איש עסקים בן 86 מאקוודור הותיר אימפריה של מיליונים מהי סמכות בית משפט ישראלי בירושה בינלאומית?
מדוע בית המשפט בישראל החליט שיש לו סמכות לדון בנכסים שנמצאים באקוודור, ארה"ב ואירופה
ומה פסק הדין הפורץ דרך הזה אומר על זכויות יורשים בעידן הגלובלי
חידושים משפטיים מפסק הדין החדש
פסק הדין הנוכחי מציג חידוש משפטי מהפכני בתחום הסמכות הבינלאומית בדיני ירושה. לראשונה, בית המשפט קובע הבחנה ברורה בין שלב כינון הסמכות לבין שלב הפעלת הסמכות.
מה זה אומר בפועל? אפילו כשלבית המשפט בישראל יש סמכות חוקית לדון בירושה של תושב חוץ שהניח נכסים בישראל - הוא לא חייב להפעיל את הסמכות הזו אוטומטית. בית המשפט יבחן בכל מקרה האם הוא "הפורום הטבעי" לדון בעניין.
השפעה על מקרים עתידיים: החידוש המרכזי הוא שבית המשפט יכול לדון בצו ירושה על נכסים בחו"ל, אבל לא ימנה מנהל עזבון לנכסים אלה. זו אבחנה חדשה שלא הייתה קיימת בפסיקה הקודמת.
המלצות מעשיות: עו"ד ארז קרט ממליץ למשפחות עם נכסים בינלאומיים לתכנן מראש את ניהול העזבון, ולא להסתמך על כך שבית משפט אחד יוכל לנהל את כל הנכסים בעולם.
תקציר פסק הדין
כשאימפריה עסקית הופכת לשדה קרב משפחתי: הסיפור שמאחורי פסק הדין שמשנה את דיני הירושה הבינלאומיים
באוגוסט 2003, בעיר גואיאקיל שבאקוודור, נפטר איש עסקים בן 86 בשם א. ז. צ'. מאחוריו הותיר אימפריה עסקית עצומה - נכסים ועסקים המפוזרים על פני עשרות מדינות, מאקוודור ועד ישראל, מארה"ב ועד אירופה. אבל מה שהתחיל כירושה משפחתית הפך במהרה לאחד המאבקים המשפטיים המורכבים והמרתקים בתחום דיני הירושה הבינלאומיים.
המנוח הותיר אחריו אלמנה, המשיבה מס' 1, ושלושה ילדים - בת אחת, המבקשת, ושני בנים, המשיבים מס' 2 ו-3. אבל הסיפור המשפחתי הזה מסתיר סוד כואב: כבר בשנת 1990, 13 שנים לפני מותו, נפל המנוח בביתו ונחבל קשה. לטענת הבת, מאז אותה תאונה המנוח נכנס למצב של תרדמת מוחלטת, ושני האחים תפסו את השליטה הבלעדית בכל עסקיו ונכסיו.
במשך 13 שנים, כך לטענתה, ניהלו האחים את האימפריה העסקית כבשלהם. כשהאב נפטר סוף סוף ב-2003, פנתה הבת לאחיה וביקשה לקבל את חלקה בירושה. התשובה? שתיקה מוחלטת. האחים המשיכו לנהל את העסקים כאילו היא לא קיימת. הקשר המשפחתי נותק כמעט לחלוטין, ונותר רק קשר "משפחתי רופף", כפי שמתאר זאת פסק הדין.
בנובמבר 2006, שלוש שנים אחרי מות האב, החליטה הבת שנמאס לה לחכות. היא הגישה בקשה דחופה למינוי מנהל עזבון זמני בישראל. למה בישראל? כי בישראל היו למנוח נכסים משמעותיים - דירה וחשבונות בנק שהגיעו לכ-11 מיליון שקלים (לפני שבנק דיסקונט קיזז חלק מהם).
אבל האחים לא התכוונו לוותר בקלות. הם הגישו התנגדות והעלו טענה משפטית מרתקת: נכון, לבית המשפט בישראל יש סמכות לדון בנכסים שבישראל. אבל אין לו שום סמכות לדון בשאר הנכסים - אלה שבאקוודור, בארה"ב, באירופה ובכל מקום אחר בעולם. למה? כי המנוח היה תושב אקוודור, לא ישראל.
כאן מגיעים לשאלה המשפטית המרכזית, זו שמעניינת לא רק את המשפחה הזו אלא כל משפחה עם נכסים בינלאומיים: האם בית משפט בישראל יכול לדון בירושה של תושב חוץ שהניח נכסים בישראל - גם ביחס לנכסים שנמצאים מחוץ לישראל?
עו"ד ארז קרט, מומחה לדיני ירושה, מסביר את המורכבות: "מדובר בשאלה שנוגעת למאות משפחות בישראל. בעידן הגלובלי, הרבה אנשים מחזיקים נכסים במדינות שונות. השאלה היא - איפה מנהלים את הירושה? במדינה אחת או בכל מדינה בנפרד?"
השופט יצחק שנהב, סגן הנשיא של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, כתב פסק דין מקיף של 54 עמודים שקובע עקרונות חדשים בתחום. הוא קבע הבחנה חדשנית: יש להבדיל בין כינון הסמכות לבין הפעלת הסמכות.
מה זה אומר? על פי החוק, לבית המשפט בישראל יש סמכות לדון בכל הירושה - גם בנכסים שבחו"ל. זה נכון גם כשהמוריש היה תושב חוץ, כל עוד הוא הניח נכסים בישראל. אבל - וזה ה"אבל" הגדול - זה לא אומר שבית המשפט חייב להפעיל את הסמכות הזו בכל מקרה.
השופט קבע שני כללים חשובים: ראשית, בנוגע למינוי מנהל עזבון - בית המשפט לא ימנה מנהל עזבון בישראל לנכסים שבחו"ל. למה? כי זה לא מעשי. איך מנהל עזבון בישראל ינהל עסקים באקוודור? איך הוא יתמודד עם דיני החברות המקומיים שם? איך בית המשפט בישראל יפקח עליו? זה פשוט לא יעיל.
שנית, בנוגע לצו ירושה - בית המשפט כן יכול לתת צו ירושה שמתייחס לכל הנכסים, כולל אלה שבחו"ל. למה? כי צו ירושה הוא מסמך הצהרתי. הוא לא מחייב אף אחד לעשות משהו. הוא רק מצהיר מי היורשים. אם מישהו ירצה להשתמש בצו הזה בחו"ל - הוא יצטרך לעבור הליך של "קליטת פסק דין זר" באותה מדינה.
בית המשפט דחה את הבקשה למינוי מנהל עזבון זמני לנכסים שבחו"ל. מנהל העזבון שמונה ימשיך לטפל רק בתביעות נגד בנק דיסקונט בישראל. אבל בנוגע לצו הירושה - בית המשפט קבע שהוא כן מוסמך לדון בכל הירושה, כולל הנכסים בחו"ל.
למה? כי האחים לא הצליחו להוכיח שאקוודור היא "הפורום הטבעי" יותר מישראל. הנכסים מפוזרים בהרבה מדינות, לא רק באקוודור. אחת מהיורשות (הבת) גרה בישראל. יש כבר הליכים משפטיים בישראל. בנסיבות האלה, אין סיבה לומר שבית המשפט בישראל לא מתאים.
עו"ד ארז קרט מסכם: "פסק הדין הזה מלמד שני דברים חשובים. ראשית, אם יש לכם נכסים במדינות שונות - תכננו את הירושה מראש. אל תסמכו על כך שבית משפט אחד יפתור הכל. שנית, אם אתם יורשים ויש סכסוך - בחרו היטב איפה להגיש את התביעה. ההחלטה הזו יכולה להשפיע על כל התוצאה."
המקרה הזה עדיין לא הסתיים. הוא ממשיך להתנהל, והפעם בית המשפט יצטרך להכריע בשאלות נוספות: מה בדיוק היקף העזבון? מה הזכויות של האלמנה? איך מחלקים את הנכסים? אבל העיקרון המשפטי כבר נקבע - ופסק הדין הזה ישמש תקדים למאות מקרים דומים בעתיד.
שאלות עיקריות שעולות מפסק הדין
מה בדיוק קרה במקרה הזה?
איש עסקים בן 86 מאקוודור, בעל אימפריה עסקית בינלאומית, נפטר ב-2003 והותיר אחריו שלושה ילדים ואלמנה. הבת טוענת שכבר 13 שנים לפני מותו, מאז תאונה קשה ב-1990, שני האחים תפסו שליטה בלעדית בכל עסקי האב ונכסיו. לדוגמה, לטענתה, האב נכנס לתרדמת מוחלטת אחרי התאונה, והאחים ניצלו את המצב כדי לנהל את העסקים בעצמם. כשהאב נפטר, הבת ביקשה לקבל את חלקה בירושה, אבל האחים התעלמו ממנה לחלוטין. המשמעות המעשית: הבת הגישה בקשה למינוי מנהל עזבון זמני בישראל, והאחים טענו שלבית המשפט בישראל אין סמכות לדון בנכסים שמחוץ לישראל.
מי היו הצדדים במחלוקת ומה טענו?
המבקשת היא הבת, תושבת ישראל, שטוענת שהאחים מנעו ממנה את חלקה בירושה. המשיבים הם שני האחים והאלמנה, כולם תושבי אקוודור. עו"ד ארז קרט מסביר שהמחלוקת המרכזית הייתה משפטית, לא עובדתית: האם בית המשפט בישראל מוסמך לדון בנכסים שבחו"ל? למעשה, הבת טענה שכן - כי החוק אומר שבית משפט בישראל מוסמך לדון "בירושתו של כל אדם שהניח נכסים בישראל". האחים טענו שלא - הסמכות מוגבלת רק לנכסים שבישראל. לדוגמה, הם הצביעו על כך שהמנוח היה תושב אקוודור, רוב הנכסים באקוודור, והדין החל הוא הדין האקוודורי. המסקנה המעשית: זו הייתה מחלוקת משפטית טכנית שהשלכותיה עצומות על מאות משפחות.
איך התפתח המקרה בפועל?
ההליך התחיל בנובמבר 2006 כשהבת הגישה בקשה דחופה למינוי מנהל עזבון זמני. האחים הגישו התנגדות בדצמבר 2006 והעלו לראשונה את הטענה בדבר חוסר סמכות. עו"ד ארז קרט מציין שבמקביל התנהלו גם הליכים נוספים - תביעות נגד בנק דיסקונט על כספים שקוזזו מחשבונות העזבון. למעשה, בית המשפט קיים מספר דיונים והחליט שלפני שהוא דן בבקשה עצמה, הוא צריך להכריע בשאלה המקדמית של הסמכות. לדוגמה, במרץ 2007 הושגה הסכמה זמנית למנות מנהל עזבון רק לצורך ניהול התביעות נגד הבנק. הצעד הבא: הצדדים הגישו סיכומים מקיפים, ובית המשפט נתן פסק דין מפורט בינואר 2008.
מה היו הטענות המשפטיות המרכזיות?
הבת הסתמכה על סעיף 136 לחוק הירושה שקובע שבית משפט בישראל מוסמך לדון "בירושתו של כל אדם שהניח נכסים בישראל". עו"ד ארז קרט מדגיש שהיא טענה שהלשון ברורה - "בירושתו" פירושו כל הירושה, לא רק החלק שבישראל. לדוגמה, היא הצביעה על פסק דין חאנזאליס מ-1968 שקבע בבירור שהסמכות משתרעת על כל הנכסים. האחים טענו שיש להבחין בין מוריש שהיה תושב ישראל (שאז הסמכות על הכל) לבין מוריש תושב חוץ (שאז הסמכות רק על נכסים בישראל). המשמעות המעשית: זו הייתה מחלוקת פרשנית בסיסית על משמעות החוק.
איך בית המשפט הגיע להחלטה?
בית המשפט קבע הבחנה חדשנית בין שני שלבים: כינון הסמכות והפעלת הסמכות. עו"ד ארז קרט מסביר שזה החידוש המרכזי בפסק הדין. בשלב הראשון, בית המשפט בדק האם יש לו סמכות על פי החוק - והתשובה הייתה כן. למעשה, הוא קבע שעל פי לשון החוק הברורה, הסמכות משתרעת על כל הירושה. אבל בשלב השני, בית המשפט בחן האם ראוי להפעיל את הסמכות בפועל. לדוגמה, הוא החיל את דוקטרינת "הפורום הבלתי נאות" ושאל: האם ישראל היא המקום הנכון לדון בעניין? הצעד הבא: בית המשפט הגיע למסקנה שונה לגבי מינוי מנהל עזבון (לא) לעומת מתן צו ירושה (כן).
מה החליט בית המשפט ומדוע?
בית המשפט דחה את הבקשה למנות מנהל עזבון לנכסים שבחו"ל. עו"ד ארז קרט מדגיש שהנימוק המרכזי היה חוסר אפקטיביות. איך מנהל עזבון בישראל ינהל עסקים באקוודור? למעשה, בית המשפט קבע שמינוי מנהל עזבון הוא לא רק הצהרתי - יש לו היבט מעשי. לדוגמה, מנהל העזבון צריך לנהל עסקים, לשלם חובות, למכור נכסים. איך הוא יעשה את זה ממרחק של אלפי קילומטרים? איך בית המשפט בישראל יפקח עליו? המסקנה המעשית: מנהל העזבון שמונה ימשיך לטפל רק בנכסים ובתביעות בישראל.
מה החליט בית המשפט לגבי צו הירושה?
לעומת זאת, בנוגע לצו ירושה, בית המשפט החליט שהוא כן מוסמך לדון בכל הירושה, כולל נכסים בחו"ל. עו"ד ארז קרט מסביר שההבדל הוא שצו ירושה הוא מסמך הצהרתי בלבד. הוא לא מחייב אף אחד לעשות משהו, אלא רק מצהיר מי היורשים. למעשה, אם מישהו ירצה להשתמש בצו בחו"ל, הוא יצטרך לעבור הליך נפרד של "קליטת פסק דין זר" באותה מדינה. לדוגמה, אם היורשים ירצו למכור נכס באקוודור, הם יצטרכו להציג את צו הירושה הישראלי לבית משפט באקוודור ולבקש שיכיר בו. הצעד הבא: בית המשפט קבע שהאחים לא הוכיחו שאקוודור היא "פורום טבעי" יותר מישראל.
מדוע בית המשפט דחה את טענת "הפורום הבלתי נאות"?
בית המשפט בחן את כל הזיקות למקרה וקבע שהן לא מצביעות באופן חד-משמעי על אקוודור. עו"ד ארז קרט מפרט: נכון שהמנוח היה תושב אקוודור ושהדין החל הוא אקוודורי, אבל יש גם זיקות לישראל. למעשה, הבת גרה בישראל, יש נכסים משמעותיים בישראל (11 מיליון שקלים), ויש כבר הליכים משפטיים בישראל. לדוגמה, האחים עצמם הגישו תביעות בישראל, מה שמראה שהם לא רואים בעיה להתדיין כאן. זאת ועוד, הנכסים מפוזרים במדינות רבות, לא רק באקוודור. המסקנה המעשית: כשהזיקות מתחלקות באופן שווה, הנטל על מי שטוען "פורום לא נאות" הוא כבד מאוד - והאחים לא עמדו בו.
מה המשמעות המשפטית של ההחלטה?
פסק הדין קובע שני עקרונות חשובים. ראשית, יש להבחין בין כינון סמכות להפעלת סמכות. עו"ד ארז קרט מדגיש שזו הבחנה חדשנית שלא הייתה ברורה בפסיקה הקודמת. למעשה, זה אומר שגם אם לבית משפט יש סמכות על פי החוק, הוא לא חייב להפעיל אותה אוטומטית. לדוגמה, בית המשפט יכול לומר: "יש לי סמכות, אבל יש פורום טבעי יותר, אז אני לא אדון בעניין". שנית, יש להבחין בין סוגי הליכים שונים - צו ירושה (הצהרתי) לעומת מינוי מנהל עזבון (מעשי). הצעד הבא: פסק הדין הזה ישמש תקדים למאות מקרים דומים של ירושות בינלאומיות.
איך זה משפיע על מקרים דומים?
כל משפחה עם נכסים בינלאומיים צריכה ללמוד מהמקרה הזה. עו"ד ארז קרט ממליץ: תכננו את הירושה מראש. אל תסמכו על כך שבית משפט אחד יפתור הכל. למעשה, אם יש לכם נכסים במדינות שונות, שקלו למנות מנהלי עזבון מקומיים בכל מדינה. לדוגמה, אם יש לכם דירה בישראל, עסק באקוודור וחשבון בנק בשווייץ - כדאי שיהיה מנהל עזבון בכל מקום. זאת ועוד, אם אתם יורשים ויש סכסוך, בחרו בזהירות איפה להגיש את התביעה. המסקנה המעשית: ההחלטה איפה להתדיין יכולה להשפיע על כל התוצאה - מבחינת זמן, עלויות ותוצאה סופית.
שאלות נפוצות על פסק הדין
שאלה 1: מהי הסמכות הבינלאומית של בית המשפט בישראל בענייני ירושה?
הסמכות הבינלאומית נקבעת על פי סעיף 136 לחוק הירושה. בית משפט בישראל מוסמך לדון בירושה בשני מקרים: כשהמוריש היה תושב ישראל במותו, או כשהמוריש הניח נכסים בישראל. עו"ד ארז קרט מסביר שהחוק מדבר על "ירושתו של כל אדם", מה שמרמז על סמכות רחבה. למעשה, על פי לשון החוק הפשוטה, הסמכות משתרעת על כל נכסי המוריש, גם אלה שמחוץ לישראל. לדוגמה, במקרה שלפנינו, המוריש היה תושב אקוודור אבל הניח נכסים בישראל - ולכן בית המשפט בישראל קיבל סמכות. המשמעות המעשית: גם אם אתם תושבי חוץ, אם יש לכם נכסים בישראל, בית המשפט בישראל יכול לדון בכל הירושה שלכם.
שאלה 2: מה ההבדל בין כינון סמכות להפעלת סמכות?
זוהי ההבחנה החדשנית שקבע פסק הדין. כינון סמכות פירושו שבית המשפט בודק האם יש לו סמכות על פי החוק. הפעלת סמכות פירושו שבית המשפט בוחן האם ראוי להשתמש בסמכות הזו בפועל. עו"ד ארז קרט מדגיש שזו הבחנה קריטית. למעשה, בית המשפט יכול לומר: "יש לי סמכות, אבל אני לא אשתמש בה כי יש פורום טבעי יותר". לדוגמה, במקרה שלפנינו, בית המשפט קבע שיש לו סמכות (כינון), אבל החליט שלא ימנה מנהל עזבון לנכסים בחו"ל (הפעלה). הצעד הבא: בכל מקרה צריך לבחון את שני השלבים בנפרד.
שאלה 3: מדוע בית המשפט דחה את הבקשה למינוי מנהל עזבון זמני לנכסים בחו"ל?
בית המשפט קבע שמינוי מנהל עזבון לנכסים בחו"ל לא יהיה אפקטיבי. מנהל עזבון צריך לנהל עסקים, לשלם חובות, למכור נכסים - ואיך הוא יעשה את זה ממרחק? עו"ד ארז קרט מסביר שיש כאן בעיה מעשית. למעשה, בכל מדינה יש חוקים שונים - דיני חברות, דיני בנקאות, דיני מקרקעין. לדוגמה, איך מנהל עזבון בישראל ינהל חברה באקוודור כשהוא לא מכיר את החוק המקומי? איך בית המשפט בישראל יפקח עליו? זאת ועוד, מינוי מנהל עזבון הוא לא רק הצהרתי - יש לו היבט מעשי. המסקנה: עדיף למנות מנהלי עזבון מקומיים בכל מדינה.
שאלה 4: מדוע בית המשפט החליט שהוא כן מוסמך לתת צו ירושה על נכסים בחו"ל?
צו ירושה הוא מסמך הצהרתי בלבד - הוא לא מחייב אף אחד לעשות משהו, אלא רק מצהיר מי היורשים. עו"ד ארז קרט מדגיש שזה ההבדל המרכזי ממינוי מנהל עזבון. למעשה, צו ירושה לא פוגע בריבונות של מדינות אחרות. לדוגמה, אם יורש רוצה להשתמש בצו בחו"ל, הוא צריך להציג אותו לבית משפט באותה מדינה ולבקש שיכיר בו. זה נקרא "קליטת פסק דין זר". זאת ועוד, בית המשפט קבע שהאחים לא הוכיחו שאקוודור היא פורום טבעי יותר. הצעד הבא: בית המשפט ימשיך לדון בצו הירושה ויקבע מי היורשים ומה חלקם.
שאלה 5: מהי דוקטרינת "הפורום הבלתי נאות" וכיצד היא חלה בענייני ירושה?
דוקטרינת "הפורום הבלתי נאות" אומרת שגם אם לבית משפט יש סמכות, הוא יכול לסרב לדון אם יש פורום טבעי יותר. בית המשפט בוחן שיקולים שונים: איפה גרים הצדדים, איפה הנכסים, איזה דין חל, איפה נוח יותר לנהל את ההליך. עו"ד ארז קרט מסביר שהנטל להוכיח "פורום לא נאות" הוא כבד מאוד. למעשה, מי שטוען שבית המשפט לא מתאים צריך להוכיח שהמאזן נוטה בבירור לטובת פורום אחר. לדוגמה, במקרה שלפנינו, האחים טענו שאקוודור היא הפורום הטבעי, אבל לא הצליחו להוכיח את זה. המסקנה: בית המשפט נשאר מוסמך לדון.
שאלה 6: מה המשמעות של "תפישה יוניטרית" של ירושה?
תפישה יוניטרית פירושה שהירושה נתפסת כיחידה אחת, לא כמפוצלת למדינות שונות. זה בניגוד לתפישה המפוצלת שנהוגה באנגליה ובארה"ב. עו"ד ארז קרט מסביר שחוק הירושה הישראלי מבוסס על התפישה היוניטרית. למעשה, זה אומר שבית משפט אחד דן בכל הירושה, לא משנה איפה הנכסים. לדוגמה, אם המוריש היה תושב ישראל, בית המשפט בישראל ידון בכל הנכסים - גם אלה בחו"ל. זאת ועוד, הדין שחל הוא דין אחד - דין מקום המושב של המוריש. הצעד הבא: התפישה היוניטרית מקלה על היורשים כי הם לא צריכים להתדיין במדינות שונות.
שאלה 7: מהו עקרון האפקטיביות ומדוע הוא לא חל בענייני ירושה?
עקרון האפקטיביות אומר שבית משפט לא ידון בעניין אם הוא לא יכול לאכוף את פסק הדין. אבל בענייני ירושה, המחוקק דחה את העקרון הזה במפורש. עו"ד ארז קרט מדגיש שזה חשוב מאוד. למעשה, בית משפט בישראל ידון בירושה גם אם הוא יודע שהצו לא יוכר בחו"ל. לדוגמה, בפסק דין חאנזאליס מ-1968, בית המשפט קבע שהוא ידון בנכסים ביריחו גם אם הצו לא יאכף שם. זאת ועוד, צו ירושה הוא הצהרתי - הוא לא מחייב אף אחד לעשות משהו. המסקנה: בית המשפט בישראל ידון בירושה גם אם יש ספק לגבי האכיפה בחו"ל.
שאלה 8: מה הזיקות שבית המשפט בוחן כדי לקבוע האם הוא "פורום טבעי"?
בית המשפט בוחן מכלול זיקות: איפה היה מקום המושב של המוריש, איפה הנכסים, איפה גרים היורשים, איזה דין חל, איפה יש הליכים משפטיים קיימים. עו"ד ארז קרט מסביר שאין נוסחה מתמטית - כל מקרה נבחן לגופו. למעשה, בית המשפט עושה איזון בין כל השיקולים. לדוגמה, במקרה שלפנינו, המוריש היה תושב אקוודור (זיקה לאקוודור), אבל הבת גרה בישראל ויש נכסים משמעותיים בישראל (זיקה לישראל). זאת ועוד, הנכסים מפוזרים במדינות רבות, לא רק באקוודור. הצעד הבא: כשהזיקות מתחלקות באופן שווה, הנטל על מי שטוען "פורום לא נאות" הוא כבד מאוד.
שאלה 9: מה ההבדל בין הליך למתן צו ירושה להליך למינוי מנהל עזבון?
צו ירושה הוא מסמך הצהרתי שמצהיר מי היורשים ומה חלקם. מינוי מנהל עזבון הוא צו מעשי שמקנה למישהו סמכויות לנהל את העזבון. עו"ד ארז קרט מדגיש שזה הבדל מהותי. למעשה, צו ירושה לא מחייב אף אחד לעשות משהו - הוא רק מצהיר על המצב המשפטי. לדוגמה, אם יורש רוצה למכור נכס, הוא מציג את צו הירושה ומוכיח שהוא היורש. לעומת זאת, מנהל עזבון צריך לנהל עסקים, לשלם חובות, למכור נכסים. זאת ועוד, מנהל עזבון כפוף לפיקוח של בית המשפט והאפוטרופוס הכללי. המסקנה: בגלל ההבדל הזה, בית המשפט החליט שונה לגבי כל הליך.
שאלה 10: מה הלקחים המעשיים למשפחות עם נכסים בינלאומיים?
יש כמה לקחים חשובים. ראשית, תכננו את הירושה מראש - כתבו צוואה ברורה שמפרטת מי מקבל מה ואיפה. עו"ד ארז קרט ממליץ לשקול מינוי מנהלי עזבון מקומיים בכל מדינה. למעשה, אם יש לכם נכסים במדינות שונות, עדיף שיהיה מנהל עזבון בכל מקום. לדוגמה, אם יש דירה בישראל ועסק באקוודור, מנו מנהל עזבון בישראל לדירה ומנהל עזבון באקוודור לעסק. שנית, אם יש סכסוך, בחרו בזהירות איפה להגיש את התביעה. זאת ועוד, שקלו גישור לפני משפט. הצעד הבא: היעזרו במומחים בדיני ירושה בינלאומיים כדי למנוע בעיות.
איך לבחור עורך דין לסכסוכי ירושה?
בבחירת עורך דין לטיפול בסכסוכי ירושה, חשוב לחפש מומחה עם ניסיון רב בדיני ירושה ומשפחה. המומחה צריך להכיר היטב את הפסיקה העדכנית ואת המורכבויות של מקרים כמו זה שבו בני זוג פרודים אך נשואים רשמית. עורך דין מנוסה יוכל להסביר את ההשלכות המשפטיות של הסכמי פרידה, לייעץ על אפשרויות למניעת סכסוכים, ולייצג בהליכים משפטיים במידת הצורך. המומחיות כוללת גם הבנה של הליכי גישור וידע בעריכת צוואות ותכנון עיזבון.
צריכים עזרה משפטית בסכסוך ירושה? צרו קשר עוד היום.
לפעמים החיים מציבים בפנינו אתגרים מורכבים, והתמודדות עם צוואה שמעוררת סימני שאלה היא אחד מהם.
התנגדות לצוואה היא זכות חוקית שניתנת לך כדי להגן על האמת ועל הצדק.
ישנן סיבות רבות שעשויות להצדיק התנגדות לצוואה: חשש שהמנוח הושפע שלא כדין, ספקות לגבי מצבו הנפשי בעת כתיבת הצוואה, פגמים בהליך החוקי, או תחושה עמוקה שהצוואה אינה משקפת את רצונו האמיתי של יקירך שהלך לעולמו.
הזמן הוא גורם קריטי – החוק מקציב חלון זמנים מוגבל להגשת התנגדות. אל תישאר עם סימני שאלה.
צוות המומחים שלנו כאן כדי להקשיב, לייעץ ולהוביל אותך בדרך להגנה על האמת והצדק.
חוששים מפגם בצוואה? פעלו עכשיו! יש לכם 14 ימים להתנגד ולהגן על זכויותיכם המשפטיות
פסק הדין המלא
עז' (תל-אביב-יפו) 109310/06 – עזבון המנוח א. ז. צ'. ז"ל נ' ר. צ'. ואח'משפחה תל-אביב-יפו
עז' (תל-אביב-יפו) 109310/06
עזבון המנוח א. ז. צ'. ז"ל
ו. צ'. א.
נ ג ד
1. ר. צ'.
2. ג'. צ'.
3. ד. צ'.
4. האפוטרופוס הכללי
בית משפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב-יפו
[29.01.2008]
כב' השופט יצחק שנהב, סגן – נשיא
בשם המבקשת – עו"ד אלדד כורש ו/או עו"ד אביעד אופיר
בשם המשיבים 1-3 – עו"ד יהושע ננר
החלטה
פתח-דבר
1. האם מוקנית לבית-המשפט בישראל סמכות שיפוט בינלאומית לדון בירושתו של מוריש, תושב ואזרח אקוודור אשר הניח נכסים בישראל, המשתרעת מחוץ למדינת ישראל. בהנחה שיש לענות על שאלה זו בחיוב – האם יאות בית-המשפט בישראל להפעיל את סמכותו, הלכה-למעשה, או שמא ייסוג מכוח דוקטרינת 'הפורום הבלתי נאות' (forum non conveinens) ועקרון 'הכיבוד ההדדי של הריבונות הזרה' (comity)- אלו הן מקצת הסוגיות בהן עניין לנו.
הצדדים להליך ורקעו
2. א. המנוח א. ז. צ'. ז"ל (להלן: "המנוח") הלך לבית עולמו ביום 19.8.03 בעיר guayaquil, אקוודור, כשהוא בן 86 שנים.
ב. במותו, הותיר אחריו המנוח אלמנה, היא המשיבה מס' 1, ושלושה ילדים- הם המבקשת והמשיבים מס' 2 ו-3.
3. המנוח היה בעל ממון ורכוש רב, חובק נכסים ועסקים בישראל ומחוצה לה.
אמנם, טיב והיקף נכסי העזבון הינם במוקד המחלוקת בין הצדדים. ברם, אין חולק כי חלקו הארי של העזבון מצוי מחוץ לישראל.
4. לטענת המבקשת, עובר לפטירתו, בסביבות חודש דצמבר 1990, נפל המנוח בביתו ונחבל. בעקבות תאונה זו, נכנס המנוח למצב של תרדמה מוחלטת. עם קרות התאונה, כך לטענת המבקשת, תפסו המשיבים מס' 2 ו-3 את השליטה הבלעדית בעסקיו ובנכסיו של המנוח והחלו לנהלם עבור כל המשפחה.
5. עם פטירת המנוח, כך לטענת המבקשת, פנתה לשני אחיה וביקשה מהם לקבל את חלקה כיורשת בנכסי העזבון. לטענתה, התעלמו האחים מפניותיה והמשיכו לעשות בעסקי ובנכסי העזבון כבשלהם. במצב דברים זה, נותק הקשר העסקי בינה לבין אחיה ובין הצדדים נותר קשר משפחתי רופף.
6. ביום 26.11.06, הגישה המבקשת בקשה דחופה למינוי מנהל עזבון זמני, נשוא תע 109310/06. בד בבד, הגישה בקשה לצו ירושה בפני הרשם לענייני ירושה. לבקשה זו הוגשה התנגדות מאת המשיבים, ביום 14.12.06.
7. ביום 24.12.06 הגישו המשיבים התנגדות לבקשה למינוי מנהל עזבון זמני. במסגרת התנגדות זו הועלתה לראשונה הטענה כי סמכותו של בית-המשפט בישראל מוגבלת לנכסי העזבון המצויים בישראל בלבד.
8. בין לבין, ביום 8.1.07, הועברה התובענה לצו הירושה וכתב ההתנגדות לה ע"י הרשם לענייני ירושה ונקבעה בפני מותב זה (תע 06 /2 -109311).
9. ביום 30.1.07 נקבע דיון בבקשה למינוי מנהל עזבון זמני. בדיון זה הועלתה בשנית סוגיית סמכותו הבינלאומית של בית-המשפט להיזקק להליכים שבפניו ביחס לנכסי העזבון המצויים מחוץ לישראל.
עפ"י החלטתי מאותו דיון, מאחר שלא הוכח כי יש דחיפות במינוי מנהל עזבון זמני ולאור הצורך להכריע מקדמית בשאלת סמכותו הבינלאומית של בית-המשפט, נקבע דיון המשך ליום 25.3.07.
10. בדיון שהתקיים ביום 25.3.07, הושגה הסכמה של 'כל הנוגעים בדבר' על מינוי מנהל עזבון זמני בישראל לצורך ייצוג העזבון בשני הליכים, תלויים ועומדים, בבית המשפט המחוזי בירושלים כנגד בנק דיסקונט. הוחלט, כי בשלב זה תוגבלנה סמכויותיו של מנהל העזבון הזמני לניהול התביעות בלבד, תוך שהוקנתה לו סמכות לבחון את כדאיות המשך התביעה שהגיש העזבון כנגד בנק דיסקונט.
באשר לשאלת סמכותו הבינלאומית של בית-המשפט, נדרשו הצדדים להגיש סיכומים בכתב.
11. ביום 1.4.07 מונה עו"ד טוביה ארליך ממשרד הרצוג, פוקס, נאמן ושות' כמנהל עזבון זמני תוך שהוקנו לו סמכויות, כמפורט לעיל.
12. ביום 15.4.07 הגישה המבקשת את סיכומיה. ביום 3.6.07 הגישו המשיבים את סיכומיהם. ביום 24.6.07 וביום 30.7.07 הוגשו בהתאמה סיכומי התשובה.
טענות הצדדים
13. המבקשת מצביעה על מכלול טעמים לביסוס סמכותו הבינלאומית של בית- המשפט לדון בירושתו של המנוח, ובכללם נכסי העזבון המצויים מחוץ לישראל, כדלקמן;
* על פי לשונו של סעיף 136 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה"), קונה בית-המשפט בישראל סמכות לדון בענייני ירושה בהתמלא אחד משני התנאים הבאים: המוריש היה בשעת מותו תושב ישראל, או המוריש הניח נכסים בישראל. הוראה זו ברורה ואינה מעוררת שאלה פרשנית כלשהיא. סמכות זו משתרעת על כל ענייני הירושה הנדונים במסגרת חוק הירושה וביחס לכלל נכסי העזבון. כפועל-יוצא, לא ניתן לאבחן בין סמכותו הבינלאומית של בית-המשפט ליתן צו ירושה לבין סמכותו למנות מנהל עזבון.
* בהתאם להלכה אשר נקבעה ע"י בית המשפט העליון בבג"ץ 171/68 א' חאנזאליס נ' ביה"ד של הכנסיה הפטריארכית היוונית אורתודוכסית ואח' פ"ד כג (1) 260, מוסמך בית-המשפט בישראל לדון בענייני ירושה, גם ביחס לנכסי העזבון אשר אינם מצויים בתחומי הארץ ובלבד שהתקיימו אחד משני התנאים המנויים בסעיף 136 לחוק הירושה. בית המשפט העליון חזר על הלכה זו בע"א 598/85, מסתורה כהנא נ' מאיר כהנא, פ"ד מד (3) 473. הלכה זו אומצה בשורה של פסקי דין אחרים.
* אמנם, ישנם מלומדים אשר מבקרים את מגמת הפסיקה הנ"ל. מלומדים אלה חוששים כי ההלכה הרווחת תביא למצב בו בית-המשפט הישראלי יקנה סמכות בינלאומית לדון בירושתו של מנוח תושב חוץ, ולו רק בשל העובדה כי זה האחרון הותיר בארץ נכסים זניחים. חשש זה אינו מתקיים בעניינינו. מלבד דירה, הותיר המנוח בארץ גם חשבונות בנק, אשר טרם קיזוז אשר נעשה בהם ע"י בנק דיסקונט, היו ביתרת זכות של למעלה מ-11 מליון ₪. אין המדובר בסכום זניח, בכל קנה מידה.
* לאור נסיבותיו המיוחדות של מקרה זה, מן הראוי שבית-המשפט יעשה שימוש בסמכות הנתונה לו על מנת להגן על נכסי העזבון מפני המשיבים, ועל מנת לאפשר למבקשת לקבל סוף סוף את חלקה בעזבון אביה המנוח.
* נקודת המוצא היא כי בעניינינו בית-המשפט בישראל הינו הפורום הנאות לדון בתביעה אשר הוגשה. על הטוען טענת 'פורום לא נאות' לשכנע את בית-המשפט בישראל כי המאזן נוטה בבירור אל עבר הפורום הזר. הנטל הרובץ של שכמו של הצד הטוען 'פורום לא נאות' הינו נטל כבד מאד. בעניינינו, המשיבים מעלים את הטענה באופן עמום וסתמי, אשר אין בו כדי לעמוד בנטל השכנוע הכבד. זאת ועוד, המשיבים נמנעו מלטעון לקיומו של פורום נאות יותר לדון בתביעה. על כן, יש לדחות את טענתם על הסף.
* המשיבים מנסים להצביע בפני בית-המשפט על זיקות שונות הקושרות את התיק לערכאות זרות. כל זאת, מבלי להתמודד עם ההלכה בדבר צמצום היקפו של מבחן "מירב הזיקות", בפרט ושל סוגיית 'פורום לא נאות', ככלל מפאת היותו מבחן ארכאי (לעניין זה, ראה רע"א 2736/98, habboud bros ואח' נ' nike international, פ"ד נד (1) 614). לחלופין, גם אם ניישם בעניינינו את מבחן "מירב הזיקות", נגיע למסקנה כי יש לדחות את טענת 'פורום לא נאות', מן הטעמים הבאים: העובדה כי מרבית נכסי העזבון מצויים מחוץ לישראל ומפוזרים על פני מספר מדינות בעולם היא הנותנת, כי אין ערכאה אחרת אשר לה עדיפות מובהקת לדון בענייני ירושתו של המנוח; גם בחינת מקום מושבם של היורשים וזיקתם לישראל, אין בה כדי לחזק הטענה בדבר 'פורום לא נאות'; העזבון והיורשים מעורבים במספר הליכים משפטיים בישראל -מדובר בארבעה הליכים אשר עניינם רכושו של העזבון. חלקם מתנהלים בישראל, ביוזמתם של המשיבים עצמם.
* לא זו בלבד שבית-המשפט הינו הפורום הנאות ביותר לדון בירושתו של המנוח, אלא שהוא הפורום היחיד הראוי לדון בעניינו של המנוח, לאור שחיתותה של מערכת המשפט באקוודור ונוכח קשריהם ההדוקים של המשיבים למוקדי השלטון באקוודור. הפניית המבקשת למערכת המשפטית באקוודור, שקולה לשלילת זכותה של המבקשת לקבל משפט צדק ולסתימת הגולל על סיכוייה של המבקשת לזכות בחלקה מתוך ירושת אביה.
* בעניינינו, לא מבוקש להעניק למנהל העזבון סמכויות וסעדים אשר יש בהם משום התערבות בריבונותה של מדינה זרה כלשהי, אלא מבוקש כי סמכויותיו של מנהל העזבון הזמני תהיינה מצומצמות כנגד המשיבים בלבד. בנסיבות אלה, לא מתקיים חשש לפגיעה בעקרון כיבוד הריבונות הזרה.
14. ומנגד, טוענים המשיבים כי לבית-המשפט בישראל אין סמכות בינלאומית לדון בירושתו של המנוח הנמצאת מחוץ לישראל, אלא סמכותו משתרעת אך ורק על הנכסים הנמצאים בישראל. בפיהם מגוון טענות, כדלקמן;
* הפרשנות המקובלת לסעיף 136 לחוק הירושה יוצרת אבחנה בין היקף סמכותו הבינלאומית של בית המשפט ביחס למוריש שמקום מושבו בעת פטירתו היה בישראל לבין מוריש שהניח נכסים בישראל. במקרה הראשון, הסמכות משתרעת על כל ירושתו של המנוח, לרבות נכסיו שבחו"ל. לעומת זאת, במקרה השני, הסמכות משתרעת אך ורק על הנכסים בישראל. בעניינינו, אין חולק כי מקום מושבו של המנוח בעת פטירתו היה באקוודור וכי המנוח הותיר בישראל נכסים, המהווים לטענת המבקשת, חלק קטן מתוך כלל נכסי עזבונו. על כן, סמכותו של בית המשפט בישראל משתרעת אך ורק על נכסים אלה.
* בניגוד לנטען ע"י המבקשת, אין כל הלכה מחייבת לגבי החלת סמכותו של בית-המשפט בישראל על נכסי עזבון מחוץ לישראל ביחס למוריש שמקום מושבו בעת פטירתו היה מחוץ לישראל. יתר-על כן, עיון בפסיקה שהובאה ע"י המבקשת (בעניין חאנזאליס ובעניין כהנא), מלמד, כי לבית-המשפט בישראל תהא סמכות על נכסי עזבון המצויים מחוץ לישראל רק בתנאי שמקום מושבו של המוריש בעת פטירתו היה בישראל.
* בניגוד לטענת המבקשת, עמדת רוב המלומדים בתחום הירושה קובעת באופן חד משמעי וכעמדה אחידה כי תנאי לקניית סמכות לדון באותו חלק של העזבון הנמצא מחוץ לישראל הוא שמקום מושבו של המוריש בעת פטירתו היה בישראל (ראה: ב' קראוס, דיני ירושה, עמ' 405; שוחט, גולדברג ופלומין, דיני ירושה ועיזבון, הוצאת סדן, עמ' 31-32). טענת המבקשת כי לא מתקיים, בעניינינו, החשש לכאורה בנוגע להרחבת הסמכות במקרים שהמוריש הותיר עזבון זעום, אינה במקומה. נכסי העזבון בישראל כוללים נכון למועד הגשת הבקשה מחצית דירה בלבד ואילו בנוגע לכספים בחשבונות הבנק – אלה חולטו זה מכבר במלואם ע"י בנק דיסקונט וכל שנותר כיום בידי העזבון הוא זכות תביעה כנגד הבנק. זאת ועוד, אף לשיטת המבקשת שווים היחסי של הנכסים בישראל הינו זניח לעומת הנכסים שהותיר בחו"ל, באשר לטענתה הונו של המנוח בחו"ל נאמד ב"עשרות מיליוני דולרים לכל הפחות" (ראה סעיף 4 לנימוקי הבקשה למינוי מנהל עזבון זמני).
* הפרשנות המקובלת של סעיף 136 לחוק הירושה, כפי שפורטה לעיל, מיושמת אף בבתי-המשפט לענייני משפחה, באופן שבית המשפט מגביל את צווי הירושה של מנוחים שמקום מושבם היה בחו"ל והותירו נכסים בישראל, אך ורק לגבי הנכסים בישראל.
* בית-המשפט יטה לפרש חוקים באופן המבטיח לפסק הדין במידת האפשר תחולה אפקטיבית ולפיכך, במקרה של ספק, יש לפרש את סעיף 136 לחוק הירושה כמקנה סמכות מוגבלת.
* הפעלת מבחן 'הפורום הנאות', בעניינינו, מובילה למסקנה כי אין להרחיב את סמכות בית-המשפט בישראל לדון בירושת המנוח מחוץ לישראל. מבחן "מירב הזיקות" אמנם צומצם, אך הוא עדיין משמש כמבחן מרכזי לבדיקת נאותות הפורום. מבחן "מירב הזיקות" אינו בודק רק את נוחות הצדדים (המהווה שיקול מופחת משקל), אלא גם שיקולי יעילות, עניינה של מדינת ישראל ומערכת המשפט שלה בדיון בתובענה והציפיות הסבירות של הצדדים (ראה רע"א 3144/03 אלביט הדמיה רפואית בע"מ נ' harefuah servicos de saude s/c ltda., פ"ד נז (5) 414).
הפורום הנאות לקיום הדיון הוא אקוודור, באשר למדינה זו יש את מרבית הזיקות: מקום מושבו הקבוע של המנוח (הדומיסיל) היה אקוודור; הדין החל על ירושת המנוח הוא הדין האקוודוריאני; מרכז חייו של המנוח ומקום ניהול עסקיו היה באקוודור; מרבית היורשים וכן אלמנת המנוח הזכאית לפי הדין החל באקוודור למחצית מרכושו של המנוח, הינם אזרחים ותושבים של אקוודור. הזיקה היחידה שיש בין נכסי העזבון המצויים בחו"ל לבין ישראל היא העובדה שהמבקשת הינה תושבת ישראל. טענותיה של המבקשת בדבר זיקה כביכול לישראל מכוח ניהול הליכים משפטיים אינה במקומה. מדובר בשני הליכים בלבד אשר נושאם כספי העזבון שחולטו ע"י בנק דיסקונט, אשר מוטלים בספק. כיום, קיימת לעזבון עילת תביעה בלבד.
* גם אם בית-המשפט בישראל היה מקנה למנהל עזבון סמכות לפעול לגבי נכסי עזבון בחו"ל, לא ניתן היה להפעילה, הלכה-למעשה, באשר בכל מדינה קיימות הוראות דין מיוחדות לגבי הרכוש, כגון: דיני חברות, דיני בנקאות וכיוצ"ב. זאת ועוד, בניגוד לטענת המבקשת, לא ניתן ליתן צו מוגבל למינוי מנהל עזבון כנגד המשיבים בלבד. עצם מינוי מנהל עזבון טומן בחובו, כחלק אינטגרלי, סמכויות כלפי כולי עלמא (in rem).
* השמצותיה של המבקשת את מערכת המשפט האקוודוריאני נעשתה ללא כל בסיס ראייתי בהסתמך על סקרים, אתרי אינטרנט, שיחות כביכול עם עורך דין עלום שם וכיוצ"ב. על כן, יש לדחות טענה זו.
* עקרון 'הכיבוד ההדדי של הריבונות הזרה' קובע כי כאשר קיים פורום מתאים יותר לדון בעניין מסוים, לא תתערב ערכאה זרה באותו עניין השייך באופן מובהק למדינה. נושא זה מהווה חלק בלתי נפרד מסוגיית הפורום הנאות. נטילת הסמכות לדון בירושתו של המנוח הנמצאת מחוץ לישראל, בכלל ובאקוודור, בפרט מהווה התערבות בענייניה של אקוודור ופגיעה בריבונותה.
ד י ו ן
15. כאמור, לב ליבה של המחלוקת נעוץ בשאלה האם מוקנית לבית-המשפט בישראל סמכות לדון בירושת המנוח המשתרעת מחוץ לישראל; אם יימצא כי התשובה לשאלה זו הינה חיובית- יש צורך להעמיק ולבחון האם נכון וראוי להפעיל את הסמכות בנסיבות בה עסקינן ובהתייחס לסוג ההליכים המונחים לפתחו של בית-המשפט.
16. על מנת להכריע במחלוקת דנן, נדרש למתווה בן שלושה שלבים, כדלקמן:
ראשית – יש לברר את המסגרת הנורמטיבית לקביעת היקף הסמכות הבינלאומית בענייני ירושה, היא הוראת סעיף 136 לחוק הירושה, על שני אדניה המשפטיים.
שנית – אם יימצא כי לבית-משפט בישראל יש סמכות בינלאומית עפ"י הוראת החוק, יש לבחון מהו היישום הראוי להפעלתה. שאלה זו תבחן תוך התייחסות למציאות המשפטית הקיימת, דהיינו לפסיקה, לנוהג הקיים בבתי המשפט לענייני משפחה ולגישות המלומדים בתחום. במסגרת זו נבחן שימוש בדוקטרינות ועקרונות לבר-ירושתיים להפעלת הסמכות, כגון: דוקטרינת 'פורום בלתי נאות', ובמסגרתה תורת 'הכיבוד ההדדי של הריבונות הזרה'.
שלישית – לאור המסקנות שיוסקו עד כה, יש לבחון האם ראוי להיזקק לבקשה למינוי מנהל עזבון זמני ולתובענה לצו ירושה, ביחס לנכסי המנוח המצויים מחוץ לישראל.
נפנה לבחינת כל אחת מהשאלות – ראשון ראשון, אחרון אחרון.
סוגית הסמכות הבינלאומית בענייני ירושה- מתווה נורמטיבי
17. הוראת החוק בעניין הסמכות הבינלאומית של בתי המשפט בישראל, בענייני ירושה, ממוקמת בפרק השביעי של חוק הירושה, המוכתר "משפט בין-לאומי פרטי". פרק זה, כמו גם חוק הירושה בכללותו, מבוססים על הצעת החוק, שהוגשה לכנסת, לראשונה, בשנת 1958, ואשר הושתתה בעיקרה – במטרות, בעקרונות, במבנה ובנוסח – על הצעת משרד המשפטים, משנת תשי"ב-1952 (להלן: "הצעת-ידין"). בין העקרונות שהנחו את מנסחי הצעת-ידין, אשר משתקפים גם בפרק על המשפט הבינלאומי הפרטי, ראוי לציין את הקיצור, הבהירות, פשטות הניסוח, וקביעת עיקרי הדברים, תוך השארת עיצוב הפרטים לנוהג ולתקדימים של בתי-המשפט. כן בולטים ניתוק הזיקה הפורמלית והעניינית של חוק הירושה אל המשפט האנגלי ומגמה ברורה שהחוק יוכל להתפרש מתוך עצמו, על ידי עיון בהוראותיו ועל סמך מטרותיו הכלליות.
ראה: פרופ' א' ח' שאקי, "כללי משפט בינלאומי פרטי בחוק הירושה, תשכ"ה – 1965", עיוני משפט ג' (תשל"ג – תשל"ד) 51.
18. סוגיית הסמכות הבינלאומית הוסדרה בלשון ברורה ובהירה בסעיף 136 לחוק הירושה. תחת הכותרת "סמכות בתי-המשפט הישראליים", נקבע לאמור;-
"בית המשפט בישראל מוסמך לדון בירושתו של כל אדם שמושבו ביום מותו היה בישראל או שהניח נכסים בישראל (ההדגשה אינה במקור -י.ש.).
כנלמד, סמכותו הבינלאומית של בתי-המשפט בישראל לדון בירושתו של כל אדם, נקבעת על פי אחת משתי החלופות הבאות: (א) היות המוריש, בשעת מותו, תושב ישראל (דהיינו בהתקיים זיקה אישית בין המוריש לבין ישראל, בשעת מותו) (להלן: "החלופה הראשונה"); או (ב) הנחת נכסים בישראל, ע"י המוריש, בשעת מותו (דהיינו, בהתקיים זיקה "נכסית" או "חפצית", בין נכסי המוריש לבין ישראל, בשעת מותו של המוריש) (להלן: "החלופה השנייה"). שתי הזיקות המופיעות בהוראת החוק – שוות ומקבילות מבחינה תחבירית, ללא הבדלי ניסוח בין השתיים. יוצא, איפוא, כי על פי לשונו הפשוטה של החוק, כשם שיש לבית-המשפט סמכות לדון בירושת כל נכסי המוריש כשסמכותו מבוססת על מושבו של המוריש בישראל (החלופה הראשונה) כן משתרעת סמכותו לדון בירושת כל נכסי המוריש כשסמכותו מתבססת על העובדה שחלק מנכסיו היו בישראל במותו (החלופה השנייה).
19. על היקף הסמכות אנו למדים מן המלה "בירושתו" בסעיף 136 לחוק, שאין כל הגבלה בצידה. כך, על פי לשונו של החוק, בהתקיים כל אחת מזיקות-השיפוט המופיעות בהוראת החוק – קונה בית המשפט שיפוט לדון ב"ירושה", בכללותה. ראה: שאקי, שם, בעמ' 59-60; פרופ' מ' שאווה, "היחס בין השיפוט הבינלאומי לשיפוט המקומי בחוק הירושה, התשכ"ה – 1965", הפרקליט לא (תשל"ו) 226, ה"ש 3.
20. סמכות בינלאומית (אקסטריטוריאלית) מורחבת זו, מושתת על תפישה אחידה של הירושה (unitary system) כפי שנוסחה במשפט הרומי, במאובחן מתפישה מפוצלת של ירושה (scission system) המקובלת באנגליה ובארה"ב. על פי גישה זו, כשם שהסמכות המבוססת על מקום המושב היא סמכות כללית על כל נכסי המוריש בכל מקום שהם, כך גם סמכות המבוססת על מקום המצאם של חלק מנכסי המוריש מבוססת על אותו עקרון. ראה: פרופ' ש' שילה, פירוש לחוק הירושה, כרך שני, בעמ' 119-124; שאקי, שם, בעמ' 63, 68; ע"א 2/77 אזוגי נ' אזוגי, פ"ד לג (3) 1, בעמ' 30.
"ירושתו של כל אדם" – מה כלול בתיבה
21. לשון סעיף 136 לחוק הירושה נוקטת את הביטוי 'ירושתו של אדם'. על כן, יש לבחון, מהי הגדרת המונח "ירושה" בשאלת הסמכות הבינלאומית. ניתן למצוא שתי גישות: האחת, גישה מצמצמת – באה לידי ביטוי בגישתו של פרופ' שאקי, במאמרו לעיל, לפיה בהיעדרה של הגדרה למונח "ירושה" בפרק השביעי לחוק הירושה, יש להיעזר בהוראות סעיף 141 לפרק זה העוסקת בקלסיפיקציה (ובלשון הכותרת לסעיף – "מיון מונחים") והקובעת כי "לענין קביעת הסמכות והדין … תהיה לכל מונח המשמעות שיש לו בדין הישראלי". על כן, יש לפנות להגדרת "ירושה" בסעיף 1 לחוק, לפיה: "במות אדם עובר עזבונו ליורשיו". מהגדרה זו ניתן ללמוד כי "ירושה" ו"יורשים", במובן הרחב, כוללים הן ירושה (ויורשים) על פי דין, והן ירושה (ויורשים) על פי צוואה; כשם ש"עזבון" – משמעו כלל הנכסים של המוריש, למעט כאלו שהוצאו במפורש מכלל ה"עזבון" ע"י החוק (שם, בעמ' 67). השנייה, גישה מרחיבה – באה לידי ביטוי בגישתו של פרופ' שילה, בספרו לעיל, לפיה, כל מה שמופיע בחוק הירושה שייך, במידה זו או אחרת, לירושתו של אדם. גישה זו נוקטת פרשנות מרחיבה, הן לאור תוכנו של חוק הירושה והן לאור הרצון לעודד שימוש בכללי המשפט הבינלאומי הפרטי שנוסחו במיוחד עבור חוק הירושה והמבטאים את רצון המחוקק לעניין הכללים הרצויים של המשפט הבינלאומי הפרטי הישראלי. לעניינינו, פרשנות כזאת תגרום להחלת הפרק של המשפט הבינלאומי הפרטי על כל העניינים העולים מחוק הירושה, חוץ מהעניינים שהוצאו במפורש מתחולת החוק, כגון תשלומים לפי ביטוח וכדומה, כאמור בסעיף 147 לחוק הירושה, או מתנות מסוג מתנות מחמת מיתה שהוצאו מתחולת החוק לפי סעיף 8 (ב) לחוק הירושה (שם, בעמ' 123-124).
22. בין המלומדים נתגלעה מחלוקת בנוגע להרחבה נוספת של הסמכות הבינלאומית גם לעניינים שניתן לסווגם כענייני ירושה אף על פי שאין הם מופיעים בגדרו של חוק הירושה, כגון: שאלות הנוגעות להיקף העזבון או שאלות הנוגעות למהותם של נכסים וזכויות בעזבון שלא נדונו בחוק הירושה. ראה: ש' שוחט, מ' גולדברג וי' פלומין, דיני ירושה ועזבון, הוצ' סדן, בעמ' 32, אל מול דעתו של ש' שילה, שם, בעמ' 123.
23. לסיכום – על פי לשונו הפשוטה והברורה של סעיף 136 לחוק הירושה – בהתקיים כל אחת מזיקות השיפוט בסעיף – קונה בית-המשפט בישראל סמכות בינלאומית לדון בכלל נכסי המוריש ובכל מקום שהם נמצאים. סמכות זו משתרעת, על פי הגישה המצמצמת – על ירושה (ויורשים) על פי דין ועל פי צוואה, ועל פי הגישה המרחיבה – על כל העניינים העולים מחוק הירושה, למעט אלה שהוצאו מפורשות מתחולת החוק.
מציאות משפטית – פסיקה, נוהג , מלומדים
24. פסק דינו של בית המשפט העליון, אשר עסק לראשונה בתחולת סעיף 136 לחוק הירושה, הינו בג"ץ 171/68 א' חאנזאליס נ' ביה"ד של הכנסיה הפטריארכית היוונית אורתודוכסית ואח' פ"ד כג (1) 260 (להלן: "פס"ד חאנזאליס").
מפאת חשיבותו ומרכזיותו לדיונינו נביא להלן את עובדותיו;
בית-הדין של הכנסיה הפטריארכית, היוונית-אורתודוכסית, הוא המשיב הראשון, החליט, ביום 17.5.68 כי הוא מוסמך לדון בצוואתה של המנוחה, אשת העותר ואחות המשיב השני, בה ציוותה לאחיה, המשיב השני, בין השאר, מגרש ובית ביריחו. העותר כפר בסמכות בית-הדין, בטענה כי לפי סעיף 151 (א) לחוק הירושה (החל בירושלים המזרחית מכוח צרוף ההוראות של החוק לתיקון פקודת סדרי השלטון והמשפט (מס' 11), תשכ"ז – 1967 ו"צו קביעת שטחים", מיום 28.6.67, לפיהם החל מיום 28.6.67 ירושלים המאוחדת מהווה חלק בלתי-נפרד מישראל), בית המשפט המוסמך לדון בצוואת המנוחה, הוא בית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו היה מושבה של המצווה במותה; והמצווה – נפטרה ביום 24.1.68, ובשעת מותה היה מושבה במזרח ירושלים, היינו בישראל.
שופטי הרוב (מ"מ הנשיא דאז כב' השופט זילברג וכב' השופט הלוי) שללו את השיפוט מבית הדין, כל אחד מטעמים שונים במקצת, וקבעו כי השיפוט הוא לבית המשפט המחוזי בירושלים.
כב' השופט הלוי, שהתייחס לטענת ד"ר חשין, סגן פרקליט המדינה (דאז), שביקש לשלול מבית המשפט המחוזי בירושלים שיפוט על מקרקעין הנמצאים ביריחו, קבע בין השאר כי ה-lex fori הקובע את סמכות בתי-המשפט בישראל לדון בעניין הנדון, הוא סעיף 136 לחוק הירושה. סעיף 150 לחוק הירושה, אשר ביטל את תחולתו של סימן 46 לדבר המלך במועצתו לארץ-ישראל, 1922-1947, בענייני ירושה, ניתק את הזיקה למשפט המקובל האנגלי ואת ההגבלה הקיימת בו על סמכות בתי-המשפט בענייני ירושה – לנכסים הנמצאים בתוך גבולות אנגליה.
ובעניין זה מוסיף כב' השופט הלוי בעמ' 272:
"…סעיף 136 מרחיב את סמכות בתי-המשפט בישראל בענייני ירושה. בקובעו כי 'בית- משפט בישראל מוסמך לדון בירושתו של כל אדם שמושבו ביום מותו היה בישראל או שהניח נכסים בישראל', הוא משמיע לנו כי סמכות בית-המשפט הישראלי אינה מוגבלת לאותו חלק של העזבון הנמצא בישראל, אלא משתרעת על העזבון כולו, לרבות נכסי-דלא-ניידי שהמוריש הניח בחוץ-לארץ" .
זאת ועוד, כב' השופט הלוי היה מודע לאפשרות העיונית שצו קיום הצוואה לא יכובד מחוץ לישראל, אך ציין כי "זוהי שאלה של חוקי המדינות השונות בהן נמצאים נכסי העזבון". על עקרון האפקטיביות בענייני ירושה, וההשלכות לדיונינו – ראה בהמשך.
תוצאת פסק-הדין הייתה כי בית המשפט המחוזי בירושלים מוסמך לדון בעניין קיום צוואת המנוחה, דהיינו – בקיום הצוואה כולה, לרבות הנכס שביריחו, מכוח סעיף 136 לחוק הירושה.
25. על הלכת חאנזאליס חזר בית המשפט העליון גם בע"א 598/85, מסתורה כהנא נ' מאיר כהנא, פ"ד מד (3) 473 (להלן: "פס"ד כהנא").
פס"ד כהנא עסק במוריש, תושב ישראל, אשר ציווה את כל רכושו לאשתו, המערערת. בית-המשפט המחוזי קיבל בחלקה את התנגדות המשיבים, בניו של המנוח, שנולדו לו מאחת מנשותיו הקודמות, בקיימו את הצוואה לגבי הנכסים המצויים בישראל ולגבי רבע מנכסיו של המנוח בצרפת. הערעור נסב על שאלת סמכותו של בית-המשפט לקיים צוואה המתייחסת לרכוש הנמצא מחוץ לישראל ועל שאלת הדין שיחול על ירושת נכסים אלה.
בית-המשפט העליון (מפי כב' השופט לוין ובהסכמת כב' השופטים בך ובן-יאיר) קבע כי לבית המשפט בישראל מוקנית סמכות שיפוט לדון בנכסי המנוח המצויים בצרפת, מכוח סעיף 136 לחוק הירושה.
בין הצדדים, בעניינינו, נתגלעה מחלוקת בנוגע למסקנות הנלמדות מפסק-דין זה. אני סבור כי על מנת להבין נכונה את קביעתו של בית-המשפט העליון בנושא הסמכות הבינלאומית, מן הראוי לשים את הדגש על כך כי בנסיבות פסק-הדין נקבע כעובדה כי המוריש היה תושב ישראל וכי על קביעה זו של בית משפט קמא לא היה עוררין. כפועל-יוצא, עיקר הדיון התייחס להיקף ותחולת הסמכות הבינלאומית בהתקיים החלופה הראשונה בסעיף 136 לחוק הירושה, וזאת מבלי לקבוע מסמרות לגבי החלופה השנייה.
על רקע מרכז כובד זה, יש להבין את דברי כב' השופט לוין, ובפרט הסיפה לדבריו, בעמ' 476;
"העובדה שנכסי הירושה, כולם או מקצתם, אינם נמצאים בארץ אינה שוללת את סמכותו של בית המשפט: היותם של שני תנאי סעיף 136 שהוזכרו לעיל תנאים אלטרנטיביים מלמד, כי בית המשפט בישראל מוסמך לדון בעניין ירושה, גם אם נכסי הירושה אינם בתחומי הארץ, ובלבד שמושבו של המוריש ביום מותו היה בישראל. בעניין זה נקבע בבג"צ 171/68, בעמ' 272:
"סעיף 136 מרחיב את סמכות בתי-המשפט בישראל בענייני ירושה. בקובעו כי, 'בית-משפט בישראל מוסמך לדון בירושתו של כל אדם שמושבו ביום מותו היה בישראל או שהניח נכסים בישראל', הוא משמיע לנו כי סמכות בית-המשפט אינה מוגבלת לאותו חלק של העזבון הנמצא בישראל, אלא משתרעת על העזבון כולו, לרבות נכסי-דלא-ניידי שהמוריש הניח בחוץ-לארץ". (ההדגשה אינה במקור – י.ש.).
בהקשר לדברים אלה, אינני מקבל את טענת המשיבים, כי מדברי כב' השופט לוין ניתן להסיק מסקנות לגבי היקף החלופה השנייה שבסעיף 136 לחוק הירושה, ובפרט על שלילת סמכותו הבינלאומית של בית-המשפט על נכסי העזבון המצויים מחוץ לישראל, בהתקיים חלופה זו. מדובר באבחנה מלאכותית, אשר אינה נלמדת מפסק- הדין ואשר אינה מוצאת לה עיגון בלשון החוק, כפי שפורט לעיל. כמו כן, לא מצאתי סתירה, כביכול, בין פס"ד חאנזאליס לבין פס"ד כהנא, כפי שנטען ע"י בא-כוח המשיבים. נהפוך הוא. כב' השופט לוין בפרשת כהנא מסתמך בפסק-דינו על הלכת חאנזאליס ונותן לה משנה תוקף.
26. יחד עם זאת, לא נסתר מעיני כי יישום הלכת חאנזאליס ואחריה פס"ד כהנא בפסקי דין מאוחרים של בתי-המשפט המחוזיים ובתי-המשפט לענייני משפחה, אשר דנו בהוראת סעיף 136 לחוק הירושה – אינה נקייה מספקות. ולראייה – העדר הבהירות בפסיקה באשר לתחולת הסמכות הבינלאומית, בענייני ירושה, בהתקיים החלופה השנייה.
באי-כוח הצדדים הניחו בפני שלל פסקי-דין כתימוכין לטענותיהם. על מנת להמחיש את גודל הפער בין עמדות הצדדים, אציין כי לא אחת אחזו הצדדים באותו פסק-דין ממש, אלא שכל אחד מהם ביקש לקרוא לתוכו תכנים שונים ואף מנוגדים, אשר היוו בסיס לטענותיו הוא. מקריאת פסקי-הדין, נלמדת קביעה אחידה בכל הנוגע להיקף סמכותו הבינלאומית של בית-המשפט בהתקיים החלופה הראשונה. הווה אומר, באותם מקרים בהם המוריש היה תושב ישראל, אין מחלוקת בנוגע לסמכותו הרחבה והכללית של בית-המשפט בישראל לדון בכלל נכסי העזבון, לרבות הנכסים המצויים בחו"ל. לעומת זאת, בכל הנוגע להיקף סמכותו הבינלאומית של בית-המשפט בהתקיים החלופה השנייה, דהיינו באותם מקרים, כמו בעניינינו, בהם המוריש היה תושב חוץ והניח נכסים בישראל – רב הנסתר על הגלוי. אי בהירות זו נובעת, בראש ובראשונה, ממיעוט פסקי-דין מאוחרים שהתייחסו לסוגית הסמכות הבינלאומית בהתקיים החלופה השנייה ביחס לפסקי-דין רבים יחסית שדנו בהיקף סמכותו הבינלאומית של בית-המשפט בהתקיים החלופה הראשונה (יצוין, גם פסקי-הדין המנחים בעניין חאנזאליס וכהנא, ניתנו על רקע הקביעה העובדתית כי מקום המושב של המוריש/ה היה בישראל. עובדה זו היוותה נימוק עיקרי ליצירת האבחנה בהיקף הסמכויות ע"י בא-כוח המשיבים). לכך ניתן לצרף את העובדה כי מתוך אותם פסקי-דין מעטים, לא נמצא, ולו פסק-דין אחד אשר דן במישרין בסוגיה זו, לרבות התמודדות חזיתית עם הטענה בדבר אבחנה כביכול בין היקף הסמכות הבינלאומית בהתקיים החלופה הראשונה לבין היקף הסמכות הבינלאומית בהתקיים החלופה השנייה, אל מול לשונו המפורשת של החוק וההלכות של בית-המשפט העליון בפסקי-הדין בעניין חאנזאליס וכהנא. לעניין אחרון זה, ראה: פש"ר (ת"א) 1630/02 תעשיות רוגוזין בע"מ בפירוק נ' עזבון המנוח הראל עזרא ז"ל – אשר עסק בנושא פשיטת הרגל של מוריש, תושב ארה"ב, דן בשאלת הסמכות הבינלאומית בהתקיים החלופה השנייה, אגב אורחא; ע"א 2846/03 אלדרמן נ' ארליך, פ"ד נט (3) 529 – דן בשאלת הסמכות הבינלאומית מן ההיבט של סיווגה הנכון של תביעה כספית שהגיש מנהל עזבון המורישה, תושבת-ארה"ב, כעניין ירושה, אם לאו.
27. לצד הפסיקה המועטה, כמפורט לעיל, לא ניתן להתעלם מקיומו של נוהג שהשתרש בבתי-המשפט לענייני משפחה והוא הגבלת צווי הירושה/קיום הצוואה של מנוחים, תושבי חוץ, שהניחו נכסים בישראל ל"נכסים המצויים בישראל בלבד". הגבלה זו אינה נוהגת במתן צווים בהתקיים החלופה הראשונה. בהקשר זה, חשוב לציין כי ברוב רובם של המקרים צווים אלה מונפקים בהעדר יריבות ('lis') ובהעדר מחלוקת עובדתית ומשפטית. הצווים ניתנים לאחר בדיקה מקדמית וטכנית של המסמכים הנדרשים על פי החוק והתקנות, לרבות הגשת חוות דעת מומחה לדין מקום המושב באשר לברירת הדין החל על הירושה. הגבלת הסמכות הבינלאומית בכגון דא נעשית על דעת ובהסכמת המבקש את צו הירושה/קיום הצוואה, ומשיקולי יעילות ואפקטיביות של הצווים. דומה, כי בכך יש כדי ליצור את האבחנה הנדרשת, מעניינינו. ברם, אין בכך כדי לייתר את הצורך ליתן הסבר ענייני לאבחנה הנוהגת.
ראה: י' זילביגר, צו קיום צוואה – צורה ותוכן, הפרקליט מו, 192, בעמ' 216.
28. אף בקרב המלומדים השונים בתחום דיני הירושה, הועלו גישות שונות באשר להיקף הסמכות הבינלאומית בהתקיים החלופה השנייה. בין המלומדים ישנם אלה שדוגלים בפרשנות מרחיבה של הסמכות, אשר משתרעת על כלל הנכסים, לרבות אלה המצויים בחו"ל, וזאת בהתבסס על לשונו הברורה והחד-משמעית של החוק והחלת עקרון התפישה היוניטרית בירושה (ראה: שאקי, שם, בעמ' 60; פרופ' א' לבונטין 'ברירת הדין – הצעה לחוק עם מבוא ודברי הסבר מקוצרים', (התשמ"ז) 9, 71). לעומתם, ישנם מלומדים, אשר בוחנים את היקף הסמכות הבינלאומית מן ההיבט של היישום הראוי/המשמעות הפרקטית בהפעלתה או הפרשנות הסבירה ללשון החוק. על פי גישה אחרונה זו, בהתקיים החלופה השנייה, תצומצם הסמכות הבינלאומית ותחול רק על נכסי העזבון המצויים בישראל (ראה: שוחט, גולדברג ופלומין, שם, בעמ' 31-32; ב' קראוס, דיני ירושה ועזבון, הוצ' המכון למחקרי משפט וכלכלה בע"מ, כרך שני, בעמ' 405).
על מנת להמחיש מקצת מאותן תמיהות העולות מיישום הגישה הראשונה, דלעיל, נביא מדבריו של פרופ' ש' שילה, בספרו לעיל, בעמ' 119-120;
"פירוש מילולי על פי כללי התחביר המקובלים לחלופה השנייה המעניקה סמכות "לדון בירושתו של כל אדם … שהניח נכסים בישראל", יגרום לתוצאה שהיא אולי, בלתי סבירה. לכאורה שתי החלופות שוות ומקבילות מבחינה תחבירית … לכן, לכאורה, כשם שיש לבית המשפט סמכות לדון בירושת כל נכסי המוריש כשסמכותו מבוססת על מושבו של המוריש, כן סמכותו של בית המשפט משתרעת על כל נכסי המוריש כשסמכותו מתבססת על העובדה שחלק מנכסיו היו בישראל במותו. כנראה כך סבר בית המשפט העליון בעניין חאנזאליס…
אף על פי כן נדמה שיש מקום גם לפרש את הסעיף כמעניק סמכות כתוצאה מהנחת נכסים בישראל, רק על אותם הנכסים שהמוריש הניח בישראל. אין זה סביר שבית-המשפט בארץ יהיה מוסמך לדון בעזבונו של תייר השווה מיליונים רק בגלל שאותו תייר נפטר בארץ והשאיר אחריו בארץ את בגדיו שהוא לבד. נכון שהניח נכסים בישראל, אולם עובדה זו איננה ראויה להסמיך את בתי המשפט בארץ לדון במכלול ירושתו. גישה כזאת מקובלת בעולם. מן המפורסמות היא שהמשפט הבינלאומי הפרטי של מדינות בנות תרבות אינו מקנה סמכות לבתי-המשפט שלהן לדון בירושתו הכוללת של אדם, רק בגלל שהניח נכסים מסויימים באותה ארץ. … אף על פי כן, נדמה שהגישה הראשונה נאמנה יותר לפשוטו של מקרא…".
29. המורם מן האמור לעיל – המציאות המשפטית בשאלת הסמכות הבינלאומית בהתקיים החלופה השנייה, לוקה בחוסר בהירות. לצד הפסיקה המנחה של בית-המשפט העליון התפתחה פרקטיקה נוהגת בבתי-המשפט לענייני משפחה להגבלת צווי ירושה/קיום צוואה של תושבי חוץ לנכסים הנמצאים בישראל בלבד וכן נשמעו יותר ויותר קריאות של מלומדים להפעלת שיקול דעת ראוי/פרשנות סבירה של הוראת החוק, בדרך של צמצום הסמכות הבינלאומית, בהתקיים חלופה זו. מיעוט פסקי-הדין המאוחרים אשר דנו בנושא והעדרו של פסק-דין אשר התמודד ישירות עם האבחנה הנוהגת כביכול, לא תרמו להבהרת המטרייה. בנסיבות אלה, דומה, כי מציאת מענה לאי בהירות זו הינה מתחייבת בנסיבות העניין.
אבחנה בין שלב כינון הסמכות הבינלאומית לשלב הפעלת הסמכות
30. אני סבור כי בסוגיית היקף הסמכות הבינלאומית בהתקיים החלופה השנייה, נעשה כאן ערבוב בין מין שאינו במינו – בין הוראת הדין המהותי (המצוי) לבין שאלת הפעלת הסמכות. מדובר, למעשה, בשני שלבים שונים ונפרדים הקשורים לסמכות: שלב הקניית הסמכות ושלב הפעלתה. בשלב הקניית הסמכות, בית-המשפט מתעניין בתנאים הקבועים בדין לשם רכישת הסמכות עצמה, ואילו בשלב הפעלתה בית-המשפט מתעניין בתנאים ובאמות מידה רלוונטיים כדי להחליט האם להפעיל את הסמכות שרכש, אם לאו. על כן, על מנת להגיע לדיון לגופו של עניין, יש צורך לעבור לא רק את משוכת הסמכות אלא גם את משוכת שיקול הדעת להפעלת הסמכות.
31. ובהשלכה לעניינינו, על פי לשון סעיף 136 לחוק הירושה ועל פי ההלכה הנוהגת מבית מדרשו של בית-המשפט העליון, מוקנית לבית-המשפט בישראל סמכות שיפוט בינלאומית לדון בכלל ירושתו של מוריש, בהתקיים החלופה השנייה. ברם, הקניית סמכות זו אינה סוף פסוק, שכן לבית-המשפט מסור שיקול הדעת להחליט במקרים מתאימים האם ובאיזה היקף להפעיל את סמכותו. שיקול דעת זה יופעל, בענייני ירושה, במשורה ובנסיבות המצדיקות את צמצום הסמכות בלבד, וזאת על מנת שלא לרוקן את הוראת החוק מתוכן.
32. למידת שלב הפעלת הסמכות הבינלאומית בהתקיים החלופה השנייה, והיא בלבד, עשויה ליתן מענה לאותה אבחנה נוהגת בהיקף הסמכות הבינלאומית, כפי שהיא מיושמת בבתי-המשפט לענייני משפחה בהגבלת צווי ירושה/קיום צוואה של תושבי חוץ לנכסים בישראל בלבד, ולאותן תמיהות שהעלו המלומדים בנוגע להרחבת סמכותו הבינלאומית של בית-המשפט, בהתקיים החלופה השנייה. יש בה אף ליישב את אותה אי בהירות מסתמנת מהפסיקה המאוחרת שדנה בנושא הסמכות הבינלאומית. שהרי, בעניינינו, לא מתעוררת כל שאלה פרשנית בהוראת סעיף 136 לחוק הירושה – לשונו של החוק ברורה ואינה מצריכה מתווה פרשני.
33. למעשה, קיימים מספר שיקולים המשפיעים על החלטתו של בית-המשפט האם להפעיל את סמכותו הבינלאומית, הלכה-למעשה, או שמא להסיג סמכותו לדון בעניין מסוים. כל מקרה נבחן לגופו, על פי נסיבותיו המיוחדות. בין השיקולים השונים ניתן למצוא את דוקטרינת 'הפורום הבלתי נאות' ואת עקרון 'הכיבוד ההדדי של ריבונות זרה' אשר מהווה נדבך לדוקטרינה זו. מדובר בשיקולים לבר-ירושתיים אשר יש צורך להתאימם למטרייה המשפטית הייחודית בה אנו עוסקים – דיני הירושה.
34. נסקור, עתה, את השיקולים השונים המעצבים והתוחמים את שיקול דעתו של בית-המשפט בבואו ליישם את סמכותו הבינלאומית, הלכה-למעשה.
דוקטרינת 'הפורום הבלתי נאות'
דיון מקדמי
35. עיקר הפסיקה בנושא דוקטרינת 'פורום בלתי נאות' עוסקת בהליכים שניתן לסווגם כהליכי גברא (אישיים – in personam) דהיינו, הליכים שתוצאתם מחייבת רק את הצדדים הישירים להתדיינות. בהליכים אלה ישנן שתי דרכים עיקריות לכינונה של הסמכות הבינלאומית, בישראל: האחת, "תפיסתו" של הנתבע, כלומר מסירת ההזמנה לדין לידיו, בעת שהוא שוהה פיזית בתוך גבולותיה של המדינה. השנייה, מסירת הזמנה לדין בהתאם להיתר שניתן כדין על פי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984. לעומת זאת, בענייני ירושה, עניין לנו בהליכים מסוג חפצא (קניינים – in rem, או מעין קניינים – quasi in rem) דהיינו, הליכים שתוצאתם מבקשת לכבול גם צדדים שלישיים להליך. מדובר בהליכים, שהינם במהותם, הצהרתיים בלבד. בהליכים אלה כללי הסמכות הבינלאומית שונים בתכלית השינוי. הדרך העיקרית לכינונה של הסמכות הבינלאומית, בישראל, נסמכת על קיומן של זיקות-שיפוט – זיקת שיפוט אישית או זיקת שיפוט חפצית/נכסית, כמפורט לעיל. לעניין זה, ראה: מ' קרייני, "שיקולי הפורום הנאות – מסעם אל תום האלף השני ומעבר לו: הרהורים ומחשבות בעקבות פסק דין הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' the lockformer", מחקרי משפט י"ט (תשס"ב) 67; שאקי, לעיל, בעמ' 66).
בנסיבות אלה, עלינו לבחון ראש וראשון האם דוקטרינת 'פורום בלתי נאות' יכולה לחול גם בענייני ירושה.
אני סבור כי התשובה לכך הינה חיובית. אסביר דבריי;
דוקטרינת 'פורום בלתי נאות' הינה חלק בלתי נפרד מההכרעה בשאלה, האם הפורום המקומי מוסמך מבחינה בינלאומית, אם לאו. מדובר, למעשה, בדוקטרינת סמכות משלימה, אשר מטרתה לבחון האם הסמכות הקמה מכוח החוק ראויה להפעלה, והכל בהתחשב בנסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון. את כוחו לעשות שימוש בדוקטרינה זו מבסס בית-המשפט על סמכותו הטבועה.
לאור עקרונות אלה, אינני רואה מניעה להחילה, בשינויים המחויבים, גם על הליכי ירושה. בשאלת היקף סמכותו הבינלאומית של בית-המשפט, בענייני ירושה, ובפרט בהתקיים החלופה השנייה לסיפה לסעיף 136 לחוק הירושה, שאלת הפעלתה הראויה של הסמכות עולה ביתר שאת (ראה, למשל, הדוגמה שניתנה ע"י פרופ' שילה, לעיל, בעניין החלת הסמכות הבינלאומית על כלל ירושתו של תייר, שהותיר בישראל נכסים זניחים בלבד). על כן, גם בענייני ירושה, לאחר שלב כינון הסמכות הבינלאומית, מן הראוי לשקול האם להפעילה, וזאת באמצעות השימוש בדוקטרינת 'פורום בלתי נאות'.
כללי
36. דוקטרינת 'הפורום הבלתי נאות' נשאבה לשיטת המשפט שלנו מהמשפט האנגלי ומהמשפט האמריקאי. הגם שכל שיטת משפט מבטאת את הדוקטרינה בצורה שונה במקצת- העקרונות זהים. בשתי הגישות – האנגלית והאמריקאית – בוחנים אם קיים פורום אחר שיש לו באופן מובהק את מירב הזיקות ואת הקשר המהותי ביותר למקרה; בשתיהן ניתנת הדעת לשיקולים הקשורים לאינטרסים של הצדדים ולשיקולים ציבוריים; בשתיהן מוענק יתרון ראשוני לתובע שפנה לבית המשפט המוסמך, ובשתיהן מוטל על התובע הנטל להראות מדוע יש להמשיך ולהתדיין בפני הפורום שבחר כאשר הנתבע הראה שיש פורום נאות יותר. ראה: רע"א 4716/93 החברה הערבית לביטוח שכם נ' עבד זריקאת, פ"ד מח (3) 265, בעמ' 269.
37. על יסוד שיטות המשפט האנגלי והאמריקאי, הונהג בישראל מבחן עיקרי לשימוש בדוקטרינה זו. על כך, מדברי כב' השופט ברק (כתוארו אז) בע"א 300/84 אבו-עטיה נ' ערבטיסי, פ"ד לט (1) 365, בעמ' 385;
"המבחן המכריע בעניין זה הינו – כפי שעמד עליו השופט ריד (lord rid) בפרשת atlantic star – האם הפורום המקומי הוא 'פורום טבעי'… או שמא קיים פורום טבעי זר, בעל סמכות".
38. שאלת 'טבעיות הפורום' – המקומי או הזר – תוכרע על יסוד מכלול הנסיבות, לרבות מירב הזיקות, אשר להן ההקשר האמיתי, המשמעותי והמהותי, למקרה נשוא הדיון. ברע"א 4716/93, לעיל, עמדה כב' השופטת שטרסברג-כהן על מכלול השיקולים המנחים את בית-המשפט בכגון דא, כדלקמן:
"קיימת אבחנה בין שני סוגי שיקולים המנחים את בית המשפט: האחד, מתייחס לבעלי הדין; והשני, לציבור הרחב.
בין השיקולים המתייחסים לבעלי הדין, ניתנת הדעת לנוחות הצדדים, למקום מגורי העדים, לאפשרות לחייב עדים להעיד, להוצאות הכרוכות בהבאתם, לאפשרות לערוך ביקור במקום הארוע אם יתעורר צורך בכך, ולאפשרות לאכוף את פסק הדין.
לשם קביעת הזיקות, נבחנים בין השאר: מקום מושבם של הצדדים, המקום בו הם מנהלים את חייהם, המקום בו הם מנהלים את עיסקיהם ומקום אירוע התאונה. כן נשקלת האפשרות המעשית של הגשת התביעה בפורום הזר והאם תהיה לאותו פורום סמכות הן על התובע והן על הנתבע והאם הסעד שיקבל התובע יהיה דומה במהותו לסעד בפורום שנבחר וישקף צדק מהותי או יהיה בלתי סביר באופן קיצוני.
שוני בלבד בסכום הפיצויים או בסעד שינתן בפורום הזר אינו מצדיק אי העברת הדיון לאותו פורום, כל עוד ייעשה עם הצדדים צדק מהותי.
במישור השיקולים הציבוריים נמנים בין השאר: הבעיתיות שבריכוז תובענות במרכזים עמוסים, היתרון שבישוב סכסוכים מקומיים בסביבתם הטבעית והרצון שהתביעות תידונה בפני בית משפט המכיר את הדין. שאלת ההתייחסות לשיקולים אלה, הושארה עד כה בצריך עיון (בע"א 300/84 ובע"א 2705/91 הנ"ל) עם זאת הביע הנשיא שמגר עמדתו, לפיה ראויים שיקולים אלה להישקל באומרו:
"…עם זאת, ברצוני לציין כי לכאורה איני סיבה מדוע לא ניתן יהיה בדרך כלל להתייחס לשיקולים הציבוריים, אף להעניק להם משקל כאשר כפות המאזנים שבין הצדדים מאויינות. ניתן להקשות ולשאול: מדוע תישא מערכת המשפט הישראלית – באמצעות החברה – בעומס הכבד של תביעות וניהול התדיינויות שאינן קשורות לה" (ע"א 2705/91 הנ"ל, בפסקה 28 לפסק הדין). (שם, בעמ' 270 – 269).
כנלמד, שיקולי 'הפורום הבלתי נאות' נחלקים לשני סוגים: שיקולים פרטיים ושיקולים ציבוריים. השיקולים הפרטיים כוללים את כל הגורמים המלמדים על נוחות בירור התובענה בהליך מקומי לעומת בירורה בפורום זר, לרבות הנטל המעשי והכספי שיוטל על בעלי הדין עקב ריחוקו הגיאוגרפי של הפורום המוצע לקיום ההתדיינות; קשיי איסוף הראיות, ובעיקר חיובם של העדים להופיע למשפט; המורכבות הכרוכה בהחלת דין העניין, בייחוד עם דין זה הינו דין זר; האפשרות לאכוף את פסק-הדין; האם זכויות של מי מהצדדים תפגענה ע"י דיון בפורום הזר; האם הדיון המבוקש הוא כן או כוונתו השגת יתרון דיוני; לאיזה ארץ קשור כל צד ומהי דרגת זיקתו לפורום המקומי, ועוד. השיקולים הציבוריים כוללים שיקולים כמו הציפייה הסבירה של הצדדים באשר לפורום הטבעי להתדיינות; האינטרס הרגולטורי של הפורום המקומי והפורום הזר לדון בסכסוך; הרצון לשרת בעל דין מקומי, בייחוד אם הוא יוזם ההליך, ועוד.
39. על הטוען לשלילת סמכותו של בית-המשפט בשל 'פורום בלתי נאות' מוטל נטל ההוכחה. נטל זה אינו עניין של מה בכך, שכן לצורך שלילת סמכותו של בית-המשפט המקומי, יש להוכיח כי המאזן נוטה בבירור ובמובהק אל עבר הפורום הזר. ראה: ע"א 2705/91 אבו ג'חלה נ' חברת החשמל, פ"ד מח (1) 554.
40. בהפעלת מבחן זה, על בית-המשפט ליתן דעתו לפיחות שחל במשקלה של הטענה בדבר 'פורום לא נאות' – שמקורה בקשיים הכרוכים בבירור תביעה נגד נתבע זר – על רקע ההתפתחויות הטכנולוגיות בתחום התקשורת, המאפשרות לקיים קשר בין מדינות בלא צורך לטלטל עדים ממדינה למדינה. וכדברי כב' המשנה לנשיא (דאז) ש' לוין ברע"א 2903/96, מסיקה נ' דולנס, פ"ד נב (1) 817, בעמ' 821 :
"המציאות המודרנית מחייבת אותנו שלא לייחס למבחן של מרב הזיקות, כמו לסוגיה של הפורום הבלתי נאות כולה, אותו משקל שייחסנו לו בעבר".
לעניין אחרון זה, ראה גם רע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' the lockformer, פ"ד נב (1) 109, בעמ' 114. לעמדה נוגדת באשר לצמצום משקלם של שיקולי 'פורום בלתי נאות' בעידן המודרני, ראה: מ' קרייני, במאמרו לעיל, בעמ' 99-101.
דוקטרינת 'פורום בלתי נאות' בענייני ירושה
41. את הפסיקה הנוהגת, בישראל, בדוקטרינת 'פורום בלתי נאות', יש להחיל על ענייני הירושה, דרך מסננת של זהירות וחשדנות. עלינו לזקק מתוך כלל השיקולים המנחים את בית-המשפט את אותם שיקולים רלוונטיים לענייני ירושה ולקבוע את משקלם הראוי בהפעלת הסמכות.
42. אני סבור כי בענייני ירושה, על בית-המשפט לבחון את כלל שיקולי דוקטרינת 'פורום בלתי נאות' (שיקולים פרטיים ושיקולים ציבוריים), למעט אותם שיקולים אשר נדחו במפורש על ידי מחוקק חוק הירושה, ולרבות שיקולים נוספים הנובעים מן המטרייה הירושתית, כפי שיפורט להלן;
עקרון האפקטיביות
43. כאמור, הסמכות הבינלאומית בענייני ירושה, בישראל, הינה סמכות אקסטריטוריאלית, המהווה כשלעצמה חריג לכלל הריבונות הטריטוריאלית, המזהה בדרך-כלל את גבולות השיפוט של מדינה עם גבולות הטריטוריה שלה. כפועל-יוצא, עקרון האפקטיביות, אינו תופס, ככזה, בכללי השיפוט הבינלאומי פרטי בהליכים למתן צווי ירושה/קיום צוואה. מדובר בצווים אשר אינן מטילים חיוב אישי לעשות מעשה או להימנע מעשות מעשה, אלא בצווים קניינים או מעין קנייניים ("in rem" או "quasi in rem"), מאחר שמצהירים או קובעים זכויות קנייניות בנכס דניידי או דלא-ניידי ומופנים כלפי "העולם כולו", עד לתיקונם או ביטולם. מדובר בצווים, שהינם במהותם, הצהרתיים בלבד; דבר הנובע הן מהוראת סעיף 1 לחוק הירושה והן מלשון סעיף 66 (א) לחוק הירושה ומן העובדה שהצווים אינם יוצרים, משנים, או מבטלים, זכויות ב – res, כי אם מצהירים על המצב המשפטי שנוצר ע"י מות המוריש ובעקבותיו, ללא התערבות שלהם. האפקטיביות של צווי ירושה/קיום צוואה נבחנת באפשרות המעשית של הוצאתם מן הכוח אל הפועל.
לעניין תחולת עקרון האפקטיביות בכגון דא, יפים דבריו של פרופ' ב' ברכה, במאמרו, מקומו של עקרון האפקטיביות במסגרת כללי הסמכות הבינלאומית הפנימית של בתי המשפט בישראל, עיוני משפט ו' (תשל"ח – תשל"ט), 560, בעמ' 570-574;
"במובנו הנכון העקרון (הכוונה לעקרון האפקטיביות – י.ש.) הוא כלל של פרשנות, לפיו "חזקה על המחוקק המקומי שטיפל בבני אדם ובנכסים עליהם יש לו סמכות אפקטיבית". אך "מבחן היעילות אינו מבחן נוקשה או מכריע… אלא משמש, לכל היותר, אמצעי חשוב, המאפשר עמידה על כוונת המחוקק בדבר היקף תחולתו של החוק; דהיינו, אם חתר לכך, שחוק זה ייראה כבעל תוקף גם מעבר לגבולות המדינה. כאשר בגוף החוק באה הוראה מפורשת בכיוון תחולתו האכסטרה-טריטוריאלית, הרי ששאלת היעילות ואפשרות הביצוע כלל לא תתעורר לפני בית המשפט המקומי. הוא הדין אם סעיפי החוק, עת שהם נקראים יחד, מראים בעליל כי אותה שאלה לא נעלמה מעינו של המחוקק ואף טרח והתקין אמצעים המיועדים להבטיח את הגשמת המטרה שלשמה הוחק החוק גם מחוץ לשטח המדינה.
כאשר המחוקק דוחה במפורש את עקרון האפקטיביות, לא מתעורר כל קושי בשאלת אי-תחולתו. במקרים אחרים משתמעת כוונת המחוקק בדבר דחיית העקרון בבירור – הגם שלא במפורש – וגם אז יפסקו בתי המשפט, שיש להם סמכות שיפוט, הגם שאין בטחון, שפסק-דינם, יאכף".
כפי ששנינו לעיל, לשון סעיף 136 לחוק הירושה הינה ברורה וחד משמעית. מלשון הסעיף, עולה, כי המחוקק נתכוון בבירור לתת תוקף אקסטריטוריאלי לסמכותם של בתי המשפט בישראל, לדון "בירושתו של כל אדם", שלגביו מתקיימת אחת משתי הזיקות המנויות בסעיף. כל זאת, במכוון, מבלי שהפעלת הסמכות תהא מותנית, בצורה כלשהי, בסיכויי ההכרה בחו"ל של פסקים שיינתנו על יסוד סמכות זו. על כן, בית-המשפט בישראל ידון בירושה אף אם ידוע לו שהצו יינתן לא יהיה אפקטיבי (ראה גם: בג"צ 291/51 אמסטרדם ואח' נ' שר האוצר, פ"ד ו 945). זאת ועוד, המחוקק אף טרח והתקין מנגנונים ברורים להבטחת מטרה זו, וזאת באמצעות כללי ברירת הדין הנסמכים על מקום מושבו של המוריש, כמפורט בהוראת סעיף 137 לחוק הירושה, אשר קובעת לאמור: "על הירושה יחול דין מושבו של המוריש בשעת מותו, חוץ מן האמור בסעיפים 138 עד 140".
44. בדרך זו של דחיית עקרון האפקטיביות הלך בית המשפט העליון בפס"ד חאנזאליס. בפסק-דין זה טען, כזכור, העותר כי בית-המשפט המוסמך לדון בצוואה הוא בית המשפט המחוזי בירושלים. המשיבים גרסו, שאין לאסור על בית הדין היווני לדון בצוואה, שכן פסק-הדין, שינתן על ידי בית-המשפט המחוזי, לא יאכף ביריחו לגבי נכסים, שהותירה המנוחה שם. בית-המשפט העליון, מפי כב' השופט הלוי, דחה את טענת האפקטיביות, בקבעו:
"ייתכן מאד שצו שיינתן על-ידי בית המשפט המוסמך בישראל לא יהיה בר-אכיפה ביהודה ושומרון; אין בכך כדי לשנות את החוק הישראלי החל על סמכות בית המשפט". (שם, בעמ' 271).
דברי כב' השופט הלוי נאמרו חרף העובדה כי הרחבת סמכותם הבינלאומית של בתי-המשפט בישראל, אף למקרקעין בחו"ל, הנובעת מסעיף 136 לחוק הירושה, אינה מקנה כל ערובה כי אכן תוכר בהכרח סמכות זו, לכשצווים שיוצאו בישראל עפ"י סמכות זו, יועמדו במבחן ההכרה בבתי-משפט מחוץ לישראל. שכן, בשאלות הסמכות הבינלאומית של בתי-המשפט במדינה כלשהי, קובע הדין הפנימי של כל מדינה, והוא בלבד, ללא ההתחשבות במידת התוקף (הכרה או אכיפה, הכל לפי העניין), שיינתן לצוויה, מחוץ לגבולותיה.
45. כנלמד, עקרון האפקטיביות נדחה מפורשות ע"י מחוקק חוק הירושה. כפועל-יוצא, אין להיזקק לשיקול זה בשאלת הפעלתה הראויה של הסמכות ליתן צווי ירושה/קיום צוואה אחר מנוחים, בהתקיים אחת מזיקות השיפוט המנויות בסעיף 136 לחוק הירושה. זאת ועוד, לאור אופיים ההצהרתי של צווי הירושה/קיום הצוואה והעובדה כי יהא צורך בקיומו של הליך נפרד ושונה בפורום הזר, להוצאתם לפועל של צווים אלה, אשר יוכרע על פי הדין הפנימי של כל מדינה, דומה כי נשמר גם עקרון הכיבוד ההדדי של הריבונות הזרה (לעניין זה, ראה 970/93 היועץ המשפטי נ' איריס אגם, פ"ד מט (1) 561).
שיקולים נוספים
46. לצד השיקולים הפרטיים והציבוריים במסגרת דוקטרינת 'פורום בלתי נאות', אשר עניינם בליבון מירב הזיקות, אשר להן ההקשר האמיתי, המשמעותי והמהותי, למקרה נשוא הדיון – קמים ועולים, שיקולים נוספים, אשר ייחודיים להפעלת הסמכות הבינלאומית בהתקיים החלופה השנייה, כגון: היקף הנכסים המצויים בישראל. כך, למשל, אם מדובר בנכסים זניחים, ממילא לא מתקיימת זיקה מהותית ומשמעותית, לישראל; האינטרס הציבורי בעידוד השקעות זרות בישראל אל מול ההרתעה שעלולה להיווצר, אם, בפועל, מכוח השקעות אלה תשתכלל סמכותו האקסטריטוריאלית של בית-המשפט בישראל על ירושתם של המשקיעים הזרים וכיוצ"ב. שיקולים אלה, ואחרים, יעומתו אל מול העדרו של שיקול האפקטיביות, תוך עריכת איזון ראוי בין השיקולים השונים במקרה הפרטני.
47. נסכם ונאמר, בבוא בית-המשפט בישראל ליישם את סמכותו הבינלאומית, בענייני ירושה, הלכה-למעשה, עליו לקחת בחשבון את כל אותם שיקולים מנחים במסגרת דוקטרינת 'פורום בלתי נאות', למעט שיקול האפקטיביות, ולרבות שיקולים פרטניים הנובעים מהפעלת הסמכות בהתקיים החלופה השנייה, כגון: היקף הנכסים המצויים בארץ, החשש והסיכון בהיווצרות כוח הרתעה להשקעות זרות בישראל וכיוצ"ב.
מן הכלל אל הפרט, ולעניינינו
48. כעת, יש לשלב בין האמור עד כה לעניינינו ולבחון, האם ראוי להפעיל את סמכותו הבינלאומית של בית-המשפט דנא על הליכים המונחים לפתחו, דהיינו בקשה למינוי מנהל עזבון זמני ותובענה לצו הירושה, בכל הנוגע לנכסי המנוח המצויים מחוץ לישראל.
49. בהקשר זה יש ליצור אבחנה בין הליכים למתן צווי ירושה או צווי קיום צוואה, שהינם הצהרתיים במהותם, כמפורט לעיל, לבין הליכים למינוי מנהל עזבון (ולמתן הוראות), אשר להם גם פן מעשי/ממשי, לבין הליכים שקשורים להיקף העזבון, שהם במהותם הליכי "גברא".
בקשה למינוי מנהל עזבון זמני
50. לאחר בחינת כלל ההיבטים והשיקולים הרלוונטיים, ובאיזון הראוי, אני סבור כי אין למנות מנהל עזבון זמני, בישראל, לצורך ניהול עזבון המנוח מחוץ לישראל – באקוודור, או בכל מדינה אחרת על פני הגלובוס, וזאת ממכלול הטעמים שלהלן;
ראשית, ספק אם הליכי ניהול העזבון נכנסים לגדר סמכותו הבינלאומית של בית-המשפט בישראל (ראה דעתו המצמצמת של פרופ' שאקי, אל מול דעתו המרחיבה של פרופ' שילה בנוגע לפירוש המונח "ירושתו של כל אדם", כמפורט בסעיף 21 לעיל).
שנית, גם אם יוחלט כי יש סמכות בינלאומית בכגון דא, יש לבחון האם להפעיל את הסמכות ביחס לנכסים המצויים מחוץ לישראל, בשים לב לעובדה כי צו מינוי מנהל עזבון הינו צו ייחודי שאינו הצהרתי גרידא, אלא יש בו היבטים אופרטיביים/ממשיים. כפועל-יוצא, אין לאפיין הליך למינוי מנהל עזבון כהליך למתן צו ירושה/קיום צוואה, אלא כהליך אחר ושונה. לאור ההיבטים הפרקטיים של מינוי מנהל עזבון, מן ההכרח ליתן את הדעת במסגרת הפעלת מבחן 'הפורום הטבעי' גם לשיקולי אפקטיביות, אשר נדחו, כאמור, ע"י המחוקק בכל הנוגע להליכים למתן צווי ירושה/קיום צוואה.
אני סבור כי ניהול עזבון המנוח מחוץ לישראל באמצעות מנהל עזבון שימונה בישראל, לא יהא אפקטיבי, ואף עשוי לגרום נזק לעזבון. קל וחומר כאשר מדובר במינוי זמני, המחייב מיידיות ודחיפות בניהול העזבון, לרבות מתן הוראות אד-הוק. בעניינינו, עסקינן בעזבון אשר מורכב מרכוש ועסקים "חיים". אמנם, היקף העזבון לא הוכח בפני בית-משפט זה. אולם, קיימת תמימות דעים כי מדובר בעזבון רחב היקף, אשר מרביתו מפוזר במדינות רבות. מבחינה מעשית, יקשה לנהל עזבון כזה ממרכז אחד, ובפרט שבכל מדינה ומדינה נוהגות הוראות דין מיוחדות בעניין הרכוש, דיני החברות, דיני בנקאות וכיוצ"ב.
שלישית, דומה כי גם על פי גישתו של מחוקק חוק הירושה, אין מניעה לפיצול ניהול העזבון במספר מדינות, וזאת במאובחן מניהול עזבון של מוריש המצוי בישראל, אשר לא ניתן לפצלו לכמה עזבונות בישראל או למנות מנהל עזבון בישראל לחלק מהעזבון (ראה: בר"ע 206/70, ישיבת פורת נ' חומי, פ"ד כה (1) 57; ת"ע (ת"א) 1030/01, עזבון המנוח מאיר אהרון אקרמן נ' בנק פועלים, בפני כב' השופט גייפמן (לא פורסם)). על כן, איני רואה טעם לסטות מתפישה זו דווקא בעזבון קא עסקינן וליצור מרכז אחד לניהול כלל העזבון, במקום לפצל את הניהול לכמה מוקדים.
רביעית, מנהל העזבון הוא בעל תפקיד מנהלי ומשמש כזרועו הארוכה של בית- המשפט בישראל. דומה, כי מינוי מנהל עזבון בישראל לצורך ניהול נכסי העזבון מחוץ לישראל, עשוי לפגוע בעקרון 'הכיבוד ההדדי של הריבונות הזרה'. אמנם, לצורך הפעלת סמכויותיו מחוץ לישראל, יזקק, ככל הנראה, מנהל העזבון להליך של קליטת פסקי חוץ בפורום הזר. ברם, בעניינינו, לא הניחה המבקשת כל אינדיקציה בפני בית-המשפט על שיטת המשפט באקוודור או בכל מדינה אחרת, בה מצוי העזבון, בנוגע לגישתה בעניין אכיפה/הכרה בפסקי דין כגון דא. מעבר לכך, הליך מסורבל זה, ככל שיידרש, של קליטת פסקי חוץ, דווקא מחזק את המסקנה בדבר חוסר היעילות בניהול עזבון, ובפרט ניהול זמני, ע"י מנהל עזבון שימונה בישראל.
חמישית, כפועל יוצא מכך שמנהל עזבון משמש כזרועו הארוכה של בית-המשפט בישראל, הרי שכפוף הוא לפיקוח כפול, הן של בית-המשפט בישראל והן של האפוט' הכללי. בהקשר זה, דומה, כי יש ליתן הדעת לאינטרס הציבורי שלא להעמיס על בית-המשפט והאפוט' הכללי פיקוח על מנהל עזבון עבור נכסי עזבון המצויים מחוץ לישראל.
שישית, נראה, כי גם בהיבט של בחינת ציפייתם הסבירה של הצדדים, אין מחלוקת ממשית. מודעת למגבלות ולקשיים שהוצגו לעיל, הביעה המבקשת את רצונה כי סמכויותיו של מנהל העזבון הזמני תוגבלנה כנגד המשיבים בלבד. אינני רואה כיצד הגבלת סמכויות זו עשויה להועיל למבקשת בשמירה וניהול נכסי העזבון. מעבר לכך, מדובר בהענקת סמכויות למנהל העזבון, אשר יהא קושי לאכוף ולפקח עליהם (למשל, באמצעות הטלת סנקציה של בזיון בית-משפט במקרה של הפרה).
תובענה לצו ירושה
51. לעומת זאת, בנוגע הליך למתן צו ירושה, לאחר בחינת כלל ההיבטים והשיקולים הפרטיים והציבוריים, ובאיזון הראוי ביניהם, אני סבור כי אין להצר את סמכותו הבינלאומית של בית-המשפט, בישראל, לדון בצו הירושה, בנוגע לנכסים בישראל בלבד, ואלו טעמיי;
על פי הכללים והעקרונות שהותוו לעיל, ברי כי סמכותו הבינלאומית של בית-המשפט, בישראל, השתכללה והוא מוסמך לדון בירושתו של המנוח. סמכות זו הינה אקסטריטוריאלית והיא משתרעת על כלל נכסי העזבון, לרבות אלה המצויים בחו"ל. הנטל להוכיח כי בית-המשפט בישראל הינו 'פורום בלתי נאות' להפעלת הסמכות הבינלאומית, מוטל על המשיבים. מדובר בנטל הוכחה כבד, ולא בעניין של מה בכך. אני סבור כי המשיבים לא עמדו בנטל ההוכחה במקרה דנן.
במאמר מוסגר, אציין, כי אין בדעתי לקבוע מסמרות מראש לגבי אופן הפעלת הסמכות הבינלאומית בכלל ההליכים למתן צווי ירושה/ קיום צוואה, בהתקיים החלופה השנייה. שהרי, כפי ששנינו לעיל, דוקטרינת 'פורום בלתי נאות' נבחנת בנסיבותיו המיוחדות של הדיון. מבחן הזיקות הינו שונה בכל מקרה ומקרה. שונה הליך למתן צו קיום צוואה, בו הצדדים חלוקים מבחינה עובדתית ומשפטית, המצריך מסכת שלמה של הבאת ראיות ושמיעת עדויות, לעומת הליך, נשוא עניינינו, למתן צו ירושה, אשר נסמך כל כולו על חוות דעתו של המומחה לדין מקום מושבו של המנוח.
לכאורה, כטענת המשיבים, נלמדות בעניינינו מספר זיקות ממשיות למדינת אקוודור: המנוח היה תושב אקוודור, על ירושתו חל הדין האקוודורי, שניים מתוך שלושת היורשים הינם תושבי אקוודור, אלמנת המנוח הזכאית למחצית מעזבונו הינה תושבת אקוודור. ברם, זיקות אלה הינן רק חלק מהשיקולים המנחים את בית-המשפט בבואו להכריע האם הינו 'הפורום הטבעי' לדון בסכסוך. יתרה מכך, עיון נוסף בזיקות אלה, מגלה, כי העובדות אינן כה חד משמעיות כטענת המשיבים;
* הצדדים להליך אינם זרים לישראל: המבקשת הינה תושבת ישראל, וככל שיש לעובדה זו משקל בין מניין השיקולים, באינטרס הציבורי ליתן מענה לבעל דין מקומי, בייחוד אם הוא יוזם ההליך, פועל הדבר לזכותה של המבקשת. זאת ועוד, המשיבים הינם תושבי אקוודור, אולם מקיימים זיקה כזו או אחרת לישראל. ראיה לכך, היא היותם צדדים בשני הליכים משפטיים, לכל הפחות, המתנהלים בישראל, אחד מהם ביוזמת המשיבים.
* בעניינינו, חל על הירושה הדין האקוודורי. ברם, מעיון בחוות דעת המומחה לדין הזר שהוגשה לבית-המשפט, כמו גם על פי טענת המשיבים בכתב ההתנגדות ובסיכומים, דומה, כי אין מחלוקת ממשית באשר לתוכנו של הדין הזר. הצדדים תמימי דעים בדבר זכויותיה של המשיבה מס' 1 בעזבון, מכוח קשר הנישואין. לאחר קביעת היקף העזבון, יחולק העזבון על פי דין, דהיינו בחלקים שווים בין שלושת האחים. אכן, בפני בית-המשפט מונחת התנגדות להליך צו הירושה. ברם, כל כולה של התנגדות זו בטענות המשיבים הנוגעות להיקף העזבון. מטרתה- הבטחת זכויותיה של המשיבה מס' 1 בעזבון, עובדה שאין עליה חולק. ראשית, אעיר לעניין המסגרת הדיונית. אין מקומה של תביעה כגון דא במסגרת התנגדות למתן צו ירושה, אלא בתביעה נפרדת למתן פסק-דין הצהרתי בדבר מחצית הזכויות בעזבון. שנית, תביעה זו ממילא אינה נכנסת לגדר סמכותו הבינלאומית של בית-המשפט דנא, אלא יהא צורך להגישה, בבוא העת, באופן עצמאי, בפורום או פורומים המתאימים. בנסיבות אלה, אני מציע למשיבים לשקול את מחיקתה ולקדם את הליך מתן צו הירושה.
* היקף נכסים העזבון בישראל אמנם שנוי במחלוקת. ברם, אין חולק כי על סכום לא מבוטל הימנו (כ-11 מיליון ₪) מתנהלים הליכים משפטיים, אף ביוזמת המשיבים. המשיבים לא טרחו להוכיח לבית-המשפט מהו היקף נכסי העזבון המצויים באקוודור, כמו גם במדינות אחרות, על מנת להצביע על זיקה ממשית לאקוודור. גם לטענתם, מרבית נכסי העזבון מפוזרים במדינות שונות. עובדה זו פועלת לחובתם.
נלמד, איפוא, כי מבחן הזיקות אינו מפנה באופן חד משמעי לטובת מדינת 'אקוודור'. ממילא, מקום שכפות המאזניים מאויינות, פועל הדבר לטובת המבקשת. בנסיבות אלה, אני סבור כי המשיבים לא הצליחו להרים את הנטל להוכיח כי הפורום הישראלי אינו פורום נאות לדון בירושה, ביחס לנכסים הנמצאים מחוץ לישראל.
52. טענת המבקשת באשר לשחיתות מערכת השלטון באקוודור, נטענה בעלמא, ומבלי שניתן לכך ביסוס ראייתי. לאור התוצאה שהגעתי לעיל, איני רואה מקום או צורך לדון בה.
53. בסיומם של דברים, מצאתי לנכון להדגיש כי בד' אמותיה של הכרעתי זו לא דנתי בשאלת הדין הראוי אל מול הדין המצוי. דהיינו, האם ראויה תפישת מחוקק חוק הירושה להרחיב את הסמכות הבינלאומית, בענייני ירושה, מכוח הזיקה החפצית בישראל. בסופו של יום, הוכרעה המחלוקת שלפני על פי החוק, הפסיקה, דוקטרינת 'פורום בלתי נאות' ושאלת העמידה בנטל ההוכחה. שאלת הדין הראוי היא עניין למחוקק ליתן בו את דעתו.
סוף-דבר
54. מכל הטעמים שפורטו לעיל, אני מורה, כדלקמן;
א. אינני נעתר לבקשה למינוי מנהל עזבון זמני, בכל הנוגע לירושת המנוח המצויה מחוץ לישראל.
עו"ד טוביה ארליך, ממשרד הרצוג, פוקס, נאמן ושות' ימשיך בתפקידו כמנהל עזבון זמני בכל הנוגע לתביעות המתנהלות בישראל, בהתאם להחלטתי, מיום 1.4.07.
ב. באשר לתובענה לצו הירושה, ראה סעיף 51 להחלטתי. לעניין זה אני קובע דיון ליום 4.3.08 בשעה 09:30.
ג. אין צו להוצאות.
ד. ניתן לפרסם ללא פרטים מזהים.
המזכירות תעביר עותק מהחלטתי זו לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, כ"ב בשבט תשס"ח (29 בינואר 2008), בהעדר הצדדים.
עז 109310/06 עזבון המנוח א. ז. צ'. ז"ל ו. צ'. א. נגד 1. ר. צ'. 2. ג'. צ'. 3. ד. צ'. 4. האפוטרופוס הכללי
עז 109310/06 עזבון המנוח א. ז. צ'. ז"ל ו. צ'. א. נגד 1. ר. צ'. 2. ג'. צ'. 3. ד. צ'. 4. האפוטרופוס הכללי
לפעמים החיים מציבים בפנינו אתגרים מורכבים, והתמודדות עם צוואה שמעוררת סימני שאלה היא אחד מהם.
התנגדות לצוואה היא זכות חוקית שניתנת לך כדי להגן על האמת ועל הצדק.
ישנן סיבות רבות שעשויות להצדיק התנגדות לצוואה: חשש שהמנוח הושפע שלא כדין, ספקות לגבי מצבו הנפשי בעת כתיבת הצוואה, פגמים בהליך החוקי, או תחושה עמוקה שהצוואה אינה משקפת את רצונו האמיתי של יקירך שהלך לעולמו.
הזמן הוא גורם קריטי – החוק מקציב חלון זמנים מוגבל להגשת התנגדות. אל תישאר עם סימני שאלה.
צוות המומחים שלנו כאן כדי להקשיב, לייעץ ולהוביל אותך בדרך להגנה על האמת והצדק.
צוואה מעוררת ספקות? יש לך זכות להתנגד ולהגן על האמת. אנחנו כאן בשבילך
הסתייגות משפטית
המידע המוצג באתר זה מיועד למטרות הדרכה כלליות בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי, פיננסי או מקצועי. התוכן נועד לספק כיוון ראשוני ואינו בא במקום עיון במקורות הרשמיים או קבלת ייעוץ מקצועי מוסמך. האתר אינו אחראי לדיוק, שלמות או עדכניות המידע המוצג. בתהליכי עיבוד והמרת התוכן עלולים להתרחש שגיאות או אי-דיוקים. לפני קבלת החלטות או ביצוע פעולות כלשהן, הינכם מתבקשים לפנות לקבלת ייעוץ מקצועי ולוודא את המידע ממקורות רשמיים. האתר אינו נושא באחריות לתוצאות השימוש במידע או לנזקים העלולים להיגרם עקב הסתמכות על התוכן המוצג.
הסתייגות זו באה בנוסף לתקנון האתר, תנאי השימוש ומדיניות הפרטיות החלים על האתר.
