26 שנים של אהבה, אפס זכויות בירושה: כיצד אישה הפסידה הכל למרות קשר של עשרות שנים
איך אישה שחיה עם גבר נשוי 26 שנים, טיפלה בו בסרטן וליוותה אותו עד היום האחרון, מדוע בית המשפט דחה את תביעתה לירושה חרף הקשר הארוך והמשמעותי, ומה כל זוג בישראל צריך ללמוד על ההבדל בין אהבה לזכויות משפטיות
לקחים שכל אחד צריך להכיר
עו"ד ארז קרט מפרק את ההחלטה לנקודות מעשיות:
הסיפור שמאחורי פסק הדין המטלטל
כשה' פגשה את א' בשנת 1992, היא הייתה עולה חדשה מרוסיה בת 28, אם לשני ילדים קטנים, שהחלה לעבודה כשרטטת במשרד שבו היה שותף המנוח. הוא היה אז בן 42, נשוי ואב לשלוש בנות. מה שהחל כקשר עבודה התפתח במהירות למערכת יחסים שתימשך 26 שנים ותסתיים בבית המשפט.
איך מתחילה תביעה שתזעזע את מושגי הצדק המוסריים שלנו? המנוח נפטר באפריל 2018 לאחר מאבק בסרטן, בעודו נשוי רשמית לאשתו. ה', שטענה להיות בת זוגו הידועה בציבור, הגישה התנגדות לצו הירושה וביקשה לרשת מחצית מעזבונו. לטענתה, המנוח וה' נהגו כבני זוג לכל דבר ועניין - הוא שהה בביתה מחצית מהשבוע, מימן את מגוריה, העביר לה דירות במתנה בפלורידה, ואף שימש כאב לילדיה.
הפרטים המרגשים שעלו במהלך המשפט מצוירים תמונה של קשר עמוק ומשמעותי. המנוח אירגן ומימן את ברית המילה של בנה של ה' ושימש כסנדק, נטל חלק מרכזי בחתונות ילדיה, ומימן את לימודיהם האקדמיים. כשהמנוח חלה בסרטן, ה' הייתה זו שליוותה אותו לטיפולים ושהתה לצדו במוסד הסיעודי עד היום האחרון.
אבל המשפחה הרשמית סיפרה סיפור אחר לגמרי. האלמנה ובנותיה של המנוח טענו שהם ניהלו חיי משפחה תקינים ומלאים, שהמנוח ישן עם אשתו באותה מיטה, שהם קיימו שיתוף רכושי מוחלט, וכי המנוח מעולם לא הביע רצון להתגרש או להיפרד. הן הדגישו שהמנוח חזר לביתו כל שבת וחג, התפלל בבית הכנסת בישובו, ושמר על חיי משפחה סדירים.
הנקודה המכרעת הגיעה מהעדויות על התנהלותו של המנוח עצמו. איך אדם מגדיר את קשריו האישיים כשהוא עומד בפני החוק? בהליך האפוטרופסות שהתנהל בעניינו, המנוח הגדיר את ה' כ"מאהבת" ו"אישה נוספת בחייו", ואמר שהוא "חי חיים כפולים". עורך הדין שייצג אותו העיד שהמנוח אמר לו: "יש לי מאהבת מזה 23 שנים, חייתי חיים כפולים".
בשיחה מקלטת שהוקלטה בין המנוח, ה' ועורכת דין, כשנשאלו אם הם "ידועים בציבור", המנוח ענה בבירור: "אנחנו לא בני זוג, אנחנו מ... היא המאהבת שלי". זה היה המסמר האחרון בארון הקבורה של התביעה.
עו"ד ארז קרט מסביר את המורכבות המשפטית: "החוק מכיר בשני סוגים של זכויות ירושה - מנישואין פורמליים או מחיי משפחה כידועים בציבור. אבל כאשר אחד הצדדים נשוי לאחר, לא יכול להיות הכרה בידועים בציבור." הבעיה המרכזית הייתה שהמנוח מעולם לא התגרש מאשתו ולא ביטא כוונה לעשות זאת.
השופטת דחתה את התביעה בנימוקים ברורים: ראשית, לפי הגישה הפורמלית השולטת, המנוח היה נשוי לאשתו בשעת פטירתו. שנית, גם לפי הגישה המהותית, לא הוכח שהנישואין עם אשתו היו "על הנייר" בלבד. המנוח והאלמנה המשיכו לחיות יחד, לישון באותה מיטה, לנהל שיתוף רכושי ולקיים חיי משפחה.
התוצאה? לאחר 26 שנים של קשר, טיפול במחלה ומסירות ללא גבולות, ה' נותרה ללא כל זכות בעזבון. האלמנה והבנות ירשו את כל הרכוש לפי חוק הירושה. זהו סיפור שמדגים את הפער הכואב בין צדק רגשי לצדק משפטי, ואת החשיבות של הבנת ההבדל בין אהבה לזכויות משפטיות במדינת ישראל.
שאלות עיקריות שעולות מפסק הדין
מה בדיוק קרה במקרה הזה?
אישה שחיה 26 שנים עם גבר נשוי תבעה זכות ירושה לאחר מותו, אך בית המשפט דחה את תביעתה. המקרה התרחש כאשר המנוח א' נפטר ב-2018 מסרטן, והשאיר אחריו אלמנה רשמית ושלוש בנות, לצד ה' שטענה להיות בת זוגו הידועה בציבור. ה' הגישה התנגדות לצו הירושה וביקשה לרשת מחצית מהעזבון, בטענה שהיא הייתה בת זוגו האמיתית במשך 26 שנים. עו"ד ארז קרט מסביר שהמקרה מדגים את המורכבות בין קשרים רגשיים לזכויות משפטיות בישראל.
איך בית המשפט הגיע להחלטה?
השופטת בחנה את המקרה לפי שתי גישות משפטיות: הגישה הפורמלית והגישה המהותית. לפי הגישה הפורמלית, המנוח היה נשוי רשמית בשעת מותו, ולכן אשתו היא היורשת. לפי הגישה המהותית, נדרש להוכיח שהנישואין היו "על הנייר" בלבד. בית המשפט מצא שה' לא הצליחה להוכיח שהנישואין היו פורמליים גרידא, שכן המנוח והאלמנה המשיכו לחיות יחד, לנהל שיתוף רכושי ולקיים חיי משפחה. עו"ד ארז קרט מדגיש שההוכחה צריכה להיות ברורה וחד-משמעית כדי לפסול נישואין קיימים.
מה החליט בית המשפט ומדוע?
בית המשפט דחה את התביעה וקבע שה' אינה זכאית לרשת את המנוח. ההחלטה התבססה על מספר נימוקים מרכזיים: המנוח עצמו הגדיר את ה' כ"מאהבת" ו"אישה נוספת בחייו" ואמר שהוא "חי חיים כפולים". הוא מעולם לא ביטא כוונה להתגרש או להיפרד מאשתו. הנישואין הרשמיים לא היו "על הנייר" בלבד אלא כללו שיתוף רכושי, מגורים משותפים ושמירה על חיי משפחה. לפי סעיף 55 לחוק הירושה, ידועים בציבור יכולים לרשת רק אם אף אחד מהם לא נשוי לאחר, תנאי שלא התקיים במקרה זה.
שאלות נפוצות על פסק הדין
איך לבחור עורך דין לסכסוכי ירושה?
בבחירת עורך דין לטיפול בסכסוכי ירושה, חשוב לחפש מומחה עם ניסיון רב בדיני ירושה ומשפחה. המומחה צריך להכיר היטב את הפסיקה העדכנית ואת המורכבויות של מקרים כמו זה שבו בני זוג פרודים אך נשואים רשמית. עורך דין מנוסה יוכל להסביר את ההשלכות המשפטיות של הסכמי פרידה, לייעץ על אפשרויות למניעת סכסוכים, ולייצג בהליכים משפטיים במידת הצורך. המומחיות כוללת גם הבנה של הליכי גישור וידע בעריכת צוואות ותכנון עיזבון.
צריכים עזרה משפטית בסכסוך ירושה? צרו קשר עוד היום.
לפעמים החיים מציבים בפנינו אתגרים מורכבים, והתמודדות עם צוואה שמעוררת סימני שאלה היא אחד מהם.
התנגדות לצוואה היא זכות חוקית שניתנת לך כדי להגן על האמת ועל הצדק.
ישנן סיבות רבות שעשויות להצדיק התנגדות לצוואה: חשש שהמנוח הושפע שלא כדין, ספקות לגבי מצבו הנפשי בעת כתיבת הצוואה, פגמים בהליך החוקי, או תחושה עמוקה שהצוואה אינה משקפת את רצונו האמיתי של יקירך שהלך לעולמו.
הזמן הוא גורם קריטי – החוק מקציב חלון זמנים מוגבל להגשת התנגדות. אל תישאר עם סימני שאלה.
צוות המומחים שלנו כאן כדי להקשיב, לייעץ ולהוביל אותך בדרך להגנה על האמת והצדק.
חוששים מפגם בצוואה? פעלו עכשיו! יש לכם 14 ימים להתנגד ולהגן על זכויותיכם המשפטיות
פסק הדין המלא
לפני | כבוד השופטת שני כ"ץ | |
תובעת |
פלונית ע"י ב"כ עוה"ד אור גל-און | |
נגד
| ||
נתבעת | 1.נ' ה.ש 2.ד' ה.ש 3.ל' י.ה.ש 4.ת' ה.ש ע"י ב"כ עוה"ד דודי לוי | |
| ||
בעניין: | עזבון המנוח א'.י' ה.ש ז"ל | |
פסק דין
|
האם המתנגדת, הטוענת להיות בת זוגו של מנוח, זכאית לרשת על פי דין חלק מעיזבונו על אף שהמנוח היה נשוי לאחרת בעת פטירתו? זאת השאלה העומדת להכרעה בתובענות שלפניי.
רקע כללי:
- ההליכים שלפניי כרוכים אחר עתירת המשיבות, אלמנתו ובנותיו של המנוח א'.י' ה.ש ז"ל, לקבלת צו ירושה אחר עזבונו, והתנגדות לבקשה, אשר הוגשה על ידי המתנגדת, ומבוססת על טענתה בדבר היותם בני זוג ידועים בציבור.
- ביום 1.4.2018 הלך לבית עולמו מר א'.י' ה.ש ז"ל (להלן ולעיל: "המנוח") בהיותו כבן 69 שנים לאחר שנאבק במחלת הסרטן. המנוח, מהנדס במקצועו, היה איש עסקים ובעלים של מספר חברות בתחום הבנייה והתשתיות, אדם רב פעלים, אמיד ומוכר.
- במועד פטירתו היה המנוח נשוי למשיבה 1, לה נישא כדמו"י ביום 10.12.1973. במהלך חייהם המשותפים נולדו למשיבה 1 ולמנוח שלוש בנות, משיבות 2-4 להליך זה, כולן בגירות.
המנוח והמשיבה 1 התגוררו בביתם המשותף בישוב מ'.
- ביום 15.8.2020, פנו המשיבות לרשם לענייני ירושה במחוז הדרום בבקשה לצו ירושה אחר עזבון המנוח לפיו הן יורשותיו על-פי דין, ומשכך, דין עזבונו להתחלק, מחצה למשיבה 1 (אלמנתו) ומחצה למשיבות 2-4 (בנותיו).
- המתנגדת, גרושה ואם לשני ילדים בגירים, הגישה התנגדות לבקשה למתן צו ירושה, בטענה שהייתה בת זוגו והידועה בציבור של המנוח משנת 1992 ועד לפטירתו. לשיטת המתנגדת, היא היורשת על פי דין של מחצית מעיזבונו של המנוח כבת זוגו, תחת המשיבה 1, כאשר המחצית הנותרת תתחלק בין בנותיו, המשיבות 2-4.
- בהמשך לכך, ביום 11.10.2020, הועברו התיקים מהרשם לענייני ירושה לבית משפט זה.
- ביום 10.3.2022, הועבר התיק לטיפולי, נוכח שינויים ארגוניים בבתי המשפט למשפחה במחוז דרום, ובהנחיית הנשיא דאז, כב' השופט אלון גביזון.
- ניסיונות בית המשפט, הן במותבו הקודם (כב' השופט בן שלו) והן במותבו הנוכחי, להביא הצדדים להסכמות, לא נשאו פרי וכל צד נאחז בעמדותיו. משכך, נקבעו ההליכים לשמיעת ראיות; התקיימו שתי ישיבות הוכחות במסגרתן נשמעו עדויות הצדדים והעדים מטעמן, ובתומן הגישו באי כוח הצדדים סיכומי טענותיהם בכתב.
השתלשלות ההליכים בעניינם של הצדדים:
- טרם פתיחתם של ההליכים שבכותרת, נוהלו בין הצדדים הליכים נוספים שאת עיקרם אביא להלן.
- טרם הלך המנוח לבית עולמו, עתרו המשיבות 1 ו-2 (אשתו ובתו של המנוח), בבקשה דחופה למינוין כאפוטרופוסיות באופן זמני על גופו ורכושו (א"פ 41904-09-15). בגדרי הליך זה מונתה המשיבה 2 כאפוטרופסה באופן זמני על גופו של המנוח.
עם תום המינוי הזמני, עתרו המשיבות 1 ו-2 בבקשה למנותן כאפוטרופוסיות של קבע על גופו ורכושו של המנוח (א"פ 8177-10-15, להלן: "הליך האפוטרופסות"). בתגובת המנוח, שהוגשה באמצעות בא כוחו עוה"ד דן מלכיאלי, התנגד המנוח לבקשה וטען כי הוא מסוגל לדאוג לענייניו ולהביע את רצונו; כי הליך האפוטרופסות לא ננקט אלא על רקע גילוי וחשיפת הקשר בינו לבין המתנגדת ורצונו לשהות במחיצתה במהלך השבוע, וכי כל מטרת הליך האפוטרופסות שיזמה משפחתו נועד להרחיקו מהמתנגדת ולהשתלט על נכסיו.
בתמצית ייאמר, כי הליך האפוטרופסות התנהל כ-3 שנים, במסגרתו נדונו מחלוקות שונות, לרבות בשאלת מצבו הקוגניטיבי של המנוח ובשאלת זהות האפוטרופוס שימונה.
בסופו של דבר, ביום 24.7.2017, מונו המשיבות 1 ו-2 כאפוטרופוסיות של קבע על ענייניו הרפואיים, האישיים והרכושיים של המנוח.
- כפי שפורט לעיל, המנוח הלך לבית עולמו ביום 1.4.2018.
- ביום 28.6.2018, מונה אחיו של המנוח, מר א'. ה (להלן: "אחיו של המנוח"), לבקשתו, כמנהל עיזבון זמני לעיזבון המנוח (ת"ע 30662-05-18).
- ביום 1.7.2018 הגיש אחיו של המנוח לרשם לענייני ירושה בבאר שבע בקשה לקיום צוואת המנוח מיום 21.9.2015 (ת"ע 59757-04-19). המתנגדת בהליך דנן, הגישה התנגדותה גם לבקשה זו. ההתנגדות נמחקה על הסף על ידי הרשם לענייני ירושה בהחלטתו מיום 26.11.2018, מן הטעם שהמתנגדת נעדרת זכות עמידה להתנגד לקיום צוואת המנוח. כפועל יוצא, ניתן על ידי הרשם לענייני ירושה צו לקיום צוואת המנוח.
- ערעור שהגישה המתנגדת על החלטת רשם הירושה הנ"ל (ע"ר 20850-12-18) התקבל בפסק דין מיום 26.3.2019 (כב' השופט בן שלו) ונקבע שההתנגדות לקיום צוואת המנוח מיום 21.9.2015 תתברר לגופה. ואכן, ביום 22.6.2020, ניתן, על יסוד הסכמת הצדדים, פסק דין בת"ע 6455-04-19, לפיו הבקשה לקיום צוואת המנוח נדחתה.
- אחר האמור, פנו המשיבות לרשם לענייני ירושה בבקשה למתן צו ירושה אחר המנוח.
- בין לבין, ביום 7.1.2019, הגישה המתנגדת תביעה למתן פסק דין הצהרתי (תמ"ש 15249-01-19) במסגרתו עתרה לקבוע שהיא הייתה בת זוגו של המנוח והידועה בציבור שלו ובתוך כך זכאית למחצית מהרכוש שנצבר על ידו במהלך חייהם המשותפים. תביעה זו נמחקה בהחלטה מיום 18.4.2019.
- ביום 13.6.2019 עתרה המשיבה 1 בתביעה למתן חשבונות כנגד המתנגדת (תמ"ש 28608-06-19), במסגרתה ביקשה קבלת מידע אודות כלל הנכסים, הזכויות והכספים שהמנוח נתן ו/או העביר לה בימי חייו. בהחלטת כב' השופט שלו מיום 15.6.2020 עוכב המשך בירורה של תובענה זו וזאת עד להכרעה בדבר זהות יורשי המנוח.
- כן הגישה המשיבה 1 תביעה נוספת (תמ"ש 56319-05-20), כנגד בנותיה (המשיבות 2-4 בהליך זה) ונתבעת נוספת, בעניין קביעת זכויותיה כבעלים בחלק מהנכסים שהותיר אחריו המנוח. גם בירורה של תובענה זו עוכב בהחלטת כב' השופט שלו מיום 10.6.2020.
- בנוסף התנהלו הליכים גם בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, בעניין פיטורי המתנגדת מעבודתה בחברה בבעלות המנוח, אשר הוכרעו בפסק דין מיום 4.12.2018 (סע"ש 21605-12-15).
- עתה, לטענות הצדדים בענייננו –
טענות המתנגדת
- המתנגדת עותרת לדחיית הבקשה למתן צו ירושה שהוגשה על ידי המשיבות, בטענה כי היא הייתה בת זוגו של המנוח בעת פטירתו, ועל כן היא זכאית לרשת את מחצית עיזבונו, ויתרתו תחולק בין בנותיו, המשיבות 2-4 בחלקים שווים ביניהן.
בסיכומיה, הוסיפה המתנגדת סעד חלופי "מטעמי זהירות בלבד", לפיו חלקה של בת הזוג בעיזבון – 50% מהעיזבון – יתחלק בין המתנגדת לבין המשיבה 1, בחלקים שווים ביניהן ו/או באופן שייקבע על ידי בית המשפט.
- המתנגדת טוענת, כי הייתה בת זוגו "האמיתית" של המנוח וידועה בציבור שלו ולה מגיעות הזכויות בעיזבון המנוח כבת זוגו מכוח סעיפים 10-11 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה"), אף שהיה נשוי באותה עת לאחרת. לשיטתה של המתנגדת, מבחינה מהותית, המנוח לא היה "נשוי לאחרת" מכיוון שנישואיו למשיבה 1 היו נישואים פורמליים "על הנייר" בלבד, בלא שהתקיימו ביניהם יחסים של בני זוג.
- המתנגדת מתארת, כי הכירה את המנוח בהיותה כבת 28 שנים, עולה חדשה מרוסיה ואם לשני קטינים בגילאי 5 ו- 6 שנים, כאשר החלה לעבוד כ"שרטטת" במשרד בו היה שותף המנוח, שהיה בתחילת דרכו. המנוח היה אז בן 42 שנים, נשוי למשיבה 1 ואב למשיבות 2-4, אשר היו קטינות בנות 5, 10 ו-14 שנים.
- לטענת המתנגדת, זמן קצר לאחר שהכירה את המנוח, נרקמה בין השניים מערכת יחסים זוגית ואינטימית באופן גלוי ופומבי, שנמשכה עד ליום פטירתו של המנוח, במשך כ-26 שנים.
לטענתה, המנוח והיא נהגו כבני זוג לכל דבר ועניין, כאשר מתחילת יחסיהם הזוגיים (בשנת 1992), המנוח נהג להתגורר בביתה מחצית מהשבוע ובחלק מהזמן, בעיקר בסופי השבוע, שהה בביתו שב-מ'; כי רצו להביא ילדים משותפים והמתנגדת אף הרתה מהמנוח, אך ההיריון לא צלח; כי המנוח מימן את מגורי המבקשת זמן קצר לאחר היכרותם וסייע לה ברכישת דירות המגורים ובמעברי דירה, ואף העביר לה במתנה שתי דירות במדינת פלורידה שבארצות הברית.
כן נטען, כי המנוח שימש כאב לילדיה ובתוך כך, אירגן, מימן וניהל את ברית המילה של בנה (שנערכה עת היה כבן 6) ונכדה ושימש להם כסנדק, נטל חלק מרכזי כאבי החתן / הכלה בחתונות ילדיה ומימן את לימודיהם האקדמאיים של ילדיה.
המתנגדת הוסיפה וטענה, כי עבדה לצידו של המנוח והייתה מעורבות בעסקיו, וכן כי השניים יצאו לטיולים משותפים בארץ ובחו"ל במימונו של המנוח.
עוד נטען, כי המתנגדת תמכה במנוח במאבקו במחלת הסרטן, כאשר משפחתו לא רצתה לטפל בו, ליוותה אותו לבדיקות, לניתוחים ולטיפולים השונים, ושהתה לצדו במוסד הסיעודי כבת זוגו, עד יומו האחרון.
- המתנגדת והמנוח צמחו והתפתחו יחדיו במהלך תקופת הקשר ביניהם – המנוח הרחיב את עסקיו לכדי פעילות עסקית ענפה ורווחית, והמתנגדת, רכשה השכלה של שלושה תארים והתקדמה להיות מהנדסת ומנהלת פרויקטים, לרבות בחברות בבעלות המנוח.
- לטענת המתנגדת, מתוך ההליכים המשפטיים השונים ניתן ללמוד על היותה ידועתו בציבור של המנוח, או למצער למצוא בהם משום תמיכה וחיזוק לאמור; החל מהליך האפוטרופסות שנוהל בעניינו של המנוח בגדרו נמסרו הצהרות המנוח בזמן אמת; עובר לפסק דינו של כב' השופט בן שלו בע"ר 20850-12-18 אשר לטענתה הכיר למעשה במעמדה כבת זוגו הזכאית להגיש התנגדות לבקשה לקיום צוואתו של המנוח, וכלה בקביעת בית הדין לעבודה (בסע"ש 21605-12-15) כי היא והמנוח היו בני זוג ידועים בציבור.
- כן טענה המתנגדת, כי מול הראיות המוצקות שהובאו מטעמה, לא עלה בידי המשיבות להוכיח אף לא את המינימום הנדרש בדבר מערכת יחסים תקינה וטובה בין המנוח למשיבה 1, כנטען על ידן.
- בנסיבות המיוחדות של העניין, יש לאמץ לדידה של המתנגדת את הגישה המהותית, במובחן מבדיקה פורמלית, בבחינת זהותה של בת זוגו האמיתית של המנוח בעת פטירתו, כך שהיא זו אשר תהא זכאית לרשת מחצית מעיזבונו, על פי דין, תחת אלמנתו – המשיבה 1.
טענות המשיבות
- המשיבות טוענות, כי נימוקי ההתנגדות מנוגדים הן להוראות חוק הירושה והן להלכה הפסוקה שיצאה תחת ידי בית המשפט העליון, לפיהן שעה שהמנוח היה נשוי למשיבה 1 בעת פטירתו, אזי המשיבה 1 היא היורשת על פי דין של מחצית עזבונו, ואין לייחס משמעות לטיב היחסים ביניהם. דהיינו: היורשת על פי דין אשר זכאית למחצית עזבון המנוח כבת זוגו, היא המשיבה 1, אלמנתו, ולא המתנגדת.
- לשיטת המשיבות, לא מתקיימות בענייננו נסיבות מיוחדות שהוכרו בפסיקה, המצדיקות קביעת זהות בת זוגו של מנוח על פי מבחנים מהותיים (במובחן מבדיקה פורמלית), כאשר המתנגדת לא טענה, ואף לא הוכיחה, כי הנישואין בין המנוח למשיבה 1 היו ריקים מתוכן ו/או על פירוד ו/או כוונה/ רצון לסיים את קשר הנישואין ביניהם. המשיבות מדגישות, כי הנטל להוכחת טענות לגבי טיב הנישואין שבין המנוח למשיבה 1 מוטל על הטוענת לכך, קרי על המתנגדת.
- המשיבות מוסיפות, כי גם אם ייקבע שהמתנגדת הייתה ידועה בציבור של המנוח, ממילא לא תהייה לכך כל השלכה מעשית על זכויותיה בעיזבון המנוח, משני טעמים – הראשון, כי לא התבקש סעד הצהרתי הקובע שהיה שיתוף רכושי ו/או כי חלה חזקת שיתוף בנכסים של המתנגדת והמנוח, כך שאף אם הייתה ידועה בציבור של המנוח, לא היו לה זכויות ברכושו; הטעם השני, נעוץ בכך שהמנוח היה נשוי במועד פטירתו למשיבה 1 ומכאן, שגם לו המתנגדת הייתה ידועה בציבור של המנוח, היא לא יכולה להיות יורשת על פי דין, נוכח הוראות סעיף 55 לחוק הירושה.
- לצד האמור, מוסיפות המשיבות וטוענות, כי המתנגדת לא הייתה ידועה בציבור של המנוח, אלא מאהבת שלו. לשיטתן, הקשר שנוצר בין המנוח והמתנגדת, גם אם נפרס על פני תקופה ארוכה, לא הפך את המתנגדת לידועה בציבור של המנוח, אלא מדובר בקשר לצרכים אישיים ומיניים גרידא, מתוך נוחות של המנוח והמתנגדת.
לטענתן, כלל הראיות מלמדות כי יחסיהם של המנוח והתנגדת לא התגבשו לכדי מערכת יחסים של בני זוג ידועים בציבור: המתנגדת והמנוח לא התגוררו תחת אותה קורת גג באופן רצוף והמנוח הוסיף להתגורר בביתו שב-מ' יחד עם אשתו, המשיבה 1; המתנגדת והמנוח לא ניהלו משק בית משותף ולא קיימו שיתוף כלכלי ורכושי, אלא נהגו דווקא בהפרדה רכושית, ובתוך כך ניהלו חשבונות בנק נפרדים, המתנגדת לא הייתה רשומה כשותפה בנכסי המנוח, המתנגדת לא הציגה השקעות/ חסכונות/ התחייבויות משותפות; המתנגדת והמנוח לא עיגנו את יחסיהם באקט פורמלי ובתוך כך, רישום חייהם המשותפים בגופים ממסדיים, הבאת ילדים משותפים, רכישת נכס משותף; לא נחתם הסכם ממון ו/או הסדר כלשהו בין המתנגדת למנוח ולא הוכח שהמתנגדת עשתה דבר כדי לעגן את יחסיה עם המנוח בהסכם כלשהו; המנוח לא ערך צוואה במסגרתה הוריש מעיזבונו למתנגדת; המתנגדת והמנוח לא קיימו חיי משפחה תקינים, וכל טענות המתנגדת מתמצות בעזרה וסיוע מצד המנוח למתנגדת ולילדיה – מאפיין מובהק של התנהלות מול מאהבת; המנוח הגדיר את המתנגדת כמאהבת שלו בפני מספר גורמים, לרבות עו"ד מלכיאלי שייצג אותו בהליך האפוטרופסות, בפני עו"ד נוספת שטיפלה בענייניו (עוה"ד ג') ובפני העו"ס לסדרי דין שהגישה תסקיר בהליך האפוטרופסות שהתנהל בעניינו; אנשים משמעותיים בחייו של המנוח לא ידעו על מערכת היחסים בינו לבין המתנגדת ובתוך כך, אשתו ובנותיו, מנהל משכ"ל מר י'.ב, אשר היה הלקוח העיקרי של חברת הניהול של המנוח, שהמתנגדת ניהלה מולו את כל הפרויקטים וכן, הנהג הצמוד של המנוח בין השנים 2014-2015, מר י'.ל ; המתנגדת לא פעלה כדי לממש זכויות "נטענות" של ידועה בציבור ובתוך כך, לא פנתה למוסד לביטוח לאומי לקבלת פנסיית שאירים כידועה בציבור, לא ביקשה מזונות מהעיזבון, לא פנתה לחברות הביטוח השונות, לא פעלה כדי לממש זכויות של ידועה בציבור לצורך קבלת נקודות זיכוי במס הכנסה וכיוצ"ב.
- לטענת המשיבות, חל על טענת המתנגדת השתק שיפוטי מלטעון כיום כי הייתה ידועה בציבור של המנוח, עת הקפידה להצהיר (בין השנים 2011-2015) בטפסי 101 למס הכנסה, כי אין לה בן זוג וכי אין לבן זוגה הכנסה.
- המשיבות חולקות על טענת המתנגדת, כי יש בקביעות בית הדין לענייני עבודה בסע"ש 21605-12-15 בעניין היות המנוח והמתנגדת בני זוג ידועים בציבור, כדי להשליך על ההליכים דנן, עת הסעדים והצדדים אינם זהים, ושעה שבית הדין לעבודה כלל לא נדרש לשאלת ההכרה כידועה בציבור וממילא לא בחן את התנאים והדרישות להכרה במתנגדת (התובעת בהליך שם) כידועה בציבור.
- אשר לטיב היחסים בין המנוח לאשתו, נטען על ידי המשיבות, כי המנוח והמשיבה 1 ניהלו חיי משפחה תקינים ומלאים לכל דבר ועניין; המנוח לא התכוון להתגרש או להיפרד מהמשיבה 1; המנוח והמשיבה 1 ישנו באותה מיטה; המשיבה 1 ומשפחת המנוח לא ידעו על מערכת היחסים של המנוח עם המתנגדת; המנוח לן מחוץ לביתו ב-מ' לכל היותר שני לילות בשבוע ולאחר שהתדרדר מצבו בתחילת שנת 2015 היה חוזר לישון ב-מ' מדי לילה; המנוח הקפיד לשהות בביתו שב-מ' בכל שבת וחג ונהג להפעיל את בית הכנסת בישוב שהיה מרכז חייו; המנוח והמשיבה 1 היו בעלים משותפים של בית המגורים המשפחתי ב-מ' והתקיימו בשיתוף מההכנסות של שניהם, מעסק המנוח ומשכורתה של המשיבה 1; המנוח והמשיבה 1 הגישו למס הכנסה דו"ח משותף על הכנסותיהם לאורך כל השנים, והמשיבה 1 אף חויבה לשלם חוב למס הכנסה בסך של מאות אלפי שקלים.
דיון והכרעה
השאלה העומדת להכרעה – מי נחשבת בת זוגו של המנוח לצורך ירושת עזבונו כהוראת סעיפים 10-11 לחוק הירושה? המשיבה 1, אלמנתו, או שמא המתנגדת, אשר לטענתה הייתה בת זוגו "האמתית".
האם המתנגדת זכאית לרשת את המנוח כבת זוגו מכוח סעיפים 10-11 לחוק הירושה?
- הפרק השני לחוק הירושה קובע את היורשים על פי דין ואת חלקו של כל אחד מהם בעיזבון המוריש. זכויות הירושה לפי פרק זה כפופות להוראות המוריש בצוואתו. סעיף 10 לחוק הירושה קובע כי בהעדר צוואה, היורשים על פי דין הם:
"(1) מי שהיה במות המוריש בן-זוגו;
(2) ילדי המוריש וצאצאיהם, הוריו וצאצאיהם, הורי הוריו וצאצאיהם (בחוק זה – קרובי המוריש);"
- היקפה של זכות הירושה של בן הזוג, המשתנה בהתאם למידת קרבתם של היורשים הנוספים למוריש, מפורטת בסעיף 11 לחוק הירושה.
- לצד הסדר הירושה של בן זוג מכוח סעיפים 10-11, נקבע בסעיף 55 לחוק הירושה הסדר מקביל ביחס לידועים בציבור, כדלהלן:
"איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על-פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש."
- כבר לעת הזו ייאמר, כי לאור העובדה שהמחוקק מצא לקבוע בסעיף 55 לחוק הירושה הסדר מקביל ונפרד ביחס לידועים בציבור, משתמעת עמדתו העקרונית לפיה "בן הזוג" לפי סעיפים 10-11 לחוק הוא מי שהיה נשוי באופן פורמאלי למוריש ערב פטירתו.
- חוק הירושה אינו כולל סעיף הגדרות, לא כסעיף מקדמי לחוק ולא בפרק השני לו. לפיכך יש לפרש את המונח "בן זוג" לצורך סעיפים 10 ו- 11 לחוק הירושה, בהתאם לכללי הפרשנות המקובלים ובהתאם לפסיקה שהתגבשה במרוצת השנים למונח זה.
- המחלוקת שהובאה להכרעתי במסגרת הליך זה הינה כאמור בשאלה האם המתנגדת היא שתחשב כבת זוגו של המנוח כקבוע בסעיף 10 לחוק, נוכח מערכת היחסים הנטענת שהתקיימה בינה ובין המנוח, או המשיבה 1, אשר נישאה למנוח בשנת 1973, והייתה אשתו מאז ובמשך כ-45 שנה עד לפטירתו בשנת 2018. ויודגש; אין מחלוקת עובדתית שבפועל המנוח היה נשוי למשיבה 1 במועד פטירתו ולא למתנגדת. המחלוקת הינה בשאלה האם בנסיבות הקונקרטיות של המקרה דנן, המתנגדת היא שתחשב כבת הזוג הזכאית לזכויות הירושה של בת הזוג עפ"י דין, וזאת חרף העובדה שהמנוח היה נשוי בעת פטירתו למשיבה 1.
- סקירת הפסיקה בבתי המשפט בסוגיה זו מלמדת, כי הדעות נחלקות לשתי גישות באשר לפרשנות המונח "בן זוג" לעניין סעיפים 10 ו- 11 לחוק:
הגישה הפורמלית – לפיה המונח "בן זוג" משמעו כמי שבא בקשר נישואין פורמלי, כל עוד לא סודר גט בין בני הזוג או לכל הפחות "הושלש גט", תוך שלא ניתנת כל חשיבות לשאלת טיבה ואופייה של מערכת היחסים בין בני הזוג הנשואים זה לזו, לרבות במקרים בהם בני הזוג חיו בנפרד בעת הפטירה.
הגישה המהותית – לפיה יש לבחון את מערכת היחסים בפועל בין בני הזוג ואת טיבה. כך, לפי גישה זו, "נישואין על הנייר" ריקים מתוכן של זוגיות, לרבות פרידה ארוכת שנים ובצידה ניהול מערכת יחסים זוגית אחרת, מפקיעה את זכות הירושה של "בן הזוג" הרשום ככזה, וזאת גם אם בני הזוג לא התגרשו בפועל.
- בית המשפט העליון נתן דעתו, לא אחת, בפסקי דין מחייבים, כי פירוש המונח בן זוג בסעיפים 10 ו-11 לחוק הירושה, צריך להיעשות באופן פורמלי, כקשר של נישואין. פסק הדין המרכזי הנוקט בגישה זו הוא בע"מ 9607/03 פלוני נ' פלוני, סא(3) 726 (2006) (להלן: "פרשת פלוני"). ר' דברי הנשיא (בדימוס) ברק בסעיפים 14-15 לפסק הדין:
"למונח "בן זוג" מובנים שונים בהקשרים שונים. יש והוא פורש במובן של בן זוג נשוי (ראו, ענמ"ש 1/82 לוי נ' מנהל בתי המשפט, פ"ד לו(4) 123; ע"א 640/82 כהן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד לט(1) 673; השוו ע"א 1165/01 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נז(1) 69). לעיתים נזקק בית המשפט לדיבור "בן זוג" גם בהקשר של בן זוג שאינו נשוי (ראו, פרשת לינדורן; השוו, רע"א 6854/00 היועץ המשפטי לממשלה נ' זמר ואח', פ"ד נז(5) 491).
ההסדר הנפרד לירושת ידוע בציבור מצביע על כך שהמונח "בן זוג" אינו כולל את הידועים בציבור (ראו, רוזן צבי ומעוז "הירושה על פי דין לאור התיקון לחוק הירושה", עיוני משפט יא (תשמ"ו) 457, 486; להלן – רוזן צבי ומעוז). הדיבור "בן זוג" בהקשרו של סעיף 11 לחוק הירושה משמעו, איפוא, בן זוג שנישא בקשר נישואין פורמלי…" (ההדגשה נוספה – ש.כ).
- אמנם בפרשת פלוני נדונה השאלה האם בן זוג שנישא בנישואי תערובת שנערכו בחו"ל, נחשב "בן זוג" לעניין סעיפים 10-11 לחוק הירושה, אך לקביעות העקרוניות שנקבעו במסגרתו באשר לפרשנות המונח "בן זוג" והדיון המקיף ברציונליים ותכליות החקיקה, השלכה ישירה לענייננו.
בעניין זה נקבע, כי סעיף 11 לחוק הירושה נועד להגשים ארבע מטרות עיקריות: ראשית, להעניק לבן הזוג עימו מיסד המוריש את הקשר באופן פורמלי זכות לרשת את המוריש. שנית, לשקף את רצונו המשוער של המוריש באשר לחלוקת רכושו. שלישית, להגן על התא המשפחתי המצומצם – בן הזוג הנותר בחיים, ילדיהם וצאצאיהם – ולחזקו. החוק מניח, שזכות ירושה חוקית מגיעה לחוג הפנימי של משפחת המוריש, ומקפיד גם על חלוקה של נכסי העיזבון בתוך משפחת המוריש. רביעית, להשוות – בהקשר לזכות הירושה על פי דין – את היקף הזכויות של "בני זוג" הנשואים זה לזו כדין (סעיף 11 לחוק) להיקף הזכויות של "ידועים בציבור" (סעיף 55 לחוק).
- הגישה הפורמלית זכתה לחיזוק מצד שופטים ומלומדים רבים. כך, למשל כותבים הש' שוחט, הש' (בדימוס) פינברג ופלומין בספרם דיני ירושה ועיזבון (מהדורה שביעית 2014):
"למונח בן זוג יש מובנים שונים בהקשרים שונים. אין לו משמעות אחידה בכל דברי החקיקה…. הדיבור "בן זוג" בהקשרו של סעיף 11 לחוק משמעו בן זוג שבא בקשר נישואין פורמלי. …התנאי של נישואין פורמליים מתקיים כמובן אם בני הזוג הם יהודים שנישאו בישראל או מחוצה לה כדת משה וישראל. … כלומר השאלה אם פלונית היא בת זוגו של אלמוני תוכרע על פי הצורך באקט של גירושין כדי לשים קץ לקשריה עמו. לעניין הירושה אין חשיבות לשאלה מה הייתה מערכת היחסים בין בני הזוג, ואף לא לעובדה שהם חיו בנפרד בעת מותו של המוריש. בע"א 247/97 סבג נ' סבג, פ"ד נג(4) 49, אכן הוכרה האפשרות לשלול מאישה "סרבנית גט" שבעלה קיבל מבית הדין היתר נישואין את מעמדה כבת זוג לפי חוק הירושה. עם זאת יש לצמצם את השימוש באפשרות זו לנסיבותיו המיוחדות של המקרה" (ההדגשה נוספה – ש.כ).
- אשר לגישה המהותית – זו יושמה בעיקר על ידי הערכאות הדיוניות בבתי המשפט לענייני משפחה ומרבית פסקי הדין שנקטו בגישה זו, בוטלו על ידי ערכאת הערעור (ר' דברי כב' השופט מזוז בבע"מ 4532/20 פלוני נ' פלוני (נבו, 19.07.2020). סקירת הפסיקה שנקטה בגישה המהותית מלמדת כי גישה זו אומצה במשורה, בנסיבות חריגות ובמקרים קיצוניים בלבד.
כך למשל, במקרה בו "בת הזוג" שהיתה נשואה למנוח היתה "סרבנית גט" ובעלה (המוריש) קיבל מבית הדין היתר נישואין (ר' ע"א 247/97 סבג נ' סבג, פ"ד נג(4) 49 (להלן: "פרשת סבג").
בעניין אחר, בנסיבות בהן המנוחה ובעלה נפרדו זמן רב קודם לפטירת המנוחה והיו פרודים בעת פטירתה, לרבות בשל אלימות מצד הבעל כלפי המנוחה; כאשר הבעל נטש את המנוחה וקיים חיי זוגיות עם אחרת, ממנה אף נולדו לו שני ילדים, עוד בחיי המנוחה וכאשר בני הזוג שם החליטו לסיים את קשר הנישואין ביניהם, ערכו הסכם גירושין, אשר עליו לא חתם הבעל, ופניהם היו לגירושין, יישם בית המשפט, כב' השופט נמרוד פלקס, את הגישה המהותית והתבסס על פרשת סבג, לפיה אין לראות בצד המסכל את הגירושין כנשוי לצורך דיני הירושה בכדי "שהחוטא לא יצא נשכר" (ר' תמ"ש (משפחה ירושלים) 57918-06-15 ע.ח.פ. נ' ר.פ (נבו 18.2.2016)).
בתמ"ש (משפחה תל אביב-יפו) 3688-09-18 א.ק נ' ע.ק (נבו 6.4.2020), שניתן על ידי כב' השופט יחזקאל אליהו, נדון מקרה בו המנוח שקע בתרדמת למשך 12 שנים טרם פטירתו. הצדדים להליך היו הורי המנוח ואשתו הרשומה. נקבע, כי בזמן שהמנוח היה מצוי בתרדמת, אשתו זנחה את קשר הנישואין ביניהם והקימה תא משפחתי חדש עם אדם אחר, עמו גם הביאה לעולם ילד משותף וזאת כעשור שלם עד לפטירת המנוח. לפיכך, הלה הפקיעה את הזכות הנלווית לקשר הנישואין – הזכות לרשת את המנוח.
ובמקרה אליו נדרש בית המשפט בת"ע (משפחה ק' שמונה) 52510-05-21 פלונית נ' פלונית ואח' (נבו 29.8.2022), עתרה גרושתו של המנוח לקבלת חלקה בעיזבון המנוח, בטענה כי הסכם הגירושין שחתמו השניים היה פיקטיבי, כשמהעבר השני, ידועתו בציבור של המנוח, בה הכיר רשם הירושה כיורשת מחצית מעיזבון המנוח. בנסיבות העניין שם נקבע ע"י כב' השופט רן ארנון, כי התובעת אינה אשתו של המנוח, אם כי גרושתו, ולכן אינה זכאית לרשת את עזבונו.
בפסק הדין בת"ע (משפחה פתח תקוה) 8343-12-20 פלוני נ' אלמונית (נבו 7.2.2023) שניתן על ידי כב' השופטת שירלי שי, נדון סכסוך בין אשתו הרשומה בישראל של המנוח (המתנגדת בהליך שם) לבין ילדיו. בני הזוג התגרשו בהתאם להסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין בארה"ב ולאחר מכן התגוררו בנפרד, כאשר המתנגדת אף נעדרה מההלוויה והשבעה של המנוח. ואולם, המנוח והמתנגדת לא התגרשו כדמו"י, ונותרו נשואים פורמלית בישראל. אף שבית המשפט שם הכיר באפשרות לנקוט בגישה המהותית במקרים המתאימים לכך, ממילא בפסק הדין נקבע, כי המתנגדת לא זכאית לרשת את המנוח, הן מהפן הפורמלי בשל פסק הדין לגירושין, והן מהפן המהותי, נוכח אופן התנהלותם של המנוח והמתנגדת ונישואיהם הדתיים שנותרו "על הנייר בלבד".
- עיננו רואות, כי בתי המשפט אימצו את הגישה המהותית בפרשנות המונח "בן זוג" לצורך סעיפים 10-11 לחוק הירושה, במקרים קיצוניים בהם הנישואין רוקנו מכל תוכן – כאשר פניהם של בני הזוג היו לגירושין, לרבות על ידי עריכת הסכם גירושין; כאשר בני הזוג היו פרודים מזה תקופה ממושכת קודם לפטירת המנוח/ה; כאשר אחד מבני הזוג זנח את הנישואין לחלוטין בעוד שלשני לא הייתה אפשרות בחירה (לדוגמה במצב של תרדמת) וכאשר בני הזוג לא קיימו חיי משפחה הלכה למעשה –לא גרו יחדיו, גם לא בחלק מהזמן; לא חגגו חגים ואירועים משפחתיים יחדיו; לא קיימו שיתוף כלכלי ורכושי והתקיימו בכל פרט בחייהם בנפרד לחלוטין, איש איש בדרכו, אף שנותרו נשואים באופן פורמלי ברישומים הממשלתיים – אלה הם "נישואין על הנייר" אשר נדונו בפסיקה שאימצה את הגישה המהותית – במובחן לחלוטין מהמקרה שבפנינו.
- בבע"מ 4532/20 פלוני נ' פלוני (נבו, 19.07.2020), עתרו המבקשים בבקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, לנוכח טענתם בדבר אי האחידות בערכאות הדיוניות בגישה הננקטת בפירוש המונח "בן זוג" לצורך חוק הירושה. כב' השופט מזוז דחה את בקשת רשות הערעור בפסק דין תמציתי והבהיר כי הגישה שיש לנקוט בנוגע לפרשנות המונח "בן זוג" – היא גישה פורמלית, בצטטו את פרשת סבג לעיל:
"הטענה בדבר גישה לא אחידה בפסיקה בנוגע לפרשנות המונח "בן זוג" שבחוק הירושה, אינה מדויקת כל עיקר. בפסיקתו של בית משפט זה הובהר כי יש לפרש את המונח "בן זוג" לענין הוראות סעיפים 11-10 לחוק הירושה כמתייחסות לסטאטוס הפורמאלי שלהם, מבלי שיש לייחס משמעות לטיב מערכת היחסים:
"בית-משפט זה פסק, בהזדמנויות שונות, כי השאלה אם פלונית היא בת-זוגו של פלוני תוכרע לפי הצורך במתן גט כדי לשים קץ לקשריה עמו, אפילו המדובר בנישואי ספק ובדרישה לגט לחומרה. כך, אין גם חשיבות לטיבה של מערכת היחסים שהייתה בין בני-הזוג, ואף לא לעובדה שחיו בנפרד בעת מותו של המוריש" (ע"א 247/97 סבג נ' סבג, פ"ד נג(4) 49, 55 (1999).
וראו גם: ד"נ 14/66 פלדמן נ' פלדמן, פ"ד כ(4) 693 (1966); ע"א 524/87 היועץ המשפטי לממשלה נ' ביהם, פ"ד מג(3) 485, 489 (1989); בע"מ 9607/03 פלוני נ' פלונית, פסקה 15 (29.11.2006)).
אציין עוד, כי פסקי הדין של בתי המשפט לענייני משפחה, אשר נקטו כנטען ב"גישה המהותית", ברובם בוטלו בערכאת הערעור, ולא בכדי (ראו למשל: עמ"ש 38845-10-12 פלונית נ' ל.א., בפסקאות 32-20 (7.1.2015))." (ההדגשה נוספה – ש.כ).
- כעת אפנה לבחינת הדין והכללים הפרשניים שהותוו ונקבעו בפסיקה ביחס לעובדות המקרה והראיות שהובאו בפני.
- לאחר שעיינתי בכל אשר מונח לפניי בהליך זה ובתיקים הקשורים, ולאחר ששמעתי עדויות הצדדים ויתר העדים מטעמם ולאחר ששקלתי בדבר, סבורני כי במקרה דנן אין לראות במתנגדת בת זוגו של המנוח הזכאית לרשת את עזבונו, הן בהיבט הפורמלי והן בהיבט המהותי. להלן אפרט טעמי לקביעה זו.
- אין חולק, כי על פי הגישה הפורמלית השולטת בכיפה, המשיבה 1 היתה נשואה למנוח בשעת פטירתו ומכאן שיש לראותה כ"בת זוגו" של המנוח כאמור בסעיפים 10 ו-11 לחוק הירושה.
- על אף שסבורני, כי לאור פסיקת בית המשפט העליון נסיבות המקרה שבפני אינן מצדיקות להידרש לבחינת המונח "בן זוג" בהתאם לגישה המהותית, יפורט להלן, למעלה מן הצורך, כי גם בחינה המהותית של מערכת היחסים שבין המנוח למשיבה 1 מובילני לתוצאה לפיה אלמנת המנוח, המשיבה 1, היא בת זוגו ובתוך כך, יורשת את מחצית עזבונו.
- אקדים אחרית לראשית ואציין, כי מכלל הראיות שהוצגו בפניי, שוכנעתי בדבר קיומה של מערכת יחסים ארוכת שנים בין המנוח למתנגדת, אולם חשוב להבהיר כי על פי הגישה המהותית, עלינו לבחון תחילה את טיב מערכת היחסים שבין המנוח לאשתו הרשומה – המשיבה 1, וביחס לכך לא התרשמתי כי מדובר בנישואים ריקים מתוכן, "על הנייר" בלבד, כפי שמבקשת המתנגדת לטעון, לא מניה ולא מקצתיה.
- בנדוננו, הצהרות המנוח שנמסרו בגדרי הליך האפוטרופסות שהתנהל בעניינו מלמדנו על אודות רצונו של המנוח ב"זמן אמת" בערוב ימיו. הצהרות המנוח שנמסרו בגדרי הליך האפוטרופסות מוכיחות, כי הנישואים של המנוח והמשיבה 1 לא היו פורמליים גרידא כפי שמבקשת המתנגדת לטעון, עת המנוח עצמו הגדיר את המתנגדת אך כ"אישה נוספת בחייו", "אישה אחרת בחייו" (ר' סעיפים 8 ו-11 בהתאמה, לתגובת המנוח מיום 18.10.2015 בהליך האפוטרופסות – צורף כנספח ל' לתצהיר המתנגדת), ובוודאי לא ביקש לאיין ו/או לבטל את מעמדה של המשיבה 1 כאשתו, חרף כך שהיו בפיו טענות ביחס למניעים שעמדו ביסוד בקשתה למינוי אפוטרופוס. בעניין זה העיד בפני עוה"ד מלכיאלי, אשר ייצג את המנוח בהליך האפוטרופסות, שהמנוח סיפר לו: "יש לי מאהבת מזה 23 שנים, חייתי חיים כפולים עם ה' עובדת בחברה" (ר' עמ' 4, ש' 23-24 לפרוטוקול הדיון, ההדגשה נוספה – ש.כ. ר' בעניין זה גם עדותו של עוה"ד מלכיאלי בעמ' 12, ש' 17-35 לפרוטוקול הדיון מיום 19.1.2023).
בעניין זה חשוב לציין, כי עוה"ד מלכיאלי הינו עו"ד ותיק ועתיר ניסיון ואין לו כל עניין בתוצאות ההליך, אשר התרשם בזמנו כי המנוח מבין בדבר, שקול וכשיר ליתן עמדתו בשאלת האפוטרופסות (ר' עדותו בנדון בעמ' 4, ש' 33-36 – עמ' 5, ש' 1-2; עמ' 5, ש' 27-35 לפרוטוקול הדיון מיום 19.1.2023). עדותו של עוה"ד מלכיאלי נמסרה תוך שהוא מעיין ומקריא מתוך דפי עבודה שנכתבו על ידו בזמן אמת, ועדותו נמצאה מהימנה עלי.
- מערכת היחסים שבין המנוח והמתנגדת עלתה מראשית הליך האפוטרופסות ועד סופו במשך מספר שנים. לאורך כל ההליך, המנוח עמד על רצונו לשהות בבית המתנגדת באמצע השבוע, ובביתו שב-מ' לצד המשיבה 1 בסופי השבוע, והגיש בקשה בעניין זה לקביעת מקום שהייתו (ר' הבקשה מיום 11.11.2015). מתסקיר העו"ס וחוות הדעת אשר הוגשו בהליך האפוטרופסות, עולה, כי המנוח השתמש בכינוי "מאהבת" ו-"חברה" ביחס למתנגדת ואת המשיבה 1 כינה "אשתו" (ר' למשל בעמ' 5 לתסקיר מיום 1.11.2015 – צורף בנספח ח' לתצהיר המתנגדת וכן עמוד 4 לחוות הדעת מיום 1.12.2015 – צורף בנספח יא לתצהיר המתנגדת).
- בשום שלב במהלך הליך האפוטרופסות, אף שמערכת היחסים שבין המנוח והמתנגדת נדונה לא אחת כאמור, המנוח לא ציין כי נישואיו למשיבה 1 הם פורמליים בלבד, אם כי הביע רצונו לשהות בביתו שב-מ' לצד משפחתו בחלק מהזמן. ברי, כי ככל שהמנוח היה רואה את יחסיו עם המשיבה 1 כנישואים "על הנייר בלבד", הרי שהיה מדגיש זאת בפני בא כוחו / העו"ס לסדרי דין/ המומחה שמונה מטעם בית המשפט או בית המשפט עצמו, בפרט עת נדונה שאלה מינויה של המשיבה 1 כאפוטרופוס על ענייניו של המנוח. כלום לא היה מוצא המנוח לציין בפני מי מהגורמים שהיו מעורבים בהליך האפוטרופסות, כי אין בינו ובין המשיבה 1 דבר וחצי דבר וכי אין לו כל קשר ו/או זיקה אליו, זולת רישומה כאשתו? דומני כי התשובה לכך היא בשלילה.
אדרבא, מחומר הראיות שהונח בפני עולה, כי על אף שהמנוח פירט במסגרת הליך האפוטרופסות על אודות האהבה השוררת בינו לבין המתנגדת, על מסירותה בטיפול בו ועמד על רצונו לשהות עמה בחלק מהזמן, הוא הקפיד להגדיר את המשיבה 1 כ"אשתו" ולעומת זאת את המתנגדת כ"בת זוגו"/ "מאהבת"/ "חברתו". המנוח הבהיר, כי ניהל "חיים כפולים" עם אישה "נוספת"/ "אחרת" – פשוטו כמשמעו, וכפי שעולה מעדותו של עוה"ד מלכיאלי, המנוח אף היה מעוניין להוסיף ולהמשיך לנהל חיים כפולים (ר' עמ' 7, ש' 23-25 לפרוטוקול הדיון מיום 19.1.2023). דהיינו: המנוח עצמו לא ראה במתנגדת כבת זוגו הבלעדית, על כל המשתמע מכך.
- מסקנה דומה מתקבלת גם מהשיחה שנערכה בין המנוח והמתנגדת לבין עוה"ד ג' (אשר נתנה למנוח שירותי ייעוץ משפטי), בגדרה ביקשו להיוועץ עמה ביחס ליחסיהם, כאשר עולה כי שניהם, הן המנוח והן המתנגדת, היו מודעים היטב לטיב יחסיהם ולא הגדירו עצמם כ"ידועים בציבור":
"א': "חתימה טובה. אני רוצה לקבל ממך ייעוץ בקשר ל-ה'. אני חי איתה 23 שנה.
ג': עם מי?
א': עם ה'. ו…
ה': ג', אפשר לבוא אליך לייעוץ על ענייני משפחה גם?
ג': כן. כן
[…]
ג': אתם בני זוג? ידועים בציבור?
א': אנחנו לא בני זוג, אנחנו מ…היא המאהבת שלי
ג': אוקיי
א': לא הרגשת בזה עד היום?
ג': ומה אתם רוצים? על מה אתם רוצים להתייעץ?
א': היא פוחדת שייקחו ממנה את כל הרכוש.
ג': מי ייקח?
א': שהמשפחה שלי תיקח ממנה את כל הרכוש
ה': אם ל-א' חס וחלילה קורה משהו, הם יכולים לתבוע אותי. סיפרו לי על מקרה כזה, חברים, שהם יכולים לתבוע את כל מה ש-א' נתן לי במשך שנים האלה.
ג': הבנתי. אז זה קצת יותר מורכב, זה לא לטלפון. זה לא לטלפון.
ה': כן, כן, ברור." (ר' תמלול השיחה בנספח 5 לתצהיר המשיבה 2; ההדגשה נוספה – ש.כ).
בהקשר זה יצוין, כי המתנגדת טענה כי תמלול השיחה הוגש באופן חלקי בלבד, שלא כדין ואין ליתן לו כל משקל (ר' סעיפים 34-33 לסיכומים). אעפ"כ לא עתרה המתנגדת לקבלת ההקלטה במלואה ולא ביקשה זימונה של עוה"ד ג' לעדות, על מנת ללמוד מה היה בפגישה העוקבת לשיחה, ככל שהתקיימה פגישה כאמור. המתנגדת אף לא הכחישה עצם קיומה של השיחה ותוכנה, ולא הציגה גרסה לסתור. מכל מקום, ראייה זו אינה עומדת לבדה, אלא מצטרפת לראיות נוספות שהוצגו לפני.
- אין חולק, כי המנוח לא נקט בכל מהלך לקראת גירושין ו/או ניתוק הקשר ו/או פירוד מהמשיבה 1, וכפי שעולה מהראיות שהונחו לפניי, המנוח גם לא היה מעוניין לעשות כן. המתנגדת והעדים מטעמה אף העידו, כי המנוח החליט שלא להיפרד מאשתו, המשיבה 1, לטענתם, בשל חשש שתיפגע או תפגע בעצמה עקב פרידתם. ר' למשל, עדות בנה של המתנגדת כי "הוא (המנוח, ש.כ.) אמר שהוא חשב לעזוב והייתה סיטואציה שהוא פחד שמשהו יקרה אז הוא החליט לא לעזוב. זהו. הוא החליט ככה" (ר' עמ' 19, ש' 17-18 לפרוטוקול הדיון מיום 19.1.2023); וראה גם עדותה של חברתה של המתנגדת, כי המנוח בחר לא לעזוב את משפחתו "באופן רשמי" מסיבות השמורות לו. (עמ' 33 ש' 6- 13 לפרוטוקול מיום 19.1.23).
בין כך ובין אחרת, העובדה, שאין עליה עוררין, שהמנוח בחר מרצון ובמודע, משיקוליו שלו, שלא להיפרד מהמשיבה 1, מוכיחה גם היא, כי נישואיו למשיבה 1 לא היו 'פורמליים' גרידא ו/או "על הנייר" בלבד.
- המשיבה 1 הצהירה בתצהיר מטעמה, כי היא והמנוח מעולם לא נפרדו ומעולם לא היו להם בעיות בזוגיות, כי תמיד התגוררו באותו הבית וישנו באותה המיטה, פרט לימים בודדים בהם המנוח נעדר לצורכי עבודה, מילואים וכו' (ר' סעיף 3 לתצהיר מטעמה). עוד הצהירה, כי לה ולמנוח היה חשבון משותף, אליו הופקדו המשכורות של שניהם וממנו שולמו הוצאות המשפחה (סעיף 10 לתצהיר). כמו כן, הדירות שרכשו המנוח והמשיבה 1 לאורך השנים היו משותפות וגם בית המגורים בו היא מתגוררת עד היום, לרבות המשכנתא שנטלו במשותף.
- באופן דומה, גם בתו של המנוח, המשיבה 2, הצהירה בתצהיר מטעמה: "במשך כל השנים אבא ואמא ניהלו חיי משפחה מלאים וסדירים וישנו באותה מיטה. כל שנה כל המשפחה יצאה לחופשות קיץ ביחד לצימרים בצפון. אבא מימן את כל צרכי הבית והמשפחה המורחבת לרבות כל התשלומים מכל סוג שהוא. לאבא ואמא היה כל השנים חשבון בנק משותף בבנק לאומי, אשר קיים עד היום. באמצעות חשבון זה שולמו ההוצאות השוטפות. במשך כל השנים אבא עבד בכל רחבי הארץ אך הקפיד לחזור הביתה ל-מ'…" (סעיף 15 לתצהיר מטעמה). חיזוק לכך ניתן למצוא גם בתצהירו של אחיו של המנוח בסעיף 7, שם נכתבו דברים דומים ביחס לחיי המשפחה המלאים והסדירים שניהלו המנוח והמשיבה 1.
- בעניין טיב היחסים שבין המנוח למשיבה 1 הצהירה גם חברה קרובה של המשיבות שהייתה בביתם "כבת בית", כי המשיבה 1 הייתה מכינה למנוח מדי בוקר ארוחת בוקר וכשהיה חוזר מאוחר, הייתה מכינה לו ארוחת ערב לאחריה היה משוחח עם נכדיו ועם ילדיה שלה (ר' סעיף 11 לתצהירה של גב' שחר מלמד).
- גרסתם זו של כלל העדים מטעם המשיבות לא נסתרו במאום במסגרת הליך ההוכחות. ב"כ המתנגדת בחר שלא להפנות למשיבות, אלמנתו של המנוח ובנותיו, כמו גם ליתר העדים מטעמן, ולו שאלה אחת ביחס לטיב נישואיהם של המנוח והמשיבה 1, על מנת להוכיח את טענת המתנגדת לפיה נישואיו של המנוח למשיבה 1 היו נישואין פורמליים גרידא. הימנעות משאלת שאלות בחקירה נגדית של מי שעדותו הוגשה בתצהיר, בהעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתה של המתנגדת, באשר על פניה, מתחייבת הסקת המסקנה שאילו היו נחקרות המשיבות על הצהרתן בדבר טיב היחסים שבין המנוח למשיבה 1, היה בתשובותיהן כדי לתמוך בגרסתן (ר' השופט י' קדמי בספרו על הראיות- הפן האזרחי (תשמ"ט), בעמ' 352). הדברים יפים שבעתיים, שעה שטיב היחסים בין המנוח למשיבה 1 – הוא למעשה גדר המחלוקת בענייננו. שעה שהמשיבות טענו, וטענתן לא נסתרה, כי המנוח והמשיבה 1, חיו חיי זוגיות מלאים ושלמים, הרי שמצאתי לדחות את טענת המתנגדת, כי הנישואין היו פורמליים בלבד.
- בנוסף, גם לא עלה בידי העדים שהעידו מטעם המתנגדת ליתן הסבר המניח את הדעת לשאלות שהופנו אליהם ע"י בית המשפט בנוגע להצהרותיהם, לפיהן המנוח היה נשוי למשיבה 1 באופן "פורמלי", והיכן עובר קו הגבול בין נישואין פורמליים לנישואין מהותיים בעניין טיב היחסים שבין המנוח למשיבה 1 (בעניין זה ר' חקירתו של בנה של המתנגדת בעמ' 19, ש' 29-36 – עמ' 20, ש' 1-29 לפרוטוקול הדיון מיום 19.1.2023; חקירת גב' ס'. ר בעמ' 31, ש' 9-36 – עמ' 32, ש' 1-7 לפרוטוקול הדיון מיום 19.1.2023).
- אין מחלוקת בין הצדדים, כי לאורך כל שנות נישואיהם, המשיך המנוח להתגורר בחלק מהזמן בביתו המשותף עם המשיבה 1, כאשר המנוח בילה עם משפחתו בשבתות וחגי ישראל, וכי המנוח נהג להתפלל בבית הכנסת ב-מ'. אומנם מחומר הראיות שהובא בפניי השתכנעתי כי המנוח נהג ללון גם בבית המתנגדת, אך הוא מעולם לא ביקש לנתק את עצמו מביתו ב-מ', שם המשיך להתגורר לצד המשיבה 1.
לטענת המתנגדת, המשך מגוריו המשותפים של המנוח עם המשיבה 1 בביתם המשותף שב-מ' לא נבע אלא משום רצונו להתפלל עם קהילתו בבית הכנסת בישוב ולבלות עם נכדיו. ואולם, ברי כי היה באפשרות המנוח, ככל שהיה מעוניין בכך, לעשות כן בבית מגורים נפרד מהמשיבה 1, קל וחומר בשים לב למצבו הכלכלי האיתן. העובדה כי המנוח בחר מרצונו להוסיף ולהתגורר תחת קורת גג אחת עם המשיבה 1 ולא לנתק יחסיו עמה, יהיו שיקוליו אשר יהיו, היא הנותנת כי נישואים אלה לא היו נישואים פורמליים גרידא. מה גם, שכאמור, המנוח בחר שלא להביא את הנישואין לידי סיום בדרך של גירושין, ולמצער הגשת תביעת גירושין לערכאה המוסמכת.
- מכלל הראיות שהונחו לפני, לרבות צילום המחאה מחשבון הבנק המשותף של המנוח והמשיבה 1; העתק נסח הטאבו של בית המגורים ותדפיס החשבון המשותף במס הכנסה שצורפו לתצהיר המשיבה 1, התרשמתי, כי לאורך שנות נישואיהם, המנוח והמשיבה 1 התנהלו בשיתוף רכושי, לרבות בחשבון הבנק ובית המגורים המשותף, באופן המחזק את המסקנה כי נישואיהם לא היו "על הנייר" בלבד כטענת המתנגדת, קל וחומר עת עסקינן בשיתוף ברכוש רב ובסכומים גבוהים. המשיבה 1 הבהירה בחקירתה הנגדית, כי ההחלטות הכלכליות שלה ושל המנוח במרוצת השנים התקבלו במשותף, באשר המנוח היה יותר "איש הכספים", אך דאג לעדכן אותה ולשתף אותה וההחלטות התקבלו יחדיו, תוך הסתמכות מלאה מצדה (ר' עמ' 63, ש' 21-27 לפרוטוקול הדיון לפרוטוקול הדיון מיום 23.4.2023).
- אם כן, לא נסתר על ידי המתנגדת כי מערכת היחסים של המנוח והמשיבה 1 התאפיינה בדאגה האחד כלפי השני; השניים סעדו יחד ארוחות ערב שישי, שבת וחג; נסעו לחופשים יחד; ישנו על דרך הכלל באותה המיטה והתנהלו בשיתוף רכושי מוחלט. ברי כי נישואין מסוג זה אינם "נישואין על הנייר".
- גם אם אמצא לקבל את כלל טענות המתנגדת בדבר מערכת היחסים בינה לבין המנוח כמערכת זוגית, מיטיבה וארוכת שנים, הרי שאין די בכך כדי להוביל למסקנה כי יחסיהם של המנוח והמשיבה 1 היו פורמליים בלבד כפי שהיא מבקשת לטעון, על מנת שניתן יהא להחיל בענייננו את הגישה המהותית בבחינת סעיפים 10-11 לחוק הירושה.
- ודוק; אין ביחסים שבין המנוח למתנגדת, כשלעצמם, כדי להשליך באופן ישיר על טיב יחסיהם של המנוח והמשיבה 1, כך שייקבע כי אלה היו "על הנייר" בלבד. קיומן של מערכות יחסים אינטימיות עם אחרים אינן מאיינות, כשלעצמן, את קשר הנישואין, בהעדר ביטוי מפורש של מי מהצדדים בדבר רצונו בסיום הקשר.
- נסיבות העניין שבפנינו, אינן נכנסות בגדר המקרים החריגים והקיצוניים בהם אימצה הפסיקה את הגישה המהותית בפירוש המונח "בן זוג", אליה הפנתה המתנגדת בסיכומיה.
- בענייננו, כאמור, לא הוכח כי המנוח והמשיבה 1 נפרדו ואף לא נטען, וממילא לא הוכח, שפניהם היו לגירושין; כך גם לא הוכחה כל כוונה של מי מהם להיפרד ממשנהו או כי אחד מהם אחז בדעתו להתגרש תוך שהשני סיכל זאת. אף אם בין המנוח למתנגדת התקיימה מערכת יחסים זוגית כנה ועמוקה, לא התרשמתי כי נישואיו למשיבה 1 היו ריקים מתוכן, שכן המנוח והמשיבה 1 המשיכו לנהל חיי משפחה לצד מערכת היחסים הנטענת של המנוח והמתנגדת.
- יודגש, כי הנטל להוכחת טיב היחסים שבין המנוח למשיבה 1, מוטל על המתנגדת בבחינת הכלל של "המוציא מחברו עליו הראייה" ולא על המשיבות, כפי שמבקשת לטעון המתנגדת בסיכומיה. לאור כל המפורט לעיל, לא מצאתי כי המתנגדת עמדה בנטל הרובץ על כתפיה להוכיח שהמנוח והמשיבה 1 ניהלו זוגיות "על הנייר" בלבד. כאמור מהראיות והעדויות שהונחו בפני, עולה דווקא מסקנה הפוכה.
- כמו כן, לא מצאתי לקבל טענת המתנגדת, כי קביעותיו של כב' השופט בן שלו בפסק דינו בע"ר 20850-12-18, משליכות על זכאותה לרשת את המנוח כבת זוגו על פי סעיפים 10-11 לחוק הירושה. בית המשפט (כב' השופט בן שלו), לא קבע ולא התיימר לקבוע דבר ביחס לזכאות המתנגדת לרשת את המנוח מכוח חוק הירושה, אלא אך דן במעמדה להתנגד לבקשה לקיום צוואה בהיותה "מעוניין בדבר", לאור טענותיה בדבר מערכת היחסים שקיימה עם המנוח.
- באופן דומה, אף דינה של טענת המתנגדת, כי ההליך שהתנהל בבית הדין לענייני עבודה בינה לבין חברת "כ.פ.ב." משליך על ההליך שבפנינו – להידחות. אף אם צוין על ידי בית הדין לעבודה בפסק דין, כי המנוח והמתנגדת היו "בני זוג ידועים בציבור" או כי המתנגדת הייתה בת זוגו של המנוח, אין לכך כל משמעות לעניינו שכן, מוסד הידועים בציבור אינו מהווה סטטוס משפטי ויש צורך להוכיחו בכל פעם מחדש באופן ספציפי בהקשר למטרה לשמה הוא נדרש ובהקשר לחקיקה הספציפית המקנה את הזכות המבוקשת. השאלה האם בני זוג חיו "כידועים בציבור" ואם לאו, צריכה להיבחן לצורך הכרעה בעתירה לקבלת סעד מסוים ואין מקום ליתן פסק דין המכריז על בני זוג כידועים בציבור לכל דבר ולכל עניין (ראה: ע"א 2000/97 לינדורן נ' קרנית, פ"ד נה(1) 12 (פורסם בנבו, 19.12.1999)).
בית הדין לעבודה לא דן בסעד של הכרה כידועים בציבור, ולא בחן את מבחני הפסיקה הנדרשים לכך לגופו של עניין, וודאי שלא דן בשאלת יחסיהם של המתנגדת והמנוח כ"ידועים בציבור" בראי דיני הירושה. בית הדין לענייני עבודה התייחס לשאלת מערכת היחסים שבין המנוח למתנגדת ביחס למחלוקת שניצבה לפניו בסכסוך שבין המתנגדת דכאן לחברה שהייתה בבעלות המנוח – הא ותו לא. כאמור, ההכרה במוסד הידועים בציבור היא נקודתית ומתייחסת לזכאות ספציפית כלפי גורם ספציפי ואינה פועלת כלפי כולי עלמא. יוסף, כי ממילא, לאור מסקנתי לעיל, כי אין בטיב היחסים שבין המנוח למתנגדת כדי להשפיע על זכאותה לרשת את עזבונו מכוח סעיפים 10-11 לחוק הירושה לנוכח היותו נשוי (פורמלית ומהותית) בשעת מותו, כך שאין בנסיבות העניין משקל לקביעות בית הדין לענייני עבודה בפסק דינו.
- מכל המקובץ לעיל, עולה כי המתנגדת אינה זכאית לרשת את המנוח מכוח סעיפים 10-11 לחוק הירושה כ"בת זוגו", הן בהתאם לגישה המקובלת – הגישה הפורמלית, עת המנוח היה נשוי בשעת מותו, והן בהתאם לגישה המהותית, שעה שהמתנגדת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי טיב יחסיהם שבין המנוח לאלמנתו, המשיבה 1, היו "פורמליים", "על הנייר" גרידא.
- די באמור כדי לסתום הגולל על ההתנגדות ולדחותה.
זכות הירושה מכוח סעיף 55 לחוק הירושה:
- הרבה מעבר לדרוש ועל אף שהמתנגדת לא טענה מפורשות להקניית זכות בעזבון המנוח מכוח הוראת סעיף 55 לחוק הירושה, ולא עתרה למתן פסק דין הצהרתי להכרתה כידועתו בציבור של המנוח, ייאמר כי אף אם הייתי מוצאת לקבוע כי המנוח והמתנגדת היו ידועים בציבור, הרי שממילא, לא היה באפשרות המתנגדת לרשת את המנוח לאור הוראת סעיף 55 לחוק הירושה, באשר המנוח היה נשוי בשעת מותו לאחרת.
- יוזכר, כי בהתאם לסעיף 55 לחוק הירושה, על מנת שזוג יוכל להיחשב לצורך חוק הירושה, כידועים בציבור, צריכים להתקיים ארבעה תנאים מצטברים: (א) חיי משפחה; (ב) משק בית משותף; (ג) אינם נשואים זה לזה; (ד) בשעת מות אחד מהם לא היה בן-זוגו נשוי לאדם אחר.
- אין חולק, כי בנדוננו לא מתקיים התנאי הרביעי, לפיו בן הזוג לא היה נשוי לאדם אחר.
- בע"א 384/61 מדינת ישראל נ' רות סופיה פסלר, טז 102 (1962), נקבע כי כאשר המחוקק משתמש במונח "ידועים בציבור", אין מניעה שמי מבני הזוג יהיה נשוי באותה עת לאדם אחר. כתוצאה מפסק דין זה, הבהיר המחוקק באופן חד משמעי שפרשנות זו אינה נכונה כשמדובר בדיני ירושה וקבע ברחל בתך הקטנה שהתנאי לירושה הוא ש"בשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר" (ר' שמואל שילה, פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (כרך א, 1995, בעמ' 469).
- סבורני, כי פרשנות המונח "נשוי" בסעיף 55 לחוק הירושה הינה נישואין פורמאליים התקפים לפי הדין במקום עריכתם וכל פירוש אחר לא יעלה בקנה אחד עם לשון החוק ותכליתו. לא בכדי הבחין המחוקק בין סעיפים 11, ירושה מכוח קשר נישואין פורמלי וסעיף 55, ירושה מכוח קשר של "ידועים בציבור" (הגם שיודגש כי הסעיף אינו נושא כותרת של "ידועים בציבור"). משמעות סעיף 55 לחוק הירושה, היא כי בהעדר צוואה, לבן הזוג הנשוי מעמד עדיף על פני הידוע בציבור של בן זוגו, והוא יזכה למרבית העיזבון, וזאת, אף כאשר הנישואין בין בני הזוג הינם פורמאליים בלבד (בשונה מהמקרה שלפנינו). פירוש מהותי של קשר הנישואין, למעשה אמור להוביל לביטול סעיף 55 לחוק הירושה, עת לכאורה ידועים בציבור יהיו זכאים לירושה מכוח סעיף 11 לחוק הירושה.
- לו היה המחוקק מכיר בזכויות ידועים בציבור כשצד אחד עוד נשוי לאחר, היה למעשה, אם לא להלכה, מכיר בזכויות הנובעים מביגמיה (ר' שמואל שילה, פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (כרך א, 1995, בעמ' 467).
- כך, גם הכרה בנישואין או בגירושין על סמך יחסי הצדדים בפועל, ללא קשר למצב הרישום הפורמאלי, מאפשרת אי סדרים וחוסר וודאות ברישום במרשם האוכלוסין ומעוררת לא מעט קשיים חברתיים וערכיים. הסדר ציבורי טוב, מחייב ניהול מרשם אוכלוסין אמת ועדכני המשקף נכוחה את תמונת המצב בפועל כלפי כולי עלמא (ר' דבריו של כב' השופט זגורי בת"ע (משפחה נצרת) 19892-11-13 י.ק נ' ו.ס (נבו 30.12.2014), פסקה 22).
סיכומו של דבר:
- חוק הירושה רואה לנגד עיניו שני סוגים של מערכות יחסים בין בני זוג המקימות זכות ירושה על פי דין. הסוג האחד, הוא "בני זוג" הזכאים לרשת מכוח קשר נישואין (סעיף 11 לחוק הירושה) והסוג השני, הוא בני זוג הזכאים לרשת מכוח חיי משפחה במשק בית משותף (סעיף 55 לחוק הירושה). המתנגדת אינה נכנסת בגדר אף אחד מהסעיפים הללו. מכאן, שעל אף כל ההבנה והרגישות למצבה של המתנגדת לאחר שקיימה קשר זוגי מתמשך עם המנוח, אין היא זכאית לרשת את המנוח על פי הדין.
- אשר על כן ולאור כל המקובץ לעיל, הריני דוחה את ההתנגדות לבקשה למתן צו ירושה.
- בקשת המשיבות למתן צו ירושה – מתקבלת.
ב"כ המשיבות יגיש, תוך 7 ימים, נוסח צו לחתימה בהתאם לטופס 4 לתקנות הירושה.
- בהביאני בחשבון את מהות התובענה והמשאבים שנדרשו לשם ניהולה מחד ואת התנהלות הצדדים מאידך, לרבות הסכמת המתנגדת לקבל הצעת בית המשפט לסיום ההליך, מצאתי לחייב המתנגדת בהוצאות המשיבות בסך 20,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 ימים.
- פסק הדין מותר לפרסום תוך השמטת שמות ופרטים מזהים אחרים.
- המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.
ניתן היום, י"ג אלול תשפ"ד, 16 ספטמבר 2024, בהעדר הצדדים.
לפעמים החיים מציבים בפנינו אתגרים מורכבים, והתמודדות עם צוואה שמעוררת סימני שאלה היא אחד מהם.
התנגדות לצוואה היא זכות חוקית שניתנת לך כדי להגן על האמת ועל הצדק.
ישנן סיבות רבות שעשויות להצדיק התנגדות לצוואה: חשש שהמנוח הושפע שלא כדין, ספקות לגבי מצבו הנפשי בעת כתיבת הצוואה, פגמים בהליך החוקי, או תחושה עמוקה שהצוואה אינה משקפת את רצונו האמיתי של יקירך שהלך לעולמו.
הזמן הוא גורם קריטי – החוק מקציב חלון זמנים מוגבל להגשת התנגדות. אל תישאר עם סימני שאלה.
צוות המומחים שלנו כאן כדי להקשיב, לייעץ ולהוביל אותך בדרך להגנה על האמת והצדק.
צוואה מעוררת ספקות? יש לך זכות להתנגד ולהגן על האמת. אנחנו כאן בשבילך
הסתייגות משפטית
המידע המוצג באתר זה מיועד למטרות הדרכה כלליות בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי, פיננסי או מקצועי. התוכן נועד לספק כיוון ראשוני ואינו בא במקום עיון במקורות הרשמיים או קבלת ייעוץ מקצועי מוסמך. האתר אינו אחראי לדיוק, שלמות או עדכניות המידע המוצג. בתהליכי עיבוד והמרת התוכן עלולים להתרחש שגיאות או אי-דיוקים. לפני קבלת החלטות או ביצוע פעולות כלשהן, הינכם מתבקשים לפנות לקבלת ייעוץ מקצועי ולוודא את המידע ממקורות רשמיים. האתר אינו נושא באחריות לתוצאות השימוש במידע או לנזקים העלולים להיגרם עקב הסתמכות על התוכן המוצג.
הסתייגות זו באה בנוסף לתקנון האתר, תנאי השימוש ומדיניות הפרטיות החלים על האתר.
