, שניתן לכלול אותם בגדרי פרשנות הצוואה במובנה הרחב.
לענייננו, אזכיר ארבעה מצבים מסוג זה:
האחד, עניינו תיקון לשון הצוואה בשל טעות שנפלה בה;
השני, עניינו השלמת חסר (לאקונה) בצוואה;
השלישי, עניינו הגשמת אומד-דעת המצווה "בקירוב"; (cy prs
הרביעי, עניינו הגשמת אומד-דעת המצווה בדרך של "תחליף".
בכל ארבעת המצבים הללו – ואין לראותם כרשימה סגורה – חורג השופט-הפרשן מעבר ללשונה של הצוואה המקורית. בשני המצבים הראשונים הוא מוסיף לשון חדשה לצוואה המקורית. בשני המצבים האחרונים הלשון המקורית של הצוואה אינה משתנה, אך השופט-הפרשן הוסמך להגשים את אומד-דעת המצווה. בכל המצבים הללו, השופט פועל מעבר ללשון (המקורית) של הצוואה. הוא פועל מעבר לפרשנות הצוואה במובן הצר. הוא מפרש את הצוואה במובן הרחב (להבחנה זו בדיני החוזים, ראה: ע"א 154/80 בורכרד ליינס לימיטד לונדון נ' הידרובטון בע"מ [15], בעמ' 223; ע"א 554/83 "אתא" חברה לטקסטיל בע"מ נ' עיזבון המנוח זולוטולוב יצחק ז"ל [16], בעמ' 299; ע"א 719/89 מחצבות חיפה בע"מ נ' חנ-רון בע"מ [17], בעמ' 312; פרשת אפרופים [1], בעמ' 316)."
- בפרשת טלמצ'יו, צוין בלכאורה מהו מדרג העדיפות בין ארבעת הדרכים לצורך הגשמת רצון המצווה:
"הצבעתי על ארבעה מצבים של פרשנות מרחיבה המבוססים על ארבע דוקטרינות שונות (תיקון טעות, השלמת חסר, ביצוע בקירוב, תחליף).
רשימת המצבים המיוחדים אינה סגורה. ניתוח המצבים השונים מצביע על כך, כי על מערכת עובדתית נתונה עשויות לחול בו-זמנית דוקטרינות מספר. מצב דברים זה מעורר את השאלה, למי מהדוקטרינות השונות עדיפות על פני רעותה. לשאלה זו עשויה להיות גם חשיבות מעשית.
אין לנו צורך לפסוק בה בערעור שלפנינו.
די אם אציין, כי לכאורה יש ליתן עדיפות ראשונה לדיני הטעות. אחריהם יבואו הדינים בדבר השלמת החסר. בסוף הרשימה יבואו דיני הביצוע בקירוב והתחליף."
- לאור האמור, אף שהחיוב שקבעה המנוחה בסעיף 10 לצוואה אינו תקף ואינו יכול לעמוד, מצאתי כי יש לבחון כיצד ניתן להגשים את רצון המנוחה על פי ארבעת המצבים שפורטו בפרשת טלמצ'יו.
- הוראות צוואה שנעשתה מחמת טעות
- סעיף 30(ב) קובע כי: "הוראת צוואה שנעשתה מחמת טעות – אם אפשר לקבוע בבירור מה היה המצווה מורה בצוואתו אילמלא הטעות, יתקן בית המשפט לפי זה את דברי הצוואה; אם אי-אפשר לעשות כן – בטלה הוראת הצוואה".
- בבע"מ 1857/24 פלונית נ' פלונית (נבו 2.12.2024), פורטו השיקולים לתיקון טעות בצוואה:
"בפסיקה הובהר כי טעות יכולה להתקיים, כאשר קיים פער בין המציאות האובייקטיבית לבין תפיסתו הסובייקטיבית של המצווה (ע"א 1900/96 טלמצ'יו נ' האפוטרופוס הכללי פ"ד נג(2) 817, 830-829 (1999)).
כן נקבע כי רק אם אפשר לקבוע בבירור מה היה המצווה מורה, אילו המציאות האובייקטיבית הייתה ידועה לו, בית המשפט יכול לתקן את לשון הצוואה, כך שהלשון המוטעית תוחלף בלשון המשקפת את אומד דעתו הברור של המצווה (שם).
אשר לעניין זה, סבר פרופ' שילה כי: "אין זה מספיק שאפשר להניח מה שהמצווה היה מורה, אפילו אם קרוב לוודאי שהיה מורה אחרת. בית-המשפט צריך להיות משוכנע לגמרי שלוליא הטעות המצווה היה קובע שזה ודווקא זה, רצונו", וכאשר קיים ספק 'קל מן הקלים', ההוראה תבוטל נוכח הטעות ולא תתוקן (שמואל שילה פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 כרך א 276 (1995))."
- לא מצאתי כי, ניתן לעשות שימוש בדיני הטעות לצורך הגשמת רצון המנוחה. במקרה דנן, לא ניתן להשתכנע באופן מוחלט, מה הייתה המנוחה מצווה לו ידעה שאינה יכולה לצוות כפי שציוותה לאור זכויות התובע בנכס. על כן, לא ניתן לא לעשות שימוש בדיני הטעות.
- השלמת חסר בצוואה
- בפרשת טלמצ'יו הוסבר לגבי השלמת חסר בצוואה:
"כמו בכל יצירה אנושית, גם בצוואה עשוי שיתגלה חסר. דבר זה יקרה כאשר הוראות הצוואה (המפורשות או המשתמעות) יוצרות חוסר שלמות הנוגד את אומד-דעתו של המצווה.
במרבית המקרים, החסר נובע בשל אירועים שהתרחשו בין מועד עריכת הצוואה לבין מות המצווה, ושלא נצפו בצוואה עצמה… חסר זה מוסמך השופט להשלים ("פרשנות משלימה" – “Erganzende Auslegung”). הדבר נעשה על–פי אומד–דעתו של המצווה בעת עריכת הצוואה, כפי שהוא עולה מתוך הצוואה והנסיבות.
בהיעדר אומד–דעת (ריאלי) של המצווה – שכן הוא לא צפה הבעיה ולא נתן דעתו עליה – יש להשלים החסר על–פי רצונו ההיפותטי של המצווה. רצון זה הוא הרצון שיש להניח כי היה לו בעת עריכת הצוואה אילו נתן דעתו לחסר. השופט ממשיך את קו המחשבה של המצווה, ומשלים באמצעותו את שהמצווה עצמו החסיר."
- מהותה של השלמה בחסר היא כאמור ברישא לפסיקה דלעיל. במקרה דנן לא התרחשו אירועים שמצריכים השלמת הצוואה בתקופה שבין עריכתה לפטירתה של המנוחה.
- ביצוע בקירוב
- בפרשת טלמצ'יו הוסבר מצב זה:
"מכוחה של דוקטרינה זו, רשאי השופט להגשים את אומד-דעתו (הריאלי או ההיפותטי) של המצווה, ולהנחיל נכס ליורש, אף שהוראות הצוואה אינן קובעות (במפורש או במשתמע) הנחלה זו. עניין לנו אפוא בפריצת גדרי לשון הצוואה, ומתן ביטוי לרצונו (הריאלי או ההיפותטי) של המצווה, ובלבד שהדבר נעשה למטרה הקרובה לזו הקבועה בהוראת הצוואה."
- ר' הדברים שנאמרו גם בע"א 102/80 חיה שרה פרוכטנבוים נ' מגן דוד אדום בישראל, לו(4) 739 (1982):
"בהתאם לתורה זו, כאשר אמנם הבהיר המצווה את כוונתו, אך הוראתו הברורה אינה ניתנת לקיום כלשונה, כגון ציווה אדם מנה לבית יתומים פלוני ואותו בית היתומים נסגר, הרי יש מקום לנקוט צעד, שבא לבצע את כוו(נ)תו הברורה של המצווה, אם כי בדרך שונה במקצת, אשר – מניחים אנו – הייתה מקובלת עליו, אילו ניתן היה לשאול אותו, כגון להעביר את המנה שציווה לבית היתומים שבינתיים עבר מן העולם לבית יתומים דומה לראשון מבחינת מתכונת החינוך והרכב החניכים. בהחלת עקרון ה– cypresיודעים אנו את כוונת המצווה ומקיימים אנו את רצונו, אם כי בדרך שונה במקצת."
- מצאתי כי, יש לעשות שימוש בדוקטרינת הביצוע בקירוב לצורך הגשמת רצון המנוחה.
- כמפורט בהרחבה לעיל, רצון המנוחה היה לדאוג לקורת גג עבור הנתבע, אך לא בצורה מוחלטת ולכל החיים. את רצונה של המנוחה ניתן להגשים בקירוב באופן בו תובטח לנתבע קורת גג, אין זה משנה אם בנכס דנן או בנכס אחר, העיקר שלבנה יהא מקום מגורים.
- כאן המקום להדגיש, כי בסע' 4 לצוואה הורישה המנוחה את חלקה בנכס לתובע, אך אין בצוואה כל הוראה שאומרת מה יעשה בחלקה בנכס לאחר פטירת היורש (התובע), מבחינת הורשתו, קבלת תמורת מכירתו וכו', והמשתמע מכך הוא שהתובע רשאי לצוות את הנכס למי שהוא חפץ, אף מבלי לחלק את תמורת חלקה של המנוחה בנכס, בין יורשיה, לרבות הנתבע.
- ואולם, מאחר שעסקינן בכיבוד רצונה של המנוחה (בקירוב), ונהיר כי ביקשה להעניק קורת גג לנתבע, ומנגד בהביאני בחשבון כי לא ניתן לפגוע בזכויותיו הקנייניות של התובע המעוניין בפירוק שיתוף – הדרך להגשים את רצון המנוחה, היא באמצעות מתן סכום כסף לנתבע, מכספי תמורת המכר שיתקבלו ממכירת הנכס.
- אדגיש, כי טרם הוגשה התובענה וכן לאחריה, הציע התובע לנתבע אפשרות שתגשים בקירוב את רצון המנוחה, אך הנתבע דחה את ההצעה.
- בכדי להגשים את רצון המנוחה אפוא, יש להעניק לנתבע סכום כסף אשר יבטיח לו קורת גג. בעניין זה, כאמור, המנוחה העניקה את חלקה בנכס לתובע. המנוחה לא ציוותה כי תמורתו תחולק כלל, כלומר כולה תוקנה לתובע.
- לפיכך, ניתן ליטול מכספי התמורה של הנכס בו עותר התובע לפרק את השותפות, מבלי לגרוע מזכויות ילדיה הנוספים של המנוחה, כיוון שאין להם עוד זכויות בנכס זה.
- ע"מ להגשים את רצונה של המנוחה סבורתני כי נכון להעניק לנתבע שיעור של 40% מחלקה של המנוחה בנכס. הבאתי בחשבון כי הצוואה נערכה ביום 14.12.17, כשבניה"ז מבוגרים ואינם בקו הבריאות, כך, שלא היתה היתכנות שהנתבע יגור בדירה עשרות שנים קדימה.
- כן אזכיר כי לשיעור דומה הסכים התובע מלכתחילה וציין זאת בכתב תביעתו (סע' 25-26).
סיכום הסעדים
- סילוק ידו של הנתבע מהנכס – הנתבע יפנה את הנכס בתוך 3 חודשים.
- הנתבע יקבל 40% מתוך חלקה של המנוחה שהיה לה בנכס, עובר לציוויו לתובע.
- הסרת הערת האזהרה לגבי הזכויות אותן ירש התובע מהמנוחה בנכס לצורך מכירת הנכס – הערת האזהרה תוסר לאלתר וזאת בכפוף לקבוע בפסק דין זה. התובע יגיש נוסח צו לחתימה בעניין בתוך 14 יום ממועד המצאת פסק הדין.
- חיוב הנתבע בפיצויים בגין הנזק שנגרם לנכס – הסעד נדחה. לא ברור לאילו נזקים מתכוון התובע, כמו כן, נזקים אלו לא הוכחו.
סוף דבר
התובענה מתקבלת באופן חלקי בהתאם למפורט לעיל.
הנתבע יישא בהוצאות בסך 10,000 ₪ לטובת התובע.
לאחר שניתנה לצדדים זכות הטיעון בעניין, והם לא התנגדו, פסק דין זה הותר בפרסום, בהשמטת כל פרט מזהה.
ניתן היום, כ"ב ניסן תשפ"ה, 20 אפריל 2025, בהעדר הצדדים.
לפעמים החיים מציבים בפנינו אתגרים מורכבים, והתמודדות עם צוואה שמעוררת סימני שאלה היא אחד מהם.
התנגדות לצוואה היא זכות חוקית שניתנת לך כדי להגן על האמת ועל הצדק.
ישנן סיבות רבות שעשויות להצדיק התנגדות לצוואה: חשש שהמנוח הושפע שלא כדין, ספקות לגבי מצבו הנפשי בעת כתיבת הצוואה, פגמים בהליך החוקי, או תחושה עמוקה שהצוואה אינה משקפת את רצונו האמיתי של יקירך שהלך לעולמו.
הזמן הוא גורם קריטי – החוק מקציב חלון זמנים מוגבל להגשת התנגדות. אל תישאר עם סימני שאלה.
צוות המומחים שלנו כאן כדי להקשיב, לייעץ ולהוביל אותך בדרך להגנה על האמת והצדק.
צוואה מעוררת ספקות? יש לך זכות להתנגד ולהגן על האמת. אנחנו כאן בשבילך
התנגדות לצוואה היא הזדמנות אחרונה להגן על זכויותיכם בירושה - פנו עכשיו לייעוץ משפטי מקצועי
הסתייגות משפטית
המידע המוצג באתר זה מיועד למטרות הדרכה כלליות בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי, פיננסי או מקצועי. התוכן נועד לספק כיוון ראשוני ואינו בא במקום עיון במקורות הרשמיים או קבלת ייעוץ מקצועי מוסמך. האתר אינו אחראי לדיוק, שלמות או עדכניות המידע המוצג. בתהליכי עיבוד והמרת התוכן עלולים להתרחש שגיאות או אי-דיוקים. לפני קבלת החלטות או ביצוע פעולות כלשהן, הינכם מתבקשים לפנות לקבלת ייעוץ מקצועי ולוודא את המידע ממקורות רשמיים. האתר אינו נושא באחריות לתוצאות השימוש במידע או לנזקים העלולים להיגרם עקב הסתמכות על התוכן המוצג.
הסתייגות זו באה בנוסף לתקנון האתר, תנאי השימוש ומדיניות הפרטיות החלים על האתר.
